בפני תביעת השבת כספים ופצוי בגין ביטול עסקה ליבוא אופנוע.
דרישתו לא נענתה וביום 27.5.13 הוגשה תביעה זו.
תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות
לטענת התובע, יש לחייב את החברה בהשבת הכספים ששילם ובתשלום פיצוי על הוצאות ועגמת נפש בסך 20,000 ₪, ויש לחייב אף את דרור בתשלומים אלו אישית.
יש לציין כי בהסכם לא מציגה עצמה החברה כיבואן ומצהירה שהיא עוסקת "במתן סיוע וייעוץ ליבוא מחו"ל". לא הובהר מהם שקולי החברה ביצירת מצג לפיה אין היא יבואן של רכבים אלא עוסקת "ביעוץ" גרידא, אך כאשר מעיינים בהסכם ורואים כי החברה מתחייבת, בין היתר, "לעשות את כל הנידרש לצורך הבאת הרכב לישראל" (סע' 2 (ב) בהסכם) וכאשר להסכם מצורף כנספח "טופס הזמנת רכב בו מוגדר דרור "איש מכירות", ברור כי מדובר בהסכם יבוא רכב חדש לכל דבר ועניין.
למעשה, התובע טוען להפרה יסודית של התחייבויות החברה בהסכם, ועל יסוד טענה זו טוען לביטול ההסכם וחיוב החברה בהשבה ובפיצויים.
...
לסיכום, התובע התקשר בהסכם פשוט לרכישת אופנוע שייובא לישראל, שילם מקדמה ואמור היה לקבל את החזקה באופנוע בישראל לאחר הובלתו, שחרורו מהמכס ותשלום יתרת התמורה לחברה.
אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 137,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.
כמו כן אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם את אגרת בית המשפט וכן גם לשאת בשכר טרחת עו"ד התובע בסך של 40,000 ₪.