במסגרת התביעה שלפניי מבקש התובע, בעל עסק לאספקת בשר, לחייב את הנתבע, מי ששמש במועדים הרלוואנטיים כבעל מניות בחברה אשר ניהלה חנות מיפעל לפירוק ואריזת בשר, ביתרות החוב שנותרו כלפיו בעקבות רכישות שביצעה החברה (לאחר שזו פתחה בהליכי פירוק).
דומה אם כן כי לא זו בלבד שהנתבע ידע במועד רשומו כבעל מניות בחברה כי חובות החברה עולים על שווי נכסיה, אלא שממועד כניסתו ועד לחודש אוגוסט 2019, המועד בו לשיטת הנתבע הפכה החברה לחדלת פירעון והפסיקה את פעילותה, הלכו חובות החברה וגדלו.
מכל אלו, לאור שילוב היתנהלותו של הנתבע (באפשרו יצירת חובות נוספים מבלי להגדיל את "כרית הביטחון" של החברה, באפשרו הצגת מצגים כלפי התובע בנוגע לכוונת החברה ויכולתה לסלק את חובותיה כלפיו, ובכך שהמשיך וחתם על המחאות כלפי התובע ואפשר המשך הזמנת סחורה מבלי ליידע את התובע בדבר מצב הדברים לאשורו) מצאתי כי היתקיימו הנסיבות המצדיקות, במקרה הנוכחי, הרמה של מסך ההיתאגדות וחיובו של הנתבע, בעל מניותיה של החברה, בעיקר חובות החברה כלפי הנתבע.
...
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את עיקר התביעה ולחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 575,363 ₪, ולהלן טעמיי –
אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שהתובע סיפק לחברת א. חקלאות לימן בע"מ (להלן: החברה) מוצרי הודו ועוף טריים במשך שנים ארוכות, במהלכן נוצרו קשרים הדוקים בינו לבין מי שהיה בעליה הקודמים והמשיך וניהל את החברה לאורך כל שנות העבודה המשותפת, מר אמיר כהן, אחיינו של הנתבע.
כאן המקום להבהיר כי הגם שהתובע טען בכתב תביעתו כי הנתבע עצמו הוא שהציג את המצג, והגם שהתרשמתי כי התובע אינו יכול לשחזר במדויק מי אמר את הדברים באופן ישיר, הרי ששוכנעתי כי הנתבע, שהוצג כבעל המניות ובעל זכות החתימה היחיד בחשבון (ובהתאמה כמי שבקיא במצבה הכלכלי של החברה) לכל הפחות נכח באותה ישיבה ולא ביקש לסייג את הדברים או להתריע מפני קושי ממשי בהמשך עמידה בהתחייבויות החברה.
הנה כי כן אני קובעת כי במחדליו כאמור הסתיר הנתבע, הלכה למעשה, מעיניו של התובע את מצב הדברים לאשורו, גרם לו להסתמך על התחייבויות החברה תוך הגדלת גרעונו, והכל כאשר בהיותו בעל זכות החתימה בבנקים היה מודע וער למצב הדברים, לשיעור החובות אל מול נכסי החברה, לקשיי החברה בגיוס אשראי ולקריסתה של החברה.
יחד עם זאת שוכנעתי כי התנהלות הנתבע ומר כהן, בין היתר בחתימתו של מר כהן על ערבויות אישיות, בביצוע תשלומים בהעברות בנקאיות (בסכומים שאינם מבוטלים), ובהצגת הדברים כבעיה תזרימית זמנית, כדי להפחית ממידת האשם התורם החוזי שיש בנסיבות העניין לייחס לתובע.
כפועל יוצא, אני סבורה כי לתובע אשם תורם בשיעור שאינו עולה על 10% לגיבושו של החוב במלוא מימדיו.
