הסכום הנתבע בתביעת מר לוי הנו פיצוי בגין לשון הרע, עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה, הסגת גבול ופגיעה בחיי מישפחה ואין לגבי עילות אלו ולגבי הסכום הנתבע ראיות מהימנות לכאורה.
בבקשה גם נטען כי מר לוי נוהג בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים תוך העלמת עובדות מהותיות מביהמ"ש זה.
עוד נטען כי על השהוי הבלתי מוסבר בהגשת התביעה לביהמ"ש קמא ועל העידר ממש בעילות התביעה שם , ניתן ללמוד מן העובדה כי בכתב ההגנה שהגיש מר לוי לתביעה שהגישה נגדו גב' בן דוד שנתיים קודם לכן אין שום זכר לטענות שנטענו באיחור בכתב התביעה של המבקש ,במסגרתו הוגשה הבקשה למתן סעד זמני שנדחתה.
הסכום נתבע כפצוי בגין נזקים שנטען כי נגרמו למשיבה עקב עבודות הריסה ובנייה שביצע לטענתה המבקש שכאן בנכס הצמוד לביתה.
המבקש והמשיבה הנם שכנים המסוכסכים זה עם זה, ובגין סיכסוך זה הוגשו על ידם תביעות הדדיות, כאשר תביעת המשיבה קדמה לתביעת המבקש.
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובכל המסמכים שהוגשו לחייב, אני סבורה כין דין הבקשה לגופה להידחות אף מבלי שיהיה צורך לדון בטענת הצדדים לעניין התנהלות ובטענות לעניין מחיקת ההליך על הסף, וכך אני מורה.
לטעמי, צדק בית משפט קמא בקבעו כי במקרה דנן לא הוכח הצורך במתן הסעד הזמני המבוקש, ולטעמי, החלטת בית משפט קמא בדין יסודה היא מנומקת, סבירה, וניתנה במסגרת שיקול הדעת המסור לערכאה הראשונה, ולפיכך אין להתערב בה.
אני סבורה כי במקרה דנן צדק בית משפט קמא כי אין ראיות מספיקות התומכות בטענות המבקש לעניין הצורך במתן סעד זמני בשל החשש כי ללא הצו לא יוכל המבקש להיפרע מהמגיע לו מהמשיבה אם יינתן לטובתה בתביעה שהגיש פסק דין.
סיכום
לאור האמור לעיל, ומבלי שיהיה צורך לדון בטענות המבקש כנגד קביעת בית משפט קמא לעניין השיהוי, דין הבקשה להידחות.
החלטת בית משפט קמא בדין יסודה ואין להתערב בה.
מאחר ונדרשה תשובה, ישלם המבקש למשיבה הוצאות בסך 2500 ₪.
