בפתחו של ההליך, הלכה התובעת לעולמה ובנעליה בא בנה, היורש על-פי דין, אבנר שמאי (ראה צוי ירושה, נספח ו' לתצהיר תובע).
בנוסף, עתר התובע להצהיר על בטלות הכרזתה של סוראיא כנפקדת ובטענה, כי סוראיא יצאה מהארץ בשנת 1946, ביחד עם בני משפחתה, לפרו באמריקה הדרומית, ולפיכך איננה נפקדת לפי דין.
טרם סיום, הוסיף ברוך כי ביטול הנפקדות ביחס למקרקעין אחרים ולבקשת עו"ד חורש בוצע בקשר לחואן (חננא) מחשי לורנזו, אחיה של סוראיא, ולפיכך אין בכך להועיל בתובענה זו. מעבר לכך, ובאופן מקדמי, הוסיף כי על התובע להוכיח כי "סורג'ה איסה מנצ'י אלמנתו של גיה" אשר חתמה על ייפוי-הכוח היא סוראיא הרשומה בפנקסי המקרקעין כבעלים של המקרקעין.
...
בסיכומו של דבר - לא שוכנעתי כי התובע הרים את הנטל המוטל על שכמו להוכיח את בעלותו בזכויות במקרקעין, כמו גם את מיקומה של החלקה הנוספת ועצם הפקעתה על-ידי המדינה.
אשר על כן, הנני דוחה את תביעתו בקשר למקרקעין, כולם, בחלקה ובחלקה הנוספת.
בנסיבות אלו, בשים לב למהות התובענה, מיהות הצדדים, ודרך ההכרעה הסכסוך, במתכונת עליה הוסכם, על יסוד חומר הראיות בתיק, ללא שמיעת ראיות, הנני מחייב את התובע בהוצאות המשפט של הנתבעת, בסכום מתון של 10,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק, ממועד פסק-הדין ועד ליום התשלום בפועל.
