כך שבית הדין אמר דברים ברורים, כגון: "הצדדים מצהירים כי קראו את ההסכם בעיון רב ותוכנו ידוע להם", וכן: "לאחר שביה"ד נוכח שהצדדים עשו את ההסכם בהסכמה חופשית והבינו את משמעותו ואת תוצאותיו, וחתמו עליו מרצונם החופשי וללא כל לחץ", כך שיהיה קשה מאד לקבל בקשה לביטול ההסכם או מקצתו בטענה שהוא נחתם תחת לחץ של הנתבע, או שאשה הייתה נתונה במצוקה נפשית הפוגמת בשקול דעתה, או שיש לבטלו מטעמים של עושק או הטעה.
באשר לכך, ראו האמור בפס"ד בית הדין הגדול (תיק 1002205/3 פורסם) תחת הכותרת "האם פסק הדין בטל מפני שהליך אישור ההסכם היה פגום וזו סיבה לביטולו" (הדברים מצוטטים מתוך נימוקי כב' הנשיא, הרב לאו שליט"א):
דברים אלו מבוססים כנראה על האמור בסקירת העובדות, שבית הדין לא בירר כראוי אם האשה הבינה את ההסכם לאשורו, ועל כל פנים לא פורש הדבר בפרוטוקול (כנראה הכוונה לזה שלא פורש בפרוטוקול שהאשה מודעת להסכמתה לוותר על הדירה).
ונזכיר עוד כי בהסכם הגירושין שבין הצדדים (סעיף 31) נרשם כי אם הנתבע לא יצליח לרכוש את הדירה בתוך 12 חודשים, אזי תפורסם הדירה למכירה לכל המרבה במחיר לאחר קבלת חוות דעת שמאי, כך שאם רק בסעיף זה הסכימו הצדדים לשמאות, משמע שבסעיפים קודמים ובמצב שהבעל רוכש את הדירה, הם ויתרו על שמאות לדירה.
בנוסף, בסעיף 46 להסכם נרשם כי "הצדדים מצהירים ומאשרים כי הסכם זה נעשה מרצונם הטוב והחופשי ללא כפיה ולא כל לחץ ולאחר שקראו את תוכנו והבינו את משמעותו ותוצאותיו ולאחר שנתנה להם היזדמנות והשהות להתייעץ עם עו"ד ו/או מי מעמם טרם חתמו על הסכם זה", אז איפה נותר מקום להגשת תביעה זו כיום, לאחר הצהרת התובעת אז כנ"ל? וראו אף סעיף 48 להסכם, כולל סעיף 49, להסכמת ב"כ התובעת לשעבר.
...
לאור כל האמור, בית הדין לא יקדם תביעה זו של התובעת.
תעיין התובעת בכל האמור לעיל.
