תביעה להצהרה על זכויות במקרקעין במגאר

מכאן, נוצר הצורך לתקן את ההצהרה על עסקת המכר והוגש תצהיר על ידי נאיף למשרדי מסוי מקרקעין ביום 24.2.1988 לפיו הוא הבעלים היחידי בחלקה 22 ששיטחה 2570 מ"ר. שטר המכר תוקן בהתאם.

נטען שבתחילת שנות ה-90 הזמין מודד מוסמך מכפר מג'אר בשם זין אלדין שסימן את גבולות החלקה ואז עמד על כך שהתובעים פלשו לחלקה 22 ונטעו זיתים בחלק הימנה.

לשאלת בית המשפט כיצד הדבר מיתנהל בשטח, השיב-"מי שמופיע בעת היציאה לשטח זה המודד וגם פקיד ההסדר כולל כל האנשים שתובעים את הזכויות וכל אחד מצביע על גבולות החלקה שהוא מחזיק. האדם המחזיק מצביע על גבולות ואומר ומראה מכאן ועד כאן. והם מודדים. הם הולכים ממש ומצביע על הגבולות. הבעלים יוצאים לשטח פיזית ומצביע על הגבולות". העד נישאל האם הקו האלכסוני בצפון חלקה 22 סופית, זה לא קו חלוקה של התושבים והשיב שנכון וכי מדובר במה שהמדינה תבעה באדמות טרשיות.

יתרה מכך, מתצהירו של עפו סלים דאהר עלה כי הנתבע הצהיר בפניו כי רכש את הקרקע הרשומה ע"ש המנוח כנג' דאהר וכלל לא ידע כי השטח הנטען נכלל בה, דבר העולה קנה אחד עם עדות הנתבע לפיה רכש את הקרקע נשוא ההליך וקרקעות נוספות לצורך השקעה וכי עד להבאת מודד כלל לא ידע מה זכויותיו בקרקע בפועל והיכן עובר הגבול המדוייק של החלקה.

...

גרסת הנתבע, לפיה מעולם לא הצהיר על קבלת קביעת המודד אינה מהימנה בעיניי וטענתו לפיה לא נערך הסכם בכתב או הצהרה על ידי מודד דינה להידחות אף היא.

עוד אציין כי דין טענת ההתיישנות להידחות.

לאור כל האמור אני מורה על קבלת התביעה ומורה לפקיד ההסדר בחיפה לתקן את הרישום בפנקס מקרקעי ישראל באופן שהשטח המוחזק על ידי התובעים מתוך חלקה 22 בגוש 19122 המסומן בתוכנית המדידה נספח ג' בשטח של 900 מ"ר ירשם ע"ש התובעים.

למינהל מקרקעי ישראל יש עניין ברכישת הזכויות במקרקעין אלה, כאשר הנתבעים 17-14, ידועים כמתווכים, העובדים עם מינהל מקרקעי ישראל לצורך רכישת מקרקעין באיזור, למען מכירתם למינהל מקרקעי ישראל, וזאת תוך ניצול עמדתם המשפטית של התובעים, אשר לא דאגו לרשום הערות אזהרה על זכויותיהם מחד, ומאידך ניצול מצוקתם הכלכלית של הנתבעים, תוך הצעת פתויים כספיים.

עוד למדתי במהלך שמיעת הראיות בתיק זה, כי נוהג היה קיים בין תושבי הכפר מג'אר כי מקרקעין שהיו רשומים על שמות תושבי הכפר, אשר לא עשו בהם שימוש, היו נתונות לעיבוד עונתי של תושבים אחרים בכפר.

הערה לפני סיום נוכח המסקנות שהובאו לעיל, לא מצאתי צורך לבחון את מיסמך ההיתחייבות, נספח ה' לתביעה, אשר צורף כנספח א' לתצהירו של יאסר מוחמד סרחאן, המכונה "הצהרה והתחייבות". לפי מיסמך זה, הצהירו 3 מבין הנתבעים, בניו של המוכר המנוח, אסעד צליבי אסעד אל חילו : סוליבי, מועין וכאמל ז"ל, כי אביהם מכר זכויות בחלקות 42 ו- 43 בגוש 15605 וכן בחלקה 84 בגוש 15590 למנוח אסעד מחמוד סרחאן, אבי התובעים.

...

סוף דבר מכל האמור בפסק דין זה לעיל, אני קובע כדלקמן: התובעים אחמד מוחמד סרחאן ז"ל ת.ז. 021099015 ועלי מוחמד סרחאן ת.ז. 021099056 רכשו מהמנוח אסעד צוליבי אל חילו את הזכויות הבאות במקרקעין, בהתאם ליפוי כוח נוטריוני מספר 1131 מיום 17.7.51: חלקה 42 בגוש 15605 – 1/3 זכויות; חלקה 43 בגוש 15605 ½ זכויות.

(1) אני קובע כי נתבע 14 עדנאן נג'יב עטאללה ת.ז. 050097518 רכש מנתבע 13 כאמל חוסין הינו ת.ז. 056275324 5/24 חלקים מחלקה מס' 42 בגוש 15605.

אני קובע כי התובעים ישאו בהוצאות הנתבעים 14 ו- 17 ביחד בסך של 10,000 ₪ כולל שכ"ט עורך דין; והוצאות הנתבעים 15 ו- 16 ביחד בסך של 10,000 ₪ כולל שכ"ט עורך דין.

ענייננו בתביעה להצהרה על זכויות במקרקעין בגדרה התבקש מתן פסק-דין בהעדר.

לפי הנטען בתביעה, סמוך לשנת 1960 נערכה עסקת מכר בגדרה רכש התובע 1 מהנתבעים 1 ו-16 את המקרקעין המהוים חלקה 51, גוש 15576, מאדמות העיר מגאר.

...

לפניי תביעה לסילוק ידם של הנתבעים מחלק מהמקרקעין הידועים כגוש 155 , חלקה 63 מאדמות העיר מג'אר (להלן: "המקרקעין").

התובעים מעולם לא חלקו על עסקת רכישת הדונם הנוסף, שנמכר לאבי הנתבעים ומורישם המנוח חליל לפני שנת 1994 , עסקה שאושרה על ידם עוד ביום 20.5.1994 בכתב, בפני בא כוחם המנוח, עו"ד מוחמד עסאקלה ז"ל. הנתבעים טוענים כי ראיה למכירת הדונם הנ"ל על ידי התובעים, הנה תביעה שהגיש התובע 3 כנגד הנתבע 4 , בה הוא תבע מהנתבע 4 תשלום קנס בגין אי הצהרה במועד על העסקה של מכירת הדונם הנ"ל, בו חויב התובע 3, תביעה שנדחתה בסופו של יום.

בע"א 509/64 חברת חלקה נ. ויקטוריה לוי, פ"ד יט(2), 169, 177 נקבע: "הצד התובע סילוק יד יוצא ידי חובתו לכאורה בהוכיחו שהוא הבעלים החוקי של הנכס הנידון, ולפיכך חייב הנתבע להוכיח שבעלות התובע כפופה לזכות שרכש הנתבע באותו נכס כדת וכדין, בחינת המוציא מחברו - עליו הראיה". ראה לעניין זה גם ע"א 127/77 מלכה קפה נ. לוי, פ"ד לא(3) 455, 464, בו נקבע: "הלכה פסוקה היא, כי בעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק-יד על זכות קנינו, בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות...ועל הנתבע להראות, ולו גם לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום" מן הכלל אל הפרט דרך המלך להוכחות בעלות במקרקעין היא על ידי הצגת נסח רישום, שכן בהתאם להוראות סעיף 125 לחוק המקרקעין, רישום בפנקסי המקרקעין לגבי מקרקעין מוסדרים, יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעי.

...

יוצא אפוא כי הנתבעים ומורישם, המנוח חליל, רכשו מהתובעים שמונה דונמים וזכויותיהם הקנייניות נרשמו בלשכת רישום המקרקעין.

לאור האמור, משלא הציגו התובעים ראיה כלשהי לזכות הבעלות בדונם הנ"ל וכן לא הציגו מדידה לשטח הפלישה הנטען, הרי דין התביעה להידחות.

סוף דבר אי לכך, אני מורה על דחיית התביעה.

התביעה התביעה היא לביטול הערת אזהרה שנרשמה לטובת הנתבע על זכויות בחלקת קרקע ודירת התובע הבנויה על חלקה 16 בגוש 15575 בכפר מגאר.

לדבריו, התובע המיר בטוחה קודמת (המחאות של אחיו הרוקח ע"ס 400,000 ₪) "וחתם על תצהיר ויפוי כח בלתי חוזר לטובתי, הוא המסמך העומד בבסיס תביעה זו, וזאת כדי לאפשר לי להפרע ממנו ולהחזיר את חובו, כפי שאכן עשיתי". גם בסעיף 8 לתצהירו הנ"ל הצהיר כי "בלית ברירה... התחלתי לפעול למימוש הבטוחה היחידה שניתנה לי ורשמתי הערת האזהרה נשוא התביעה". חתימת המסמכים "כבטוחה להחזר ההלוואות" עולה מפורשות גם מסעיף 3 לתצהיר הבן (נ/2).

...

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את גרסת הנתבע לקיומה של זכות לרישום הערת אזהרה, זאת בשל כל אחד ואחד מן הנימוקים שפורטו לעיל.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות ההליך בסך כולל של 50,000 ₪.