בחודש דצמבר 2008 הגישה קידום תביעה למתן צו מניעה, צו עשה וצו למתן חשבונות ולתשלום פיצויים בסך של 1 מיליון ₪ כנגד הנתבעים, בגין הפרת ההסכם בינה לבין הנתבעים, וכן בגין עילות נוספות.
לאחר החלטת בית המשפט (מותב זה) מתאריך 30.12.13 בה נקבע כי אין להותיר את התיק ללא מעש, עתרה קידום בתאריך 26.1.14 לבית המשפט ב"בקשה למתן פסק דין משלים נגד הנתבעים 1 ו-2" (להלן: הבקשה למתן פסק דין משלים). בבקשה זו עתרה קידום לכך שבית המשפט ייתן פסק דין משלים, ויחייב את המכון ונופי בסך של 257,862 ₪ (נכון למועד הגשת הבקשה), וזאת כפצוי בגין הפרות ההסכם ביחס לקורסי ההכנה לבחינה הפסיכומטרית של מועדי דצמבר 2008 ואפריל 2009 (להלן: הסכום הנוסף). קידום פירטה את היתנהלותה ואת היתנהלות המכון ונופי כשלטענה, המכון ונופי פעלו בכל דרך כדי להיתחמק ממתן תשובה עניינית, תוך היתעלמות וזלזול מדרישתה ומהוראות סעיפים 48 ו-49 לפסק הדין במשך תקופה ארוכה (למעלה מכחצי שנה), ולא שילמו את חיוביהם הכספיים שנפסקו בפסק הדין לחובתם, וכך גם מקיום צו עשה שהורה למכון ולנופי להעביר לידיה את החומרים שבהם נעשה שימוש בנגוד להוראות ההסכם.
...
בנסיבות אלו, היינו מצפים כי נוכח האמור יינתן הסבר על ידי נופי או נימוק כלשהו מדוע אין להיעתר למבוקש עתה על ידי קידום, כשלשיטת קידום, מדובר על וויתור משמעותי מבחינתה.
העולה מהמקובץ כי לאחר שנקבעה החבות, כל שנותר קביעת שיעור הפיצוי.
אשר על כן אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת, מעבר לאשר נפסק בפסק הדין מיום 7.7.13 סך של 257,040 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.3.14 ובתוספת מע"מ (סעיף 27 לתצהיר מטעם קידום).
בנוסף אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.