כך מסתבר, כי לעת שהותקנה המערכת ברכב נשוא התביעה, בנובמבר 2007, ידעה הנתבעת כי ההתקנה חושפת את התובעת לסיכונים לתקלות במערכות הרכב, אשר ככל שמקורן מערכת ההנעה בגז הרי שלא יכוסו בכתב האחריות שהוציאה דלק במכירת הרכב לתובעת.
הנתבעת, כמי שמתקינה את המערכות וכמי שכבר הובהרה לה עמדת יבואן הרכב, דלק, כאמור, היא זו שחייבת הייתה לוודא ביצוע ההתקנות בדרך זו. לו אכן התברר שכך פעלה הנתבעת, אפשר ולא רשלנותה או הפרת התחייבותה גרמה לנזקים למרות הקשר שבין התקלות למערכת ההנעה בגז.
סעיף 11 בחוק המכר, תשכ"ח-1968, קובע כי מוכר לא קיים חיוביו אם מסר "נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם" או אם מסר "נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם".
כאשר בצעה הנתבעת את התקנת מערכת ההנעה בגז ברכב ידעה הנתבעת כי בכדי להתאימו לדרישות יצרן הרכב, כפי שדווחו לה על ידי דלק, עליה להוסיף ולבצע ברכב התאמות נוספות.
במקרה זה, אומנם שילמה התובעת לנתבעת סך של 7,250 ₪ להתקנת מערכת הגז אולם עד להסרתה השתמשה בה התובעת ונהנתה מחיסכון בעלויות שוטפות.
...
כנגד זאת לא הציגה הנתבעת כל בסיס ראייתי להתנגדותה הנחרצת למסקנה זו כאשר המומחה מטעמה מאשר שאכן תקלה כזו עלולה לנבוע ממערכת ההנעה בגז.
לסיכום, התברר שברכב נתגלתה תקלה כחצי שנה לאחר שהנתבעת התקינה ברכב מערכת הנעה בגז, התברר שמקור התקלות אותה מערכת הנעה בגז, התברר שהנתבעת הוזהרה מראש שיש לבצע התאמות מיוחדות ברכב מסוג זה של התובעת טרם התקנת מערכת ההנעה בגז, התברר שהנתבעת לא בצעה התאמות אלו ולא גילתה על כך מאום לתובעת.
אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 20,887 ₪ בצירוף הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.
