תביעה להפרת הסכם קבלנות שיפוצים ודרישה להחזר כספים

רקע עובדתי בשנת 2014 הנתבעת 2 (שהייתה באותה התקופה אחת מלקוחותיו של פרוינד) הכירה לאחרת, ששמה שירלי טוטנאור-דוידוביץ' (להלן: "שירלי") את פרוינד ואת הנתבע 1 לשם ייצוג וניהול הליכים מול קבלן שיפוצים ששכרה לבצוע שיפוצים בהקף נרחב בביתה.

משהתברר לה כי העסקה שבעבורה העבירה כספים לפרוינד לא הייתה ולא נבראה, וכי הכספים שהעבירה לפרוינד – נגנבו, היא הגישה לבית המשפט השלום בתל אביב תביעה להחזר הכספים שנגנבו ממנה - ת"א 56696-06-15 (להלן: "תביעת שירלי").

טענות התובעת התובעת טוענת כי פרוינד היה מצוי בהליכי פשיטת רגל, עובדה שלא הייתה ידועה לה באותה העת, ולכן דאג לרשום את הזכויות בדירה על שמה, תוך שהוא מציג לה מצגי שוא ביחס למהות הכספים ששמשו לרכישת הדירה ומקורם, ומורה לה לחתום על המסמכים הנדרשים בטענה שכך הוא דואג לעתידה הכלכלי.

חוץ מהתובעת, התייצבה גם שירלי למתן עדות, ממנה עלו הדברים הבאים: הנתבע 1 לא טיפל בעסקת המקרקעין שנכרתה בין שירלי לבין פרוינד (עמ' 11 ש' 30 לפרוטוקול העירעור); שירלי אישרה בעדותה כי לא העבירה כספים כלשהם, בקשר עם העסקת המקרקעין נשוא מעשה המירמה לידיו של הנתבע 1, וכי לא הכירה או פגשה את הנתבע 1 כלל זולת פגישת הכירות בבית קפה (עמ' 11 ש' 38 לפרוטוקול העירעור); שירלי אישרה בעדותה שהקשר היחיד שהיה לה עם הנתבע 1 היה בקשר לייצוגה בתביעה שעניינה שפוץ דירתה וגם קשר זה, לדבריה, היה בעקיפין (עמ' 12 ש' 1 לפרוטוקול העירעור).

בכל הנוגע לנתבע 1, הדעת נותנת כי לאור הסכם הפשרה שנחתם בין הנתבע 1 לבין שירלי; לאור הזיקה המשפטית המזערית שהיתה בין שניהם; ועל רקע העובדה כי שני בתי משפט (הן בתביעת שירלי והן בעירעור) לא קבעו כי הנתבע 1 היה מודע למעלליו של פרוינד – לא היה בית המשפט משית על הנתבע 1 חבות כלשהיא.

בכל הנוגע לנתבעת 2, אף אם הייתה קיימת לה חובת זהירות כלפי שירלי, הרי שהיא לא הופרה על ידה, עת הצהירה שירלי בעצמה לפרוטוקול כי כאשר הנתבעת 2 גילה על כך שפרוינד אינו עו"ד היא מסרה לה ישר את המידע (ראו עמ' 8 ש' 36-34 לפרוטוקול, ראו גם פס' 64 לפסק הדין בתביעת שירלי, שם קבע השופט הדר כי "התובעת טענה כי מספר שבועות לאחר מכן במהלך חודש מאי 2015, הודיעה לה רונית, כי נודע לה שרובי נוכל אשר עשק אותה וגנה ממנה כספים רבים").

...

מכאן, שדין טענת התובעת כי הנתבעת 2 ידעה אודות התחזותו של פרוינד – להידחות.

מכאן, שהתובעת לא הוכיחה כי קמה לנתבעים חובת זהירות כלשהי כלפי שירלי, וכי הם הפרו אותה ואף לא הוכח כי הנתבעים התרשלו במעשיהם או כי היה קשר סיבתי בין מעשיהם לנזק שנגרם לשירלי - כך שדין טענת התובעת בעניין "מעוול אחר" להידחות.

סוף דבר הפועל היוצא הוא כי דין התביעה כולה להידחות.

הנתבעות (הואיל ומדובר בהסכם לשירות אישי – להלן "האדריכלית") טוענות כי מדובר בתביעה חסרת בסיס וקנטרנית, שלא היה מקום להגישה מלכתחילה, באשר הסכימו לביטול התחייבות התובעים לתשלומים שטרם נגבו במועד הפסקת ההיתקשרות, ופעלו למסור לתובעים את כל הנידרש להם להמשך עבודה על התוכניות שהכינה, אף שלהפסקת ההיתקשרות לא היתה כל הצדקה או עילה ממשית, והטענות שמועלות לצורך התביעה בענין איכות השירותים שנתנה – אין להן בסיס.

ובנוסף מצביעים התובעים על כך שבשל הפסקת ההיתקשרות עם האדריכלית, היה עליהם למצוא אדריכלית חלופית, ולהוציא כספים נוספים מכיסם, כמו כן למצוא קבלן אחר להמשך שפוץ הדירה, וציינו כי לאדריכלית החדשה - שילמו עוד 29,000 ש״ח ללא מע״מ. לטענת האדריכלית בכתב ההגנה, לכל אורך התהליך, קיבלה חיזוקים מהתובעים בעבור עבודתה, שהביעה את שביעות רצונם מעבודתה.

מכל מקום, לטענתה, החזר כספים הוא בנגוד מוחלט להסכם שנחתם עם התובעים, שפועלים בהפרתו, על מנת להתעשר שלא כדין על חשבונה.

...

המומחה גם מבהיר בתשובות לשאלות ההבהרה, כי בהתאם לתכנית שהתובע מסר כי מקובלת עליו, נותרו ביום בו הסתיימה ההתקשרות מול האדריכלית - כחודשיים לעריכת תכנון מפורט, ״דבר שלהערכתי הינו סביר״.

אשר על כן, עולה ממכלול הדברים לעיל כי דין התביעה הנדונה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית בזאת.

אז, התגלעה מחלוקת בין הצדדים; מר שבת טען כי הנתבעים הפרו את ההסכם, לא שילמו את מלוא דמי השכירות, לא דאגו לקבלת רישיון עסק וגרמו לו לנזקים שונים, כגון: תשלום שכר טירחת עורכת הדין בתביעה שהגיש קבלן שיפוצים נגד הנתבעים בגין אי תשלום יתרת הסכום עבור עבודות שביצע באולם ובין היתר תבע אותו בתא"ק 5688-15-17, והחזר כספי עבור הזמנת בשר שטען כי הנתבעים הזמינו אך הוא שילם עבורם.

א. להסכם, הנתבעים התחייבו "לפצות ולשפות את המשכירה על כל נזק, הפסד או הוצאה שיגרמו לה עקב תביעת צד ג' או דרישה של צד ג' [...]". התובעת טענה כי היא זכאית לפצוי בגין היתגוננות בתא"ק 5688-12-17, תביעה שהוגשה באופן אישי נגד מנהלה, מר שבת, ונגד הנתבע 1 בגין אי תשלום חוב לקבלן הייב.

...

משכך, לא הוכח כי מדובר בחוב שיצרו הנתבעים, ולכן אין הם חייבים לשפות את התובעת בגין סכום זה. לסיכום, על הנתבעים לשפות את התובעת מכוח סעיף 14 להסכם בסך 10,530 ₪ בלבד.

כל הטענות הן טענות בעלמה ללא ביסוס ראייתי החל מאירוע הנזק ועד לאומדן הנזק, ומכאן שטענות הנתבעים לגבי הנזקים בשל הנזילות נדחות על הסף.

סיכומו של דבר: הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 342,020 ₪, עבור דמי שכירות, וסך של 10,530 ₪ עבור שכ"ט עו"ד בגין הייצוג בתביעת הקבלן, ובסה"כ הם חייבים לשלם לתובעת 352,550 ₪.

התובעת טוענת, כי ביום 02.06.2015 הוגש כנגד הנתבעת 1 תובענה לפינוי מושכר מהטעם שהיא החזיקה בדירה שלא כדין לאחר תום תקופת השכירות, קרי, ביום 30.05.2015 ובשל הפרות יסודיות, חוזרות ונישנות, של הסכם השכירות על-ידי הנתבעת 1 בהן: ביצוע שינויים במושכר ללא אישור התובעת במסגרתם אף פוצל המושכר ובכך יצרה עוולה מתחדשת לתובעת כבעלת הנכס.

התובעת צרפה לתביעתה את חוות דעת המומחה של המהנדס אלכס הלר אשר נתן את חוות דעתו בנוגע למצבה של הדירה ולאחר שביקר בה קבע, כי עלות תיקון כל הליקויים שנגרמו בזדון על-ידי הנתבעת 1 בדירה וכן ביצוע שפוץ בהתאם למיפרט השפוץ לו התחייבה הנתבעת 1 עם חתימתה על הסכם השכירות, לרבות התאמת השפוץ לתקן הבניה כמתחייב בחוק עומד על סך של 263,626.2 ₪.

לא זו אף זו, התובעת צרפה לראיותיה את תצהירו של הקבלן אשר ביצע את השיפוצים הנדרשים בדירה, אלא שעדותו אינה יכולה להועיל לה. מר קרויטר הוא הקבלן מטעם התובעת אשר הצהיר, כי הוא ביצע את התיקונים של הליקויים בדירה, וזאת בהתאם לחוות דעתו של אלכס הלר, ובמהלך עדותו העיד, כי עבד על-פי תוכנית עבודה (ראו: פרוטוקול מיום 6.12.2021 עמוד 17 שורות 30-31 ועמוד 18 שורה 25), אלא שתוכנית עבודה זו לא צורפה לתצהירו.

החזר תשלום ארנונה על-ידי התובעת התובעת טוענת, כי סעיף 4.1 להסכם השכירות קובע, כי: "השוכר ישא במשך תקופת השכירות בדמי ארנונה כללית, בתשלומי המים וכן בתשלומי החשמל, הוצאות טפול בגינה גז ובכל מס או היטל חדש שיחול על השוכר אם יוטל, וכן ישלם השוכר עבור חשבונות טלפון, אם יהיה טלפון. החשבונות יועברו על שם השוכר מיד עם קבלת החזקה בנכס לצורך השפוץ." התובעת טוענת, כי למרות פניות חוזרות ונישנות בכתב ובעל-פה (ראו: נספחים י', יב' ויד'), על המושכר רבצו חובות רבים לרשויות בגין שימושו על-ידי הנתבעת 1, למרות שהמושכר נימסר לה כשהוא נקי מכל חוב לאחר ששולם חוב עבר על חשבון דמי השכירות.

הואיל והנתבעת 1 לא שילמה את חובות הארנונה לשנת 2013 בסך של 2,964.20 ₪ (ראו: נספח יג' לכתב התביעה), הוגש כנגד מר ברזילי תביעה לסכום קצוב בגין חוב זה. התובעת שילמה לעירייה את החוב של הנתבעת 1 ועותרת היא להשבת הכספים.

...

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל עולה, כי על הנתבעת 1 להשיב את הסכום ששולם על-ידי מר ברזילי על-פי הקבלות שצורפו בסך של 3,818 ₪.

לפיכך, מדובר בהרחבת חזית אסורה, ואין מקום להיזקק לטענה הכספית הנטענת ולא לסעד הכספי המבוקש, ומכאן שדין סעד זה להידחות.

סוף דבר אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, על הנתבעות 1 ו-3 לשאת, ביחד ולחוד, בסכומים הבאים: פיצוי מוסכם בסך כולל של 42,252 ₪.

בפני תביעה כספית בגין 348,514 ₪ הכוללת דרישה לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם לשפוץ דירה, וכן תשלום בגין הנזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, במהלך השפוץ לרבות עלות תיקון ליקויי הבניה, פיצוי לשכני התובע, והחזר כספים שהתובע נידרש לשלם לבעלי מיקצוע אחרים, שעה שהנתבע לא השלים את העבודה.

שנית, נמצא כי יש רטיבות מתקרת הממד ועלות התיקון שלה 800ש"ח. המומחה לא קבע במפורש מה מקור הרטיבות בממד אך כן היתייחס לכך שהיה על הקבלן לאטום את כל הקומה השנייה כראוי, ושהנתבע לא עשה כן. הנתבע טען כי על פי ההסכם לא נידרש לאטום את הקומה העליונה, דבר שאכן לא מופיע במיפרט במפורש אך בסעיף 8 ג להסכם מצוין כי לנתבע יש אחריות לאיטום הגג ואחריות זו היא לשלוש שנים.

...

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום לנחמני ועד ליום שבו הנתבע ישלם לתובע.

לאחר ששמעתי את כל טענות הצדדים בעניין זה, הרי שאני סבורה כי רכיב תביעה זה דינו להדחות במלואו.

שנית, שמעתי את עדויות הצדדים ונוכח התרשמותי מחוות הדעת שהעבודה הייתה ברמה נמוכה, ללא פיקוח מתאים, ללא הנחיה של איש מקצוע מתאים ושהיחסים בין הצדדים הפכו למתוחים ותובעניים יותר הרי שאני קובעת כי הפסקת העבודה של הנתבע הייתה על דעת התובע, ולא היה לתובע עניין אמיתי שהנתבע ישלים את העבודה ברמה שבה ביצע אותה.