תביעה להפרשי קצבת מזונות בגין תוספת תלויים

מטיעוני הצדדים עולה, לכאורה, כי התובע קיבל כאמור תשלום בגין קצבת נכות חלקית אשר הגיעה לסך ברוטו של 3,321 ₪, ממנה קוזז חוב בגין מזונות בשעור של 10%.

התובע הוסיף כי אישתו כבר לא עובדת וכי פנה למוסד לביטוח לאומי על מנת להמשיך את תשלום קצבת הנכות וכי עניינו תלוי ועומד בפני הועדות הרפואיות בהקשר זה. עוד ציין התובע, כי הגיש תביעה לתשלום הבטחת הכנסה שנמצאת בשלבי בירור וטרם אושרה.

יוצא איפוא שחרף הדיון שהתקיים היום, לא ניתן לדעת אם סכום ההפרשים הנו בגין תוספת תלויים או שמא מדובר בתוספת בעקבות עידכון הכנסותיו של התובע.

...

כמו כן, גם ממכתבו של הנתבע מיום 30/1/22 לא ברור כיצד הגיע המוסד למסקנה כי הסכום בגין חוב דמי אבטלה עומד על 3,388 ₪ שכן, התובע טען שלא ברור לו בגין מה החוב הנטען.

לכן וכאמור, בהתחשב בנזק שייגרם לתובע אל מול הנזק שייגרם למוסד, נראה כי בנסביות העניין יהיה זה נכון להקפיא את החלטת הנתבע שבה החליט לקזז מההפרשים המגיעים לתובע את החוב הנטען בגין דמי אבטלה עד לבירור המחלוקת בעניין זה. יחד עם זאת, מאחר והתובע הודה שהוא חב לנתבע חוב מזונות הרי שלא מצאנו מקום להתערב בשלב זה בהחלטת הנתבע אשר קיזז את הסך של 3,198 ₪ בגין חוב דמי המזונות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, הנני מורה לנתבע להקפיא בשלב זה את קיזוז החוב בגין אבטלה והעומד על סך של 3,388 ₪ ולהעביר לתובע סך זה לאלתר.

לטענת התובע בכתב תביעתו בדיון שהתקיים ביום 11.2.19 , מאחר ובאותה תקופה, המל"ל עיכב את תוספת התלויים שלו, לה היה זקוק ביותר וידע כי רק בהנתן פסק דין למשמורת משותפת, יקבלה ולאחר שהבין כי אם לא יסכים להצעה להפחית 200 ₪ במזונות, שהוצעה 17 לו, יתנהלו הליכים ארוכים, הסכים, במסגרת אותו דיון בתיק המשמורת, להפחתה של ₪ בלבד, במזונות, עקב תוספת היומיים שנוספו לו בחודש, מבלי שהבין לגמרי את תוצאות הסכמתו.

התובע מבין היטב כי משטענתו כי הסכמתו לסכום המזונות המופחת נתנה על רקע רצונו לקבלת תוספת התלויים כחלק מקיצבת הנכות, בין אם זו זמנית או קבועה, הרי שקיבלת הנכות אינה יכולה עוד להוות בגדר שינוי נסיבות מהותי שכן לשיטתו של התובע עצמו, היא זו שעמדה ביסוד הסכמתו, פרט לכל שהגשת התביעה לאחר מכן מהוה תכסיסנות משפטית בלתי ראויה ושימוש לרעה בהליכי משפט.

טוב היה אם התובע הטוען בכתב תביעתו ובשאר כתבי בי-דין מטעמו כי סכום המזונות גבוה, 19 עומד בנגוד לכל דין, "מעוות וידרדר אותו אל פי פחת ולעוני ממש" (ראו למשל ס' לסיכומים) עוצר לרגע חושב ומבין כי דוקא מרגע שהוכר כנכה והוא מקבל תוספת תלויים אשר על פי נתוני המל"ל עומדת כיום ע"ס של 954 ₪ לילד, עבור 2 הילדים הראשונים ובסה"כ 1,908 ₪ משלם למעשה מזונות בגובה ההפרש מסכום המזונות שנקבע בהסכמה בפסק הין 2,500 ) ולפיכך תשלום המזונות 23 - 1,908 = מיום 11.2.2019 בסך של 2,500 ₪, היינו ( עבור כל קטין הנו 296 ₪ בלבד.

...

₪ של יודגש לעניין זה כי על פי טענות התובע הסכים זה להפחתה בסך של 200 ₪ בלבד בלית ברירה ותחת לחץ כדי לקבל את תוספת התלויים כחלק מגמלת הנכות ששולמה לו. בנסיבות אלה ומבלי לגרוע מכל האמור לעיל, די בכך כדי להביא לדחיית התביעה שכן המדובר בהתנהלות דיונית העולה כדי חוסר תום לב קיצוני, תכסיסנות ושימוש לרעה בהליכי משפט.

לפיכך מטעמים של מדיניות משפטית ראויה, אין לאפשר לתובע משקיבל את מבוקשו להתעלם מההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, תוך התעלמות מעקרונות של תום לב, סופיות הדיון, הסתמכות, והעיקרון כי חוזים וחיובים יש לקיים ולאפשר לו לפתוח מחדש את סכום המזונות בפעם השלישית.

סיכום: לאור כל האמור לעיל ובוודאי לאור משקלם המצטבר של הנימוקים לדחיית התביעה ושמעל אלה מרחפים עקרונות יסוד בשיטה המשפטית, של תום לב, סופיות הדיון ושיקולים של מדיניות משפטית ראויה ומניעת תכסיסנות משפטית ושימוש לרעה בהליכי משפט, יש לדחות את התביעה וכך הנני מורה.

במסגרת תגובתו, טען החייב כי המבקשת הסתירה את העובדה שהחל מחודש אוקטובר 2020, תוספת התלויים של הבן הקטין בסך 1,000-1,200 ₪ שנכללה בקיצבת הנכות של החייב עברה להיות משולמת ישירות אליה ונכללת במסגרת קצבת הנכות של המבקשת.

לדבריו, המבקשת עובדת בגיוס עובדים בחברת כוח אדם ומשתכרת להערכתו סך של כ-7,000 ₪ לחודש, מקבלת קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי כולל קצבת תלויים בסכום המוערך על ידו בסך של כ-4,000 ₪ וכן מקבלת ממנו מזונות בסכום של 2,000 ₪.

סוף דבר, לאור השהוי הרב בהגשת הבקשה של המבקשת, לאור העובדה שהחייב צפוי לקבל הפטר בעוד פחות משנה, לאור ההפחתה הצפויה בסכום המזונות בגין הילדה שתגיע לגיל 18 באוגוסט 2023, לאור העובדה שהילדים עובדים בעבודות מזדמנות ומממנים חלק מהוצאותיהם, לאחר בחינת ההוצאות השונות של הצדדים וכן לאור עמדת הנאמן והכנ"ר, נחה דעתי כי יש לדחות את שתי הבקשות.

החייב ימשיך לשלם למבקשת את סכום המזונות בסך של 2,000 ₪ כל עוד הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל כאשר למבקשת שמורה הזכות בבוא העת, לאחר סיום ההליכים, לתבוע את הפרישי הסכומים המגיעים לשיטתה.

...

לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות להן וכן לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לרבות עמדת הנאמנת והכנ"ר, החלטתי לדחות את שתי הבקשות ולהותיר את סכום המזונות על כנו.

סוף דבר, לאור השיהוי הרב בהגשת הבקשה של המבקשת, לאור העובדה שהחייב צפוי לקבל הפטר בעוד פחות משנה, לאור ההפחתה הצפויה בסכום המזונות בגין הילדה שתגיע לגיל 18 באוגוסט 2023, לאור העובדה שהילדים עובדים בעבודות מזדמנות ומממנים חלק מהוצאותיהם, לאחר בחינת ההוצאות השונות של הצדדים וכן לאור עמדת הנאמן והכנ"ר, נחה דעתי כי יש לדחות את שתי הבקשות.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

החוב למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ע"פ תביעת החוב שהגיש עומד ע"ס של 213,150 ₪, בגין מזונות עבר חוב שאינו בר הפטר.

כהערת אגב, הבהירה ב"כ הממונה כי הסכימה למתן צו הפטר ליחיד, חרף העובדה כי הנו צובר מדי חודש חוב מזונות שוטף בסך של 92 ₪ שכן אינו משלם את ההפרש בין תוספת התלויים המשולמת לו לבין החיוב במזונות, אך בהנתן כי מדובר בחוב פעוט, לא היתנגדה למתן ההפטר בעיניינו של היחיד.

 קיים חוסר הגינות מובהק וברור בהתנהלותו של היחיד בעיניין זה. היחיד היתנהל בחוסר תום לב מתמשך, וזאת מיום חיובו בתשלום דמי המזונות ועד שמצבו הרפואי היתדרדר והוכר ע"י המל"ל כנעדר כושר עבודה והתקיים מקצבאות והמל"ל התחיל לשלם לילדיו הקטינים את דמי המזונות מקיצבת התלויים.

...

על כן, בשל הנימוקים שפורטו לעיל ובעיקר התנערותו של היחיד מתשלום דמי מזונות העבר ללא נימוק המצדיק זאת ועל מנת למנוע, מצד אחד, מצב של מתן הפטר ליחיד מחוב מזונות העבר, ולחייבו בתשלום החוב ולו בחלקו, ומצד שני על מנת למנוע פגיעה אנושה בו ובאפשרות שיקומו הכלכלי תוך התחשבות במצבו האישי והכלכלי העכשווי, סבורני כי המתווה הנכון והראוי הינו לחייבו לשלם סך של 300 ₪ בחודש על חשבון חוב מזונות העבר, הסכום שנותר בידי היחיד מדי חודש לאחר תשלום כל הוצאותיו הבסיסיות הנדרשות.

אמנם אין בהחלטה הנ"ל כדי לכסות את חוב מזונות העבר באופן ממשי, וכי אין בסכום הזעום שיקוזז ויועבר למל"ל כדי להועיל לו באמת, אך סבורני כי שי בכך כדי להעביר מסר לחייבים שנמנעים מלשלם מזונות שוטפים לילדיהם הקטינים ללא כל נימוק המצדיק זאת ולתת משקל ולו קל לעקרון החשוב והחברתי של חובת אב לזון את ילדיו, כאשר אין בכך כדי לפגוע במצבו הכלכלי של היחיד במילוי מלוא צרכיו הבסיסיים.

סבורני כי יש בהחלטתי לעיל גם לתת משקל לתכלית השיקומית החשובה של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, כך שגם אם היחיד אינו יכול להשתלב במרקם החיים הכלכליים, עקב מצבו הבריאותי ונכות כמתואר לעיל, אך עדיין יוכל הוא לחיות בשלווה ולקבל את הסכום הנחוץ לו מקצבת הנכות המגיעה לו למילוי צרכיו הבסיסיים בכבוד ואין בה כדי לפגוע בזכותו של היחיד לקיום מינימאלי בכבוד.

כך שהתובע זכאי לקבל קצבת נכות זמנית בתוספת קצבת תלויים בסך של 6,159 ₪ לחודש.

בדיון שהתקיים ביום 10.07.23, הציג בית המשפט לצדדים את סכויי ההליך ואף הדגיש בפיניהם כי "בסה"כ מדובר על מזונות של 1,300 ₪ לילד, כאשר 1,000 מתוכם משולמים ע"י מדינת ישראל כקצבת תלויים ובית המשפט ממליץ לצדדים להסכים כי המזונות יישארו על כנם כאשר האב ישלים רק את ההפרש לאחר תשלום קצבת התלויים ישירות לאם הקטינים". התובע היתנגד להמלצת בית המשפט ועמד על בירור התובענה וקבלת פסק דין.

לא זו בלבד שלא חל שינוי נסיבות שמצדיק את הפחתת המזונות, אלא שיכול ושינוי הנסיבות שחל היה מצדיק תביעה הפוכה, אך האם לא ביקשה בהגינותה להגדיל את המזונות ועל כן לא אדרש לכך.

...

סבורני כי לא ניתן להתעלם מכך שלמעשה התובע ביסס את טענתו בכתב התביעה על עובדה שלא זו בלבד שלא הוכחה, אלא נסתרה והתברר ההיפך, שכן בעוד שהיקף הכנסתו החודשית של הנתבע לא זו בלבד שלא פחת, אלא דווקא עלה.

לסיכום מכל האמור והמקובץ לעיל, אני מוצאת לדחות את התביעה.