תביעה להכרה כנכה נזקק על פי תקנה 18 א

תביעתו של התובע להכיר בו כ"נכה נזקק" על פי תקנה 18 א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות) נדחתה בחלקה לנוכח החלטת ועדת הרשות מיום 12.7.21 (להלן גם - הועדה).

...

[בל (ת"א) 11450-04-17 אברהם גבע נ' המוסד לביטוח לאומי (1.8.18)] ועוד נפסק בעניין שנסיבותיו דומות כך: "עצם העובדה שהתובע המשיך לתפעל את עסקו שוללת את זכאותו להכרה כ'נכה נזקק'. אין בידי לקבל טענה זו, בהיותה מנוגדת לתכלית התקנה. לאור תכלית התקנה, יש לבדוק אם בפועל היה לתובע סיכוי סביר לעבודה כלשהי ואם בפועל הייתה לתובע הכנסה מהתעסקות. עצם העובדה שהעסק המשיך לפעול אין בה כדי לשלול את ההכרה בתובע כ'נכה נזקק', אם התובע לא עבד בעסק ולא היו לו הכנסות מהעסק, כך שמהותית התקיימו בו התנאים שנקבעו לזכאות על פי התקנה. העובדה שהתובע דאג להמשך פעולתו של העסק כדי לעמוד בהתחייבויות ללקוחות ולמנוע קריסה של עסקו אינה צריכה לפגוע בזכותו להכרה כ'נכה נזקק' אם בפועל לא היה לו סיכוי סביר לעבודה כלשהי ולא הייתה לו הכנסה מעסקו.

סוף דבר אכן, כטענת התובע נפל פגם משפטי בהחלטת הרשות בכך שהחלטתה התייחסה למבחן טכני גרידא מבלי להידרש לטענות המנומקות המגובות באסמכתאות לגבי מהות ההכנסה של העסק בתקופה המדוברת.

אין בידינו לקבל את בקשת התובע לקבוע את זכאותו לקצבה.

תביעתו של התובע להכיר בו כ"נכה נזקק" על פי תקנה 18 א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות) נדחתה לנוכח החלטת ועדת הרשות מיום 2.7.19 (להלן גם - הועדה).

...

הנה כי כן, אף אם קיימת מסוגלות ללמוד (הגם שהתובע טוען כי בפועל אינו לומד) הוועדה מאשרת שאין לכך השלכה על מסקנה בדבר יכולת לעבודה.

נוכח האמור, התביעה מתקבלת.

איננו מקבלים את עתירת התובע, כי בית הדין יקבע שמתקיימים התנאים להכיר בו כ"נכה נזקק".

עם זאת, היות שמדובר בוועדה שהתכנסה בשנית, לא פעלה על פי הוראות פסק הדין ונראה כי היא נעולה בעמדתה, מצאנו להורות לנתבע לכנס ועדת רשות בהרכב חדש.

בפנינו תביעתו של התובע מר מחמט קנצ' (להלן:התובע) כנגד החלטת הנתבע לדחות את תביעתו להכרה בו כ"נכה נזקק" לפי תקנה 18 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 הן בגין התקופה שבין 5.11.16-28.2.19 נוכח טענת הנתבע להתיישנות לפי סעיף 296 (א) לחוק הביטוח הלאומי וכנגד דחיית תביעתו בנידון לתקופה מיום 1.2.18 – 28.2.19 בטענה שהתובע אינו עומד בתנאים הנדרשים לקבלת הכרה כ" נכה נזקק" וזאת בהתאם להחלטת "ועדת רשות" מיום 17.12.18.

עוד טוען התובע כי על פי סעיף 296 א' לחוק הביטוח לאומי:"כל תביעה לגימלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה". במקרה דנן טוען התובע כי עילת התביעה נוצרה עם קבלת החלטות הוועדות הרפואיות בעיניין נכותו הזמנית ביום 28.1.19 ולא קודם לכן.

...

סיכומו של דבר, התובע לא הוכיח כי יש להחיל בעניינו את הכלל של התיישנות שלא מדעת.

שוכנענו כי התובע אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק ההתיישנות לעניין "התיישנות שלא מדעת". סוף דבר משכך שוכנענו כי לתובע לא קמה זכאות לגמלת נכה נזקק, מעבר לתקופה שאושרה, זאת לאור הוראות סעיף 296 לחוק והן לאור תכלית החקיקה המחייבת לקבוע את מועד הזכאות לגמלת נכה נזקק, בצמוד למועד הגשת התביעה לקביעת דרגת נכות.

לאור כל האמור, התביעה נדחית ללא צו להוצאות משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי.

לפנינו תביעת התובע כנגד החלטת הנתבע לדחות את תביעתו להכרה בו כ'נכה נזקק' לפי תקנה 18 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956, בגין התקופה החל מיום 16.11.2020 ועד ליום 28.2.2021.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית התקנה הרלוואנטית לעניינינו היא תקנה 18 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 הקובעת כדלקמן: 18א.  (א)  בתקנה זו - "הרשות" - ועדה המורכבת מפקיד השקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה; "נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהיא עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות".

...

עובדה זו מחזקת את המסקנה כי החלטת וועדת הרשות נקבעה מראש ללא כל רצון לשמוע א טענות התובע בנפש חפצה.

אשר להשבת עניינו של התובע לוועדה בהרכב אחר – דרך המלך היא השבת עניינו של המבוטח לוועדה באותו הרכב אולם, שוכנענו כי בנסיבות המקרה הנדון בו אין התייחסות למסמכים רפואיים, העדר ביאור קביעת הוועדה לעניין שיעור ההגבלה (מינימלית) והרכב הוועדה, יש להשיב את עניינו של התובע לוועדה בהרכב חדש (ראו- בר"ע (ארצי) 58030-01-16 וייס - המוסד לביטוח לאומי (4.8.16)).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, משעה שמצאנו כי דבקו פגמים מהותיים בהחלטת הוועדה כפי שפורט לעיל, יוחזר עניינו של התובע לוועדה בהרכב אחר.

במקביל, ביום 22.1.23 הגיש התובע תביעה להכרה כנכה נזקק על פי תקנה 18א לתקנות.

(א) בתקנה זו - "הרשות" - ועדה המורכבת מפקיד השקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה; "נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהיא עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות.

...

אין בידי לקבל גם את טענת התובע ולפיה לא ניתנה לו הזדמנות לטעון בפני הוועדה, משעה שעל פי הפרוטוקולים של הוועדה הוא השמיע את טענותיו בפניה טרם קבלת ההחלטה והוא לא העלה כל טענה בנוגע למהימנות הפרוטוקול ו/או טענה בענין זה טרם הדיון בפניי.

] בנסיבות אלו, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה שהתבססה על ממצאי הועדה הרפואיות והנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע באותה העת ולפיכך, דין התביעה להידחות.