תביעה להכרה בתאונת עבודה ומיקרוטראומה בכתף

השופט אילן איטח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בבאר שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם ונציגי הציבור מר אפרים ויגדר וגב' ציפי בר נוי; ב"ל 60045-10-13), שבו נדחתה תביעת המערער להכיר בליקוי בעמוד השידרה הצוארי ובכתף ימין כפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה.

בית הדין האיזורי קבע כדלקמן: "9. מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה, שהמומחה סבור כי הגם שהפעולות החוזרות והנישנות בעבודת התובע עשויות להוות תשתית לעילת מקרוטראומה, ההשפעה של תנועות אלה על מצבו של התובע בהיתחשב בגילו, בגורמי תורשה ובנזק טראומתי קודם בצואר (פגיעה בתאונת דרכים), גורמים לכך כי השפעת העבודה אינה עולה כדי השפעה משמעותית. התובע לא כפר בקביעת המומחה.

...

יתר על כן, כך לפי הנטען, ב"כ המערער הוא זה שייצג את המערער בקשר לאותה תאונת דרכים ולמיטב זכרונו (שכן, נוכח הזמן שחלף מאז לא אותר התיק) – העניין הסתיים "בפשרה בערכי 'תיק אפס' (תיק ללא נכות)". לאור אלה, המסקנה שיש לקבל היא שהתאונה האמורה לא גרמה למערער נזק טראומה בצוואר.

לבסוף גם אם תמצא לומר כי יש מקום להעביר למומחה שאלות הבהרה שאינן מבוססות על שינוי המסכת העובדתית, דין הבקשה להדחות.

לא ברור לנו מדוע כעת נדרשת הבהרה, וזאת כשאין בהודעת הערעור טענה בעניין זה. כך או כך, לא מצאנו שיש הצדקה לאותן שאלות – ודאי לא בשלב זה של הדיון.

מדובר בקביעה ברורה הנעשית על רקע של מומחיות רפואית ולא מצאנו כי נדרשת שאלת הבהרה לגביה.

לאחר שפקיד התביעות דחה את תביעתו להכרה בפגיעה כתאונת עבודה (מקרוטראומה), הוא הגיש את התביעה שבפנינו.

דהיינו, הוא עסק בעבודות מגוונות, ומכאן ברור שלא עסק בעבודה ספציפית שיש בה "פעולה חוזרת ונשנית" על כתף ימין דוקא, באופן המקים תשתית עובדתית למינוי מומחה לפי תורת המקרוטראומה ביחס לפגיעה באיבר זה. ניתן להמחיש את מידת הגיוון שבעבודת התובע, שהצטיירה לנו כעבודה של "שיפוצניק כללי" העוסק במגוון גדול של עבודות, גם באמצעות קריאה בקבלות שהגיש, ולהלן מספר דוגמאות (ויש עוד בראיות שהגיש התובע): תיקון נזילה בקיר משרדי מיום 27.1.13; התקנת מדפים מיום 7.2.13; צביעת חניה והתקנת כיור מיום 7.6.13; הדבקת לבני זכוכית מיום 18.7.13; צביעת חצר והכנת נקודות חשמל מיום 31.7.13; התקנת ונטה ואיטום גג מיום 10.10.13; הקמת ריצפת בטון במחסן מיום 21.10.13; צבע והחלפת ברזים לניאגרה מיום 31.10.13.

...

אם ורק אם מוכיח תובע כי הוא עומד בדרישות להכרה במיקרוטראומה, או מוכיח כי עבד במשך תקופת ממושכת עם מכשירים רוטטים, מתקיימת תשתית עובדתית למינוי מומחה, מה שלא מצאנו כאן.

נוכח כל האמור, התביעה נדחית.

תמצית התביעה ועיקר טענות הצדדים התובע עותר להכיר בארוע מיום 8.6.16 ובעבודתו במשך כ-7 שנים כמוכר שטיחים בחנות שטיחים שמצויה בתוך חנות ACE, כגורמים לפגיעה ממנה הוא סובל בכתפו השמאלית.

מקרוטראומה הלכה פסוקה היא, כי "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הנו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור הנה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות" (עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי, 28.7.2002, והאסמכתאות שם. להלן – עניין שבח).

עוד נקבע בעיניין שבח, כי "יסודות הפגיעה הזעירה המרכיבה את המקרוטראומה... בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הנם שניים, דהיינו - האירוע החצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת... לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה." (סעיף 6ב. לפסק-דינו של כב' השופט פליטמן; וכן ראה עב"ל (ארצי) 0215/03 המוסד לביטוח לאומי - משה קריידלר, 14.10.2004; עב"ל (ארצי) 642/06 שלמה מורדוב – המוסד לביטוח לאומי, 11.3.2008).

...

לאורן של הלכות אלו, אנו סבורים כי התובע הרים את הנטל להוכיח עבודה קבועה ומאומצת הפועלת על כתפיו, בכדי לבחון באמצעות מומחה רפואי את סוגיית הקשר הסיבתי בין העבודה לבין הליקוי בכתפו השמאלית של התובע.

לבסוף נציין כי אמנם התובע נדרש גם לעבודה משרדית במסגרתה בין היתר עסק בהזמנת סחורה, אך מקובלת עלינו טענתו כי עיקר עבודתו היה במכירת השטיחים, בסידורם והעמסתם.

משלא נעשה כן ומכיוון שמדובר במשטחים ארוזים באופן שונה ובמשקלים שונים מהותית, אין בידינו לקבל את הטענה כי העבודה עימם כללה תנועות חוזרות ונשנות בהיקף הנדרש לביסוס עילת המיקרוטראומה.

התובע הגיש תביעה בעקבות החלטת פקיד התביעות לדחות תביעה שהגיש להכרה בפגיעה בכתפיו כתאונת עבודה (מקרוטראומה).

...

ככל שלא היתה מוצגת למומחה תשתית עובדתית בדבר ביצוע פעולות משיכה חדות ורציפות במשך תקופה ארוכה תוך מעורבות של כתף ימין, הרי שהיה מגיע למסקנה שיותר סביר שמדובר במחלה שנגרמה במהלך השנים, עקב שחיקה טבעית, מבנה גוף, הרגלים וכולי.

בטרם נחתום, נציין כי אף שהמומחה המליץ להכיר בפגיעה בכתף ימין על דרך ההחמרה בשיעור 33%, הרי שעל פי הפסיקה, משהגענו לכלל מסקנה שבבחינת מאזן ההשפעות קיימת השפעה משמעותית (של יותר מ- 20%) הרי שיש להכיר בפגיעה, ללא התייחסות לנושא ההחמרה, כפי שהבהיר זאת כב' השופט אילן סופר באחת הפרשות (עב"ל 41048-05-11 בן ישי נ' המוסד לביטוח לאומי (28.6.12)): "תפקידו של בית הדין בשלב של ההכרעה בתביעה, הוא לקבוע אם מדובר ב'פגיעה בעבודה' ובתוך כך קיום קשר סיבתי בין האירוע לפגיעה. בית-הדין לא נדרש בשלב זה לבאר מהי מהות הקשר הסיבתי אם בגרימה או בהחמרה, שהרי זוהי הכרעה שמסורה בלעדית לוועדה הרפואית הקובעת את דרגה הנכות. מסיבה זו אנו מקבלים את הערעור באופן שפסק דינו של בית הדין האזורי יתוקן כך שהמסקנה אליה הגיע תתמצה בכך שהתביעה התקבלה וקיים קשר סיבתי בין הארוע בעבודה לבין מחלת המערער". סוף דבר התביעה נדחית לעניין כתף שמאל אך מתקבלת לעניין כתף ימין, שהפגיעה בה מוכרת כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה.

הנתבע ישלם לתובע הוצאותיו בהליך זה בסך 8,000 ₪.

ביום 30.3.20 הוגשה התביעה שבפנינו, במסגרתה ביקשה התובעת הכרה בפגיעה בצואר, בכתף שמאל וביד ימין כפגיעה בעבודה על בסיס תורת המקרוטראומה.

...

אחר כל זאת, שתי התביעות שהגישה התובעת נדחו על ידי פקיד התביעות בהחלטות מיום 2.7.19 ומיום 20.5.19, בנימוק שלא הוכח מבחינה רפואית קיום קשר סיבתי בין הבעיות הרפואיות לבין תנאי העבודה, ומכיוון שפקיד התביעות הגיע לכלל מסקנה שכאבי התובעת נובעים ממצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

לטעמנו, די בקביעה זו כדי להקים ספק שיש לראותו כפועל לטובת המבוטח, במובן זה שעניינה של התובעת יועבר למומחה על אף העדר העמדה של תשתית עובדתית של תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר.

סוף דבר מצאנו כי מתקיימת תשתית עובדתית למינוי מומחה (אורתופד) לצורך המשך בירור התביעה לעניין יד ימין והצוואר.

התביעה להכרה בפגיעה בכתף שמאל על בסיס תורת המיקרוטראומה –נדחית בזאת.