בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב, בין היתר כי "מוצעת בזה מסגרת כוללת של זכאויות הניתנות לחייל המשוחרר למי ששירת שירות אחר בעל חשיבות לביטחון המדינה או לצרכיה החברתיים-קהילתיים, והמיועדת לסייע להם ולהקל על השתלבותם וקליטתם בחיי חברה תקינים מיד לאחר תום שירותם [...] בחוק המוצע גלומה הכרה סטאטוטורית בעמדתן של בנות ששרתו- תקופה רצופה של שנת אחת לפחות- שירות לאומי. הכרה זו עולה בקנה אחד עם אופיה של מדינת ישראל כמדינת סעד ורווחה".
שלישית, בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב-יפו, בפרשת נתיב, קבע תקדים הקובע כי "שירות חובה בצה"ל כולל גם שירות לאומי כחלופה לשירות צבאי וכי פרשנות זו אינה חורגת ממיתחם האפשרויות הלשוניות". באותו מקרה דחה בית הדין את תביעת קרן הפנסיה לצוו הצהרתי הקובע כי החלטת ועדת הערעורים לעינייני קרן נתיב בהסתדרות, שקבלה את ערעור הנתבעת על החלטת קרן הפנסיה להפסקת תשלום גמלת שאירים בטלה, שכן היא נוגדת את כוונתה ולשונה המפורשת של התכנית.
בפרק המבוא לדברי ההסבר לתיקון מס' 25 לחוק הגימלאות, נרשם כי "המחוקק הכיר בכך כי ישנם גופים שונים בטבעם מתנאי העבודה האופייניים לעובדי המדינה וכי אופי שונה זה מצדיק יצירת מסגרות שונות וייחודיות במספר תחומים. בין היתר הכיר המחוקק בשירות בצה"ל, במשטרת ישראל ובשרות בתי הסוהר כבעלי אופי מיוחד כאמור, עקב הייחוד שבשרות בגופים אלה, הכרוך בהקף האחריות, חומרת המשמעת וריבוי הסיכונים בהם. בנושא נכים ונספים קיימים בצה"ל הסדרים מיוחדים... המקנים לגימלאי צה"ל ולשאיריהם זכויות ותנאים נוספים על אלה שפורטו בחוק שירות המדינה (גמלאות) באותם נושאים, כפי שהם חלים על עובדי המדינה. החוקים האמורים הוחלו על שוטרים וסוהרים. הצעת חוק זו באה להחיל הוראות אלה גם על עובדי שירות הביטחון בכל הנוגע לפגיעה בזמן השרות ועקב השרות, בדומה לתחולת חוקים אלה על חיילים בשירות קבע בצה"ל".
בתיקון מס' 39 לחוק הגימלאות (ס"ח תשנ"ח מס' 1645 מיום 15.1.98, עמ' 80 (ה"ח 2650) (במסגרת החוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תקוני חקיקה), התשנ"ח-1997, בוצע תיקון עקיף לחוק הגימלאות, מס' 39, במסגרת סעיף 27) בוטלו סעיפים 63ג, 79א ו-79ב לחוק הגימלאות, תוך קביעה כי הוראות סעיפים אלה (שבוטלו) כנוסחם ביום ב' בטבת התשנ"ח (31.12.97) יחולו על מי שהצטרף לשירותי הביטחון כמשמעותם בסעיף 63א לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח חדש], התש"ל-1970, או לשירות המישטרה או לשירות בתי הסוהר, עד יום ה' בטבת התשס"א (31 בדצמבר 2000).
בדברי ההסבר לתיקון שפורטו בהצעת החוק (ה"ח 2650, כ"ו בתשרי התשנ"ח, 27.10.97, עמ' 65), נרשם כי "מוצע לבטל סעיפים אלה כך שלעניין הצבירה הפנסיונית בשל תקופת שירות חובה בצה"ל, יושוו תנאי גמלאותיהם של עובדי שירות הביטחון, המשרתים בצבא קבע, השוטרים והסוהרים, לתנאי גמלאותיהם של שאר העובדים בשירות המדינה, ובכך תבוטל זכות היתר שהוענקה להם בעיניין זה. כן מוצע כי לעניין השרות בצבא הקבע יחולו הוראות אלו רק על מי שהתגייס לשירות חובה החל בשנת 1998, ולענין עובדי כוחות הביטחון ולענין השרות במישטרה או בשירות בתי הסוהר- לגבי המצטרפים לשירות החל בשנת 2001". בהתאם לכך, הנוסח הרלוואנטי של סעיף 63ג' שהיה דומה לנוסח הרלוואנטי של סעיף 79א לחוק, תקופת שירות החובה הוכרה לצרכי גמלה למי שהצטרף לשירות המישטרה או שירותי הבטחון עד 31.12.00 ופרש מהשרות (שירותי ביטחון או מישטרה), אם שירת (בשרותי ביטחון או במישטרה) עשר שנים לפחות (הוראות אלו הוחלו כאמור גם על סוהרים מכוח סעיף 81 לחוק).
...
לטעמנו, בחינה מהותית של תוכן הפנייה מיום 12.11.19 הוא תביעה להכיר בתקופה שקודם לכן לא הוכרה בעת קביעת היקף זכאותן של המערערות לגמלה.
לשונו המפורשת של סעיף 79א לחוק הגמלאות קובעת כי ניתן לצרף לתקופת שירותו של שוטר, תקופה קודמת שבה שירת "בשירות חובה". אין כל עיגון לשוני או ענייני למסקנה שהתנדבות יכולה לקיים את דרישת "החובה" שבשירות חובה, וממילא התנדבות לשירות לאומי במסגרת האגודה להתנדבות אינה היכולה להיחשב בשירות בצבא הגנה לישראל .
סוף דבר
הערעור נדחה.
