תביעה להכרה בשחיקת סחוס כתוצאה מפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה

רקע התובע הגיש תביעה להכרה בפגימות הרפואיות מהן הוא סובל בגבו, כפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה.

התובע מוסיף כי חוות הדעת אינה מנוסחת באופן ברור ועדיין לא ברורה האבחנה בין פגיעה בסחוס הבין חולייתי לבין נזק לדיסק הבין חוליתי ומדוע מקרוטראומה גורמת לפגיעה בסחוס אך לא לנזק לרקמת הדיסקוסים על פי אותו המנגנון המוסבר היטב בספרות הרפואית.

עוד מבהיר המומחה את ההבדל בין פגיעה שהנה תוצאה של מקרוטראומה לבין פגיעה דוגמאת זו של התובע וכלשונו: "מחלה הניוונית הנה מחלה של רקמת הסחוס בין אם במפרקים הבין-חולייתיים ובין אם במפרקים אחרים. הסחוס נשחק ומאבד מהאלסטיות שלו המדומה במצבו ה"בריא" לספוג.

...

במקרה הנוכחי, אין בידינו לקבל את טענות התובע שכן לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה .

לאור האמור, אנו מקבלים את חוות דעתו של המומחה כפי שבאה לידי ביטוי במכלול חוות הדעת שהגיש לרבות בזו האחרונה.

משכך, דין התביעה להידחות.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת דפנה חסון זכריה ונציגי הציבור מר יונה הנדל ומר יוסף לוין; ב"ל 40179-12-15), בו נדחתה תביעת המערערת להכרה בליקוי בכפות ידיה (פילארתרלגיה אוסטאורטריטיס; להלן: הליקוי) כפגיעה בעבודה על פי עילת המקרוטראומה.

המערערת מדגישה כי עבודתה גרמה לשחיקה של הסחוס ולדלקת במפרקי כפות הידיים.

כתוצאה מכך עברה חמישה ניתוחים, נאלצה להפסיק לעבוד בשל מצבה הרפואי, ואף הייתה זכאית כתוצאה מכך לקיצבת נכות כללית.

אלא, שכבר נקבע בפסיקה כי אין בכוחה של תורת המקרוטראומה "להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת 'מחלות המיקצוע', תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע 'תאונת עבודה'... נפגע המנסה להשליך את יהבו על תורה זו ניתקל במשוכות רבות בדרכו, מפני שתורה זו, שהיא כאמור פיקציה משפטית, עומדת על יסודות עיוניים נוקשים" (עניין נוח).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את כל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וכי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו, בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.

במקרה שלפנינו, בית הדין האזורי - אשר התרשם באופן בלתי אמצעי מעדותה של המערערת - הגיע לכלל מסקנה כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח תנועות חוזרות ונשנות בעבודתה שנמשכו על פני פרקי זמן רצופים ועלולות היו לגרום נזק לכפות ידיה.

בנסיבות אלו, לא מצאנו כי עניינה של המערערת דומה לעניין צבי עליו ביקשה להסתמך.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

התובעת הגישה תביעה בה ביקשה להכיר במחלתה – שינויים נווניים בבסיס אגודל ימין, כפגיעה בעבודה על בסיס דוקטרינת המיקרו-טראומה.

התובעת החלה לסבול מכאבים בבסיס אגודל יד ימין, ולאחר שהסתבר כי נשחק הסחוס, נאלצה לעבור ניתוח לכריתת עצם הטרפז על מנת ליצור רווח למניעת שחיקה בין העצמות שבשורש כף יד ימין.

מיקרו-טראומה: על פי תורת המיקרו-טראומה ניתן להכיר בתאונה המקנה זכות לגימלאות לא רק בפגיעה חד פעמית המאותרת בזמן, אלא גם בצרוף של פגיעות שכל אחת מהן היא בעלת אופי תאונתי וניתן לאתרה בזמן ובשטח ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק, מיקרו- טראומות.

מטרתה של תורת המיקרו טראומה הוסברה כדלקמן: "תורת המיקרו-טראומה משמשת מפלט אחרון למי שאינו יכול להצביע על ארוע תאונתי מסוים בעבודה כגורם ישיר ומידי לכאבי גב הפוקדים אותו" (ש. קובובי, רמ"ח ושס"ה–סוגיות בתאונות עבודה, 1994.

בית הדין הארצי לעבודה הציב בפסיקתו מספר תנאים לצורך הוכחתה של מיקרו-טראומה, על מנת שזו תבוא בגדר "תאונת עבודה" על כך נאמר : "היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרו-טראומה הוא שהוכח כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאיבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח /0-77 מזרחי נ' המוסד.

...

התובעת הגישה תביעה להכיר בפגיעה בידיים כפגיעת עבודה מכח תורת המקרוטראומה.

להלן השאלות שהופנו למומחה: א. מהי מחלתה של התובעת בידיה? האם יש קשר סיבתי בין מחלת התובעת לבין עבודתה כפי שתוארה בהחלטה דלעיל? אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית – האם מחלתה של התובעת היא תוצאה של תהליך תחלואתי, או שהיא תוצאה של ארועים זעירים (מיקרוטראומות)- פגיעות זעירות וחוזרות לידיה של התובעת שניתן לאתרן בזמן או במקום? אם קבעת כי היו פגיעות זעירות – האם יש לראות במחלת התובעת תוצאה של אותן פגיעות קטנות וחזקות, שבמצטבר גרמו להופעת המחלה ממנה סובלת התובעת? במילים אחרות, ההיתה כל פגיעה כנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך (irreversible) כך שבהצטרף אליה פגיעות דומות וחוזרות, נוצר המצב הקיים? אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית – האם תנאי העבודה של התובעת כפי שתוארו בהחלטה, השפיעו על התפתחות המחלה הרבה פחות מאשר נתוניה האישיים (גורמי סיכון) של התובעת, אם היו כאלה? ביום 10.3.13 התקבלה חוות דעת המומחה כדלקמן: המחלה בידה של התובעת הינה אוסטאוארתריטיס (דלקת מפרק העצם, דלקת נוונית של המפרק, שחיקת סחוס) של המפרק שבין עצם הטפח (מטהקרפלית) הראשונה לעצם הטפרזיוס שבשרש כף היד.

המומחה קבע כי התובעת סובלת ממחלת "אוסטאוארתריטיס (דלקת מפרק העצם, דלקת ניוונית של המפרק, שחיקת סחוס) של המפרק שבין עצם הטפח (מטהקרפלית) הראשונה לעצם הטרפיזיוס שבשרש כף היד". פגיעה זו מוכרת כפגיעה בעבודה, על פי חוות דעת המומחה.

...

לפיכך אני קובע כי יש קשר סיבתי בין מחת התובעת לבין עבודתה כפי שתוארה בהחלטת בית הדין מיום 20.2.13.

מחלתה של התובעת היא התוצאה של הנזק המצטבר שנגרם על ידי חבלות זעירות מרובות במהלך שנות עבודתה.

לאור האמור, התביעה מתקבלת, כאמור בחוות דעת המומחה.

התובע, מר אילן אליאסיאן, הגיש תביעה זו כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר בשחיקת סחוס ובכאבי ברכיים עימם הוא מתמודד כתולדה של פגיעה בעבודה, על פי תורת המקרוטראומה.

גרסת התובע בחקירתו הנגדית: התובע טען במספר הזדמנויות בחקירה הנגדית כי הפגיעה בבירכיים היא תוצאה של פגיעות ומכות קטנות שקבל בבירכיים במרוצת השנים (ראו: עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 5-4; עמ' 10, שורות 14-13; עמ' 11, שורות 14-13).

...

מכל מקום בסיכומים מטעמו חזר בו התובע מעילת תביעה זו (סעיף 12 לסיכום טענותיו).

סוף דבר – התובע לא הניח תשתית עובדתית למיקרוטראומה בברכיים.

לכן דין התביעה להידחות.