תביעה להכרה בפגיעה בברכיים ובתקופת אי כושר נוספת

השופט מיכאל שפיצר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת (הנשיא מירון שוורץ ונציגי הציבור מר אברהם אלוק ומר יעקב בר אל; ב"ל 26519-11-16), אשר דחה את תביעת המערער להכיר בפגיעה בגבו כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

המשיב הכיר בארוע כתאונת עבודה אך רק בגין הפגיעה בבירכיים ובראשו של המערער.

לטענת המערער בעת הנפילה הוא נפגע גם בגבו ולפיכך יש לאשר לו תקופת אי כושר נוספת מיום 29.11.14 ועד ליום 20.02.15.

האם השפיעה התרחשותו של הארוע השפעה כלשהיא על הופעת המחלה או הליקוי, והאם יש קשר סיבתי ביניהם ובאיזו מידה? במידה והנך סבור כי קיים קשר סיבתי כלשהוא בין המחלה או הליקוי בגב – לבין הארוע – מהי תקופת אי הכושר הסבירה בנסיבות העניין כתוצאה מן הפגיעה? בחוות דעתו מיום 06.11.17 השיב המומחה כך: "א. לחולה רקע ברור ולא מבוטל של חבלות בגבו התחתון. לאחר החבלה נשוא הדיון בתביעה זו ומיום 20/11/14, לא נרשמו תלונות על הגב המותני אלא באיחור. רק ב 5/2015 אובחן נזק שחיקתי מיתקדם (VACUM) בדיסק L5-S1 ובודאי שתהליך זה לא יכול לקרות בחצי שנה בין 11/2014 ל 5/2015. על כן, האבחנה בנזק נווני L5-S1 אחרי התאונה היא ממצא קודם באופן חד משמעי.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, ואת כלל החומר שבתיק סבורים אנו שדין הערעור להידחות, להלן נימוקינו.

המומחה כתב ש:"לאור תלונות גב עשירות בעברו של החולה, לא ניתן לחשוד שהחבלה העירה מצב רדום קודם" לא מצאנו בתיאור הדברים ספקות באמינות המערער או דבר מה אשר מוביל למסקנה כי המומחה נוהג באופן שאינו אובייקטיבי ביחס למערער.

כאמור בית הדין האזורי אימץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי ובדין עשה כן ועל כן –הערעור נדחה.

לפנינו תביעת התובע, להכיר בפגיעה בברך ימין מיום 23.9.19 כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

5.7 יתר הפרטים כעולה מתיקיו הרפואיים בהתאם לאמור, מונה ד"ר דוד אנג'ל כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והתבקש להשיב על השאלות, כדלקמן: 6.1 מהו ליקויו הרפואיים של התובע כעולה מהחומר הרפואי שלפניך? 6.2 האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע בברך ימין לבין הארוע מיום 23.9.19 כמתואר בעובדות המקרה? 6.3 האם השפעת הארוע מיום 23.9.2019 על מצבו של התובע, ככל שהייתה, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצב בריאות קונסטיטוציונלי? 6.4 לגבי תקופת אי הכושר שבמחלוקת: האם התובע זכאי לתשלום דמי פגיעה בגין התקופה 3.12.19 עד 23.12.19? בחוות דעתו מיום 25.10.20 השיב ד"ר אנג'ל לשאלות בית הדין כדלקמן: הליקוי הרפואי בברך ימין הוא קרע במנסקוס.

כיצד אתה למד שבתאריך זה הוזמנה פיזית בדיקת ה MRI? האם ביצוע MRI לאחר התאונה אינו מעיד על הדחיפות לבצע את הבדיקה, כך שהדחיפות לבצוע נוצרה לאחר התאונה וטרם ביצוע הבדיקה בפועל (ויש לציין כי התובע שהוא פרסונה בבית החולים, יכול היה לבצע את הבדיקה באופן כימעט מיידי)? האם קביעת הרופא מיום 15.9.19 שישנם סימנים מניסקאליים הנה בגדר ממצא שלאחריה ניתן להחליט באופן וודאי כי מדובר בקרע במנסקוס? ובמידה שהתשובה לכך היא חיובית לצורך מה נשלח התובע לבצע בדיקת MRI? 9.6 בחוות דעתך אתה קובע: "תעודת אי הכושר שכוללת את התקופה שבמחלוקת נכתבה בתאריך 1.1.20 והיא מתייחסת לתקופה מתאריך 3.12.19 עד 3.1.20. הרישום בתאריך זה מתייחס רק לברך (בה לא המלצתי להכיר) אבל באבחנות מופיע גם הצואר והגב התחתון שהוכרו. מאחר שניתוח הארתרוסקופיה בוצע בתאריך 18.12.19 ואחריו ברור שאי הכושר היה עקב הברך, אני ממליץ להכיר באי הכושר עד תאריך 17.12.19." השאלות: ביום 1.1.20 ניתנה תעודת אי כושר לתקופה מיום 02.01.20 עד 1.02.20.

ביום 22.1.20 ניתנה תעודת אי כושר נוספת לתקופה מיום 3.12.19 ועד ליום 3.1.20.

...

" ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי: "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)" בנסיבות המקרה דנן, הגם שליבנו עם התובע, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת שהוגשה בתיק ומכאן שדין התביעה - להידחות.

המומחה השיב לשאלות בענייניות והתייחס לכל החומר הרפואי שהועבר אליו ולשאלות ההבהרה (המפורטות מאוד) שנשלחו אליו בשני סבבים ולפיכך, דין טענותיו של התובע בסיכומיו - להידחות.

סוף דבר: התביעה להכיר בפגיעה בברך ימין כפגיעה בעבודה – נדחית.

התובע יליד 1979 משרת כחובש בשירות בתי הסוהר הגיש תביעה להכיר בפגיעה בברך ימין כפגיעה בעבודה.

ע"פ המסמכים היה ארוע תאונתי נוסף ביום 21.4.18 ולאחריו תמונה סוערת הרבה יותר עם נפיחות רבה בברך והגבלת בתנועה.

האם כתוצאה מהארוע התאונתי מיום 20.8.17 התובע נזקק לטפול רפואי (בתשובתך זו הנך מתבקש להתייחס לעובדות המקרה אשר הועברו אליך) ככל שכן, אנא פרט איזה טפול רפואי קיבל התובע ועל ידי מי? האם יש קשר סיבתי בין הארוע ובין ההזקקות לטפול הרפואי הנ"ל? ביום 9.6.21 השיב המומחה: לא ראיתי במסמכים קביעה של תקופת אי כושר בעבודה.

...

לאחר ששמעתי את התובע ואת העדים מטעמו מיניתי ביום 2.2.21 את ד"ר דוד אנג'ל על שיווחה דעתו ויענה על השאלות הבאות, על פי העובדות הבאות: מהו ליקויו של התובע בברכו הימנית כעולה מהחומר הרפואי שלפניך ? האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין האירוע בעבודה מיום 20.8.17 , כמתואר בעובדות המקרה? להלן העובדות: א. התובע יליד 1979.

באת כוח הנתבע טענה שיש לדחות את התביעה מהסיבה שהמומחה קבע ששני האירועים יכולים לתרום לליקוי שנמצא בברך והמומחה לא השיב לקשר הסיבתי אלא חזר על תרומת האירוע השני לליקוי הנטען.

לטענתה מאחר שלתובע לא נגרם אי כושר עבודה ולא קיבל טיפול רפואי יש לדחות את התביעה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שיש למנות מומחה נוסף.

התובע יליד 1979 משרת כחובש בשירות בתי הסוהר הגיש תביעה להכיר בפגיעה בברך ימין כפגיעה בעבודה.

האם כתוצאה מהארוע התאונתי מיום 20.8.17 התובע נזקק לטפול רפואי (בתשובתך זו הנך מתבקש להתייחס לעובדות המקרה אשר הועברו אליך) ככל שכן, אנא פרט איזה טפול רפואי קיבל התובע ועל ידי מי? האם יש קשר סיבתי בין הארוע ובין ההזקקות לטפול הרפואי הנ"ל? ביום 9.6.21 השיב המומחה: לא ראיתי במסמכים קביעה של תקופת אי כושר בעבודה.

בנוסף, מה הסבירות שאדם הסובל מאי יציבות יבצע קפיצה העלולה לגרום לפציעה? אם יש באמור כדי לשנות חוות דעתך? אין כל מקום לשינוי בחוות הדעת – יש לקבוע כי בארוע 20.8.17 לא נגרם כל ליקוי בברך ימין.

...

לאחר ששמעתי את התובע ואת העדים מטעמו מיניתי ביום 2.2.21 את ד"ר דוד אנג'ל על שיחווה דעתו ויענה על השאלות הבאות, על פי העובדות הבאות: מהו ליקויו של התובע בברכו הימנית כעולה מהחומר הרפואי שלפניך ? האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין האירוע בעבודה מיום 20.8.17 , כמתואר בעובדות המקרה? להלן העובדות: א. התובע יליד 1979.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.

כשבוחנים את שתי חוות הדעת אין מנוס מלהעדיף את חוות הדעת השנייה בקשר לאירוע מיום 20.8.17.

התביעה נדחית.

הנתבע טען בכתב ההגנה כי רק בחלוף כחצי שנה ממועד ההכרה בתאונת העבודה (10.8.22), פנה התובע בבקשה להכרה בפגימה 'נוספת'- ברך ימין (מכתב ב"כ התובע מיום 25.1.23); במסמכים הרפואיים שצורפו לא עולה פגיעה בברך ימין; התובע פנה לצילום רק ביחס לכף רגל ולקרסול ימין; לא הוכח כי התובע נזקק לטפול רפואי או אי כושר בגין הברך; במסגרת תאונות עבודה קודמות שהוכרו לתובע, קיימת תאונה עבודה מ2013 בה הוכרה פגיעה בברך ימין.

טענות הנתבע אודות אי הוכחה של תקופת אי כושר או הזקקות לטפול רפואי בגין כאבים בברך ימין, אינן מתיישבות עם עובדות המקרה או הרישומים הרפואיים המספיקים לצורך הכרה בתביעת התובע בשלב ההכרה.

...

בנסיבות אלה יש לדחות את התביעה להכרה בליקוי, אף ללא מינוי מומחה רפואי משלא הוכח קיומו של ליקוי בברך, אי כושר או צורך בטיפול רפואי או שיקום.