הרקע לערעור:
המשיבה הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות לדחות את תביעתה להכרה במחלת הסוכרת ובפגיעה נפשית כפגיעה בעבודה /מחלת מיקצוע.
...
מכל מקום, כאמור, על יסוד פרוטוקול דיון קדם ערעור והצעת בית הדין בסופו של הדיון, לא שוכנענו כי המשיבה ויתרה על תביעתה להכרה בפגיעה הנפשית כפגיעה בעבודה.
אנו סבורים, כי בנסיבות המקרה הנדון, למרות אופן ניהול ההליך בעניין הפגיעה הנפשית מן הראוי להשיב את עניינה של המשיבה לבית הדין האזורי לבירור שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע המיוחד לבין מצבה הנפשי, וזאת מטעמים אלה, במצטבר: ממסמכים רפואיים שהוגשו לתיק עולה אפשרות של ממש כי קיים קשר סיבתי בין האירועים בעבודה לבין מצבה הנפשי של המשיבה; למשיבה נקבעה נכות נפשית משמעותית על ידי ועדה רפואית (כפי הנראה ועדה רפואית (מס הכנסה)); לשאלת קיומו של הקשר הסיבתי בין האירועים בעבודה לבין מצבה הנפשי של המשיבה עשויה להיות השלכה גם על הכרה במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה; מדובר בהליך למימוש זכות מתחום הביטחון הסוציאלי, ומשקיים סיכוי כי תביעתה של המשיבה (או חלקה) תתקבל, יש להעדיף במקרה הנדון את מיצוי בירור זכויותיה של המשיבה, ולא לדחות את תביעתה בשל דרך ניהול ההתדיינות.
סוף דבר: ערעורו של המוסד בעניין הכרה במחלת הסוכרת כפגיעה בעבודה על יסוד חוות דעתו של פרופ' וינטראוב מתקבל.
