התובע הגיש תביעה להכיר בו כנכה נזקק ותביעתו התקבלה וזאת ביחס לתקופה שמיום 19/7/19 ועד ליום 30/6/20.
ולגופם של דברים, מחקירתו הנגדית של התובע ומראיותיו למדנו את הדברים הבאים, אשר בגינם הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעות:
התובע העיד כי הוא אינו יודע מתי הגיש בא כוחו תביעה לחברת הביטוח בגין התאונה (שהרי התאונה שהוכרה כתאונת עבודה היתה תאונת דרכים) (עמ' 9 שורות 5-6 לפרוטוקול).
בנוסף יש לשים לב שכל פעם שערך הנתבע קזוז מלא של גימלה שהיה התובע זכאי לקבל היה זה ביחס לתשלום רטרואקטיבי (למשל הסכום של 66,255 ₪ שהתובע היה זכאי לקבל בחודש 6/20 עקב ההחלטה על זכאותו כנכה נזקק), כאשר עבור החודשים 5/20/ ו - 6/20 קיבל התובע את כל חודש 2,642 ₪.
...
התובע ביקש שהות לשקול את המלצת בית הדין ובקשתו נענתה, כאשר בסופו של דבר בחר לעמוד על תביעתו ובהתאם הגיש סיכומים שלאחריהם הגיש הנתבע את סיכומיו ולכן הגיעה העת להכריע בתביעה.
שם נפסק כי:
"סעיף 14(ג) לחוק המזונות מקנה למוסד את האפשרות לקזז כנגד סכום, אותו המוסד חב לחייב על פי כל דין, את התשלום המשתלם לזוכה לפי פסק הדין למזונות. הזכות לביצוע קיזוז נתונה לביקורתו של בית הדין לעבודה, כקבוע בסעיף 14(ג) לחוק המזונות. הטענה לפיה, נדרש המוסד, כבעל חוב, עת מתברר כי הוא מצידו חב גם גמלאות לחייב, לנהוג בגמלאות לפי החלטת ראש ההוצאה לפועל ולא כגמלה הניתנת לקיזוז על פי סעיף 14 לחוק המזונות - הינה בעייתית. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המוסד לביצוע קיזוז בין גמלה רטרואקטיבית המגיעה למערער לבין חובו למוסד, בגין תשלום המזונות. זאת, משהחלטת המוסד לא נמצאה שרירותית אלא מבוססת על נהליה הפנימיים, לפיהם המוסד מבחין בין קיזוז גמלה רטרואקטיבית לבין גמלה שוטפת, ממנה מתקיים מבוטח לצורכי קיומו, בה מנכה המוסד סכום בגובה גמלת הבטחת הכנסה, לצורך מחייתו היומיומית של המבוטח".
בב.ל (ת"א) 17674-08-15 ניסים חזן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 5/6/16, נקבע, בנוגע להבחנה בין התשלום השוטף של הגמלה לחייב במזונות ובין התשלום הרטרואקטיבי כך:
"ההבחנה בין קיזוז מתשלום רטרואקטיבי של גמלה לבין גמלה שוטפת - היא לגיטימית, ומבוססת על תכלית שלפיה אין לפגוע בדמי קיום מינימאליים של מקבל קצבה. אולם, כל עוד מקבל הוא קצבה שוטפת, ניתן לגבות את החוב, דרך קיזוז, מתשלומים רטרואקטיביים, שהם מעבר לתשלום השוטף.
ולגופם של דברים, מחקירתו הנגדית של התובע ומראיותיו למדנו את הדברים הבאים, אשר בגינם הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעות:
התובע העיד כי הוא אינו יודע מתי הגיש בא כוחו תביעה לחברת הביטוח בגין התאונה (שהרי התאונה שהוכרה כתאונת עבודה היתה תאונת דרכים) (עמ' 9 שורות 5-6 לפרוטוקול).
לאמור לעיל יש להוסיף כי קצבת הבטחת ליחיד + 1 עמדה בתקופות הרלוונטיות של סכום של 2,641 ₪ כאשר מחומר הראיות ומעדותו של התובע התחוור לנו, כטענת הנתבע, כי באף שלב לא נעשה קיזוז אשר הותיר את התובע עם סכום נמוך מהסכום הנ"ל.
לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל וחרף טענות התובע הרינו קובעים כי הנתבע נהג כדין עת קיזז מהגמלאות שהגיעו לתובע את הסכומים שקיזז על חשבון חוב מזונות.
