תביעה להכרה במחלת ריאות כפגיעה בעבודה עקב חשיפה לכלור

התובע, מר יפים שאק, הגיש תביעה זו כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר במחלת הריאות עימה הוא מתמודד כפגיעה בעבודה.

בחוות דעתה המשלימה התייחסה המומחית בהרחבה לספרות המקצועית ולחוות הדעת של פרופ' נוויל ברקמן כדלקמן: "עיינתי במידע הרפואי החדש שהובא בפני. מסיכום המידע הרפואי מיום 3.1.2018 ד"ר גרוסמן אנה רופאת ריאות עולה שהתובע סובל ממחלת ריאות חסימתית כרונית ומטופל תרופתית. בבדיקה כניסת אויר מוחלשת לריאות SAT 95% ספירומטריה FVC 48% FEV1 53% יחס 96 הפרעה רסטריקטיבית קשה. באבחנה צוין Severe chronic obstructive asthma. עיינתי בחוות הדעת של פרופ' נוויל ברקמן מנהל מכון הריאה בהדסה שקבע ביום 28.12.2017 שמחלת הריאות של מר שאק יפים אינה מוגדרת כלל! יתכן וקיימת מחלה רסטריקטיבית או אסטמה: לאבחן מחלות אלו היה צריך לבצע בדיקת תיפקודי ריאה מלאים ומבחן תגר (מטכולין או דומה). לפי CT קיימות צלקות מעטות (גרנולומות, ברונכאקטזיות קלות) שככל הנראה ישנות ולא קשורות לתסמינים של החולה ולא קשורות לעבודתו בבריכה. פגיעה בריאות בקרב שחיינים ובעקבות חשיפה לכלור בברכות מוכרת היטב. פגיעות אלה כוללות הופעה או החמרה של אסטמה. תסמינים של ברונכיט גם ללא אסטמה, נזק דלקתי לריאות בעקבות חשיפה חריפה לכלור.

...

לסיכום: הקביעה של פרופ' ברקמן וד"ר גרוסמן כי ייתכן וקיימת מחלת אסטמה, למרות שלא בוצע כל תבחין לאשש או לשלול את האבחנה מאפשרת לקבוע כי גם אם קיימת אבחנה של אסטמה, לא ניתן לשלול או לאשש בוודאות שהאסטמה נגרמה או הוחמרה כתוצאה מעבודתו במהלך השנים.

בכך ניתן לומר, לכל היותר, שקיימת סבירות של 50% לקיומו של קשר סיבתי בין מחלת התובע לתנאי עבודתו, אולם בכך ובהתאם להלכה הפסוקה אין די. סוף דבר – התובע לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין מחלת הריאות עמה הוא מתמודד לבין תנאי עבודתו ולכן דין התביעה להידחות.

בין השנים 1997-1999 עבד במיתקן N. בין השנים 1999-2001 עבד מחדר הבקרה של מתקן P. בין השנים 2001-2003 עבד מחדר הבקרה המשותף בתפעול מתקן N. בין השנים 2003-2012 עבד מחדר הבקרה בתוך מתקן N. לטענת התובע במהלך עבודתו הוא נחשף (במגע ישיר או בשאיפה) לחומרים הכימיים הבאים: אמוניה, חומרים לשימור מים, מי חמצן, כלור לסוגיו, היפו כלוריד וחומרים רבים נוספים המצויים במיתקן N במפעל בו עבד (והמפורטים בנ/1).

ביום 4.2.2015 הגיש התובע לנתבע תביעה להכרה במחלת המיאלומה הנפוצה בה לקה כ- "פגיעה בעבודה" בשל חשיפתו לחומרים כימיים שונים במהלך עבודתו במפעל חיפה כימיקלים.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית על פי ההלכה התנאי להוכחת פגיעה בעבודה במסגרת תורת המקרוטראומה הוא: "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמה המובאת בדרך-כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הנה של טיפות מים המחוררות חור באבן שהן פוגעות בה.. " עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, 533 (1999) עוד נפסק באשר לעילת המקרוטראומה בהקשר של חשיפה לחומרים מסוכנים: "ההכרה בתביעות להכרה בפגיעות כגון מחלת ריאות, מחלות סרטן, מחלות עור ועוד, בדרך של מקרוטראומה, כתוצאה מחשיפה לחומרים (מסוכנים או אחרים) במסגרת העבודה "ימיה כימעט כימי הילכת המקרוטראומה בבית הדין. מאז תחילת דרכו הבהיר בית הדין כי חדירה של חומרים כאלו ואחרים דרך הנשימה מהוה שרשרת של אירועים המהוים פגיעות חוזרות ונשנות". בהתאם להלכה העקרונית בנוגע למקרוטראומה, גם במקרה של פגיעות שהם תוצאה של חשיפה לחומרים במסגרת העבודה, נידרש מהנפגע להוכיח תשתית עובדתית "מתאימה". תשתית עובדתית זו כוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונישנת" לחומרים.

...

בשים לב לכך שהובאו בפנינו ראיות דלות ביותר ביחס לעבודתו של התובע במתקן P, אין בידינו לקבוע כי הונחה תשתית עובדתית מספקת ביחס לחשיפתו של התובע לחומרים בתקופת עבודה זו. עבודת התובע במתקן N (2001-2012) – עבודה זו תיאר התובע כך: "שינוע חומרים שונים בחביות או בצוברים וג'ריקנים, החלפתם בשטח המפעל ובתוך המתקנים. לקיחת דגימות שונות משטח המפעל. פעולות ניקיון הכוללת פינוי מפגעי בטיחות, משטחים, פחים, קרשים, ברגים חלקי ברזל ועוד" (סע' 18 לתצהירו המשלים).

סיכום לאור האמור לעיל ולאחר בחינת כלל הראיות אשר הובאו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי קיים בסיס מספק לקבוע שהתובע נחשף באופן מתמשך ורציף, באמצעות הנשימה, לחומרים כימיים, לגזים רעילים ולאדים שנפלטים מהחומרים הללו הן כחלק מעבודת השטח במפעל, והן במסגרת שהייתו בחדר הבקרה.

בנוסף, לא הונחה תשתית מספקת לטענה לחשיפה להיפו-כלוריד, אורניום, ארסן, קדיום כספית ועופרת, בתקופת עבודתו של התובע במתקן P. על יסוד האמור לעיל, הגענו למסקנה כי התובע הרים את הנטל להוכיח קיומה של תשתית עובדתית לביסוס טענת המיקרוטראומה לשם העברת עניינו למומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו למחלה ממנו הוא סובל.

התובע הגיש תביעה להכיר במחלת ריאות תעסוקתית ותסמונת דום נשימה בשינה, כפגיעה בעבודה על דרך מחלת מיקצוע או על דרך תורת המקרוטראומה.

ד"ר שפירר מומחה למחלות ריאה קבע כי מחלת הריאות נגרמה והוחמרה עקב חשיפתו לחומרים המסוכנים.

ד"ר גושן במסמך מיום 16.11.10 כותב : "התלונות לא שללו בעיה קרדיאלית לאחריו נוכל לטעון למחלת מיקצוע. שכן רופאים קושרים את הממצאים להרגשת מחנק בחשיפה לכלור דיאוקסית (חומר חיטוי)". וד"ר גולזמן במסמך מיום 21.9.11 קובע: "יתכן ומדובר במחלת ריאות תעסוקתית חסימתית הנובעת מחשיפות אלו.

...

טענות הנתבע – אין כל טעם לסטות מחוות הדעת של המומחה ולפיכך דין התביעה להידחות.

ההכרעה – לאחר שבחנתי את חוות הדעת, לרבות התשובות לשאלות ההבהרה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

המומחה לא התעלם מחשיפתו של התובע לחומרים המסוכנים כמפורט בחוות דעתו מיום 15.6.14, אולם הגיע למסקנה כי אין עדות למחלה ריאתית שכן כושר הדיפוזיה תקין.

התוצאה איפוא כי בהסתמך על חוות דעתו של המומחה, התביעה נדחית.

התובע יליד 1989, הגיש תביעה לנתבע להכיר במחלת הריאות בה לקה כפגיעה בעבודה.

ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הנה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו: האם בעקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

מעיון בגיליונות בטיחות של החומרים הללו אנו למדים כי מרכיבי החומרים הם: אשלגן הידרוקסיד אשלגן היפוכלוריט בוטיל גליקול איזפרופיל אלכוהול חומצה ציטרית פרופיל גליקול פוספטים סיליקטים כלור פעיל.

פרופ' קרמר כתב בחוות דעת בפרק הדיון: "מדובר בחולה צעיר לא מעשן, אשר לא סבל מאסטמה בילדותו. מספר חודשים לאחר שהחל לעבוד במסעדה עם החומרים פיתח תמונה אסמטתית קשה עם אשפוזים חוזרים ואף ארוע של הנשמה. החומרים אליהם נחשף מכילים חומצות אורגאנים וממיסים, חומרים אשר יכולים לגרום לגירוי נשימתי ותגובה אסמטתית קשה. במקרה זה האסטמה שהחלה לאחר תחילת עבודתו המשיכו גם לאחר הפסקת החשיפה.

...

בית הדין הארצי קבע שקשר סיבתי בין חשיפה תעסוקתית לחומרים לבין מחלות מצויה בתחום המומחיות של רופאים תעסוקתיים ולכן אני דוחה את טענת התובע בקשר למומחיות הדרושה בתיק.

אשר לזימון המומחה לחקירה נגדית, סעיף 14 ד' להנחיות הנשיא קובע: "במתן אפשרות להציג למומחה שאלות הבהרה מתייתר הצורך בהזמנת המומחה לחקירה נגדית. על כן, עניין שבשגרה, אין המומחה מוזמן לחקירה נגדית על חוות דעתו, ואין להיעתר לבקשה להזמנתו. בית הדין ייעתר לבקשת צד להזמנת מומחה לחקירה נגדית אך במקרים חריגים המצדיקים חקירה כאמור ובהחלטה מנומקת". זאת ועוד, גם הפסיקה קבעה שאין לצדדים זכות לחקור חקירה שכנגד את המומחה הרפואי.

סופו של דבר, לאור חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין ד"ר לייקין אני קובע שאין קשר סיבתי בין מצבו של התובע לבין תנאי עבודתו.

התביעה נדחית.

(בקשת התובע למינוי מומחה נוסף בתחום רפואת ריאות) התביעה מופנית כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 29.11.21 שדחה את התביעה להכיר במחלת ריאות כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה, תוצאת חשיפה לחומרים שונים בעבודתו בתחזוקת לולים.

(4) ידיו של התובע באות במגע עם החומר ספטובר (אלכוהול) ורגליו באות במגע עם כלור וסיד בעת נקוי הידיים וטבילת הרגליים מדי בוקר לפני הכניסה ללולים.

...

לסיכום: הבולות בספסגות והאמפיזמה הפאראספטלית הנראית בהדמיית HRCT משנת 2020 אינה קשורה לתנאי עבודתו.

לאחר שבחנתי את חוות הדעת המומחה ואת תשובותיו לשני סבבי שאלות ההבהרה, אני קובעת שעיון בעמדתו הכוללת תומכת במסקנה שהביטויים בהם נקט מבססים את מידת הוודאות האפשרית, בהתחשב בכלל נסיבות המקרה (לרבות בהתחשב ברישומים הסותרים בתיק הרפואי ובתוצאות החסרות של הבדיקות).

סוף דבר – הבקשה נדחית.