תביעת התובע להכיר במחלת הריאות כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי ביום 11.11.2018 בטענה, כי "מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין עבודתך. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה"
כאמור, הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי וד"ר מרק-אלן לוי מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע, לבין המצב הקיים בריאותיו של התובע.
להלן השאלות שהופנו אליו ותשובות המומחה:
האם קיימת אינדיקאציה בתעוד רפואי מזמן אמת על חומרת אסטמה אצל התובע לפני שנת 2001, לרבות בילדותו של התובע? לעניין זה השיב המומחה:
"הרישום של התיק הרפואי לפני שנת 2001 דל, אך בכל זאת בביקור מ – 12-05-2000, נרשם 'ברקע אסתמה קלה ללא טפול קבוע, הפרעה חסימתית קלה – בינונית בתפקודי ריאה עם 1FEV של 61%'. 1FEV מהוה מדד של זרימת האויר בסימפונות אשר נחשב כתקין עד 80% מהמצופה והפרעה קלה עד 60%".
האם התובע קיבל טפול תרופתי קבוע באסטמה לפני תחילת עבודתו במקורות? לעניין זה השיב המומחה:
"נרשם בחוות הדיעה שלא קבל טפול קבוע. גם בביקור מ – 16-03-2016 נרשם 'אסתמה מילדות ללא טפול מניעתי, זקוק לוונטולין 2-4 פעמים בשבוע'".
בסעיף 2 בחוות הדעת כתבת: "גם מדללים גם אבק אינם חומרים שגורמים להתפתחות של אסטמה אצל בן אדם בריא, מלבד מקרים בודדים מיוחדים, אלא לפעמים אצל חולים אסתמטיים הם מהוים גורם מגרה אשר יכול לגרום להתקף להתפתח." לעניין זה השיב המומחה:
"עניתי בפירוט רב לשאלה זו בסעיף 2 של חוות דעתי ואינני יכול לכתוב כי מצבו של התובע החמיר באופן זמני וחולף היות ואין רישום תומך ברישומים של התיק הרפואי, וחוות דעתי מתבסס אך ורק על סמך הרישומים".
האם החשיפה לחומרים שציינת החמירה את מצבו של התובע, גם אם באופן זמני וחולף?
בסעיף 1 לחוות הדעת ציינת: "לסיכום על פי הבנתי של התיק מדובר בגבר שמן אשר סובל מאסטמה מגיל ילדות, אסטמה לא קשה, אשר מסביב לגיל 40-45 חש התקפים של קוצר נשימה במאמץ או בחשיפה לריחות בעבודתו."
איך מתיישבת האמירה "שסביב גיל 40-45 חש התקפים של קוצר נשימה בחשיפה לריחות בעבודתו" עם הקביעה לפיה התובע סובל מאסתמה קלה ועם הקביעה שלא קיימת החמרה במצבו? לעניין זה השיב המומחה:
"לתובע אסתמה קלה שוב ע"פ הרישומים, לא מפורטים תדירות של התקפי קוצר נשימה, לא נשלל כי ההתקפים האלה לא קשורים לעודף משקל של התובע ולבצוע מאמצים כך שאין כל סטייה בין איבחנה של אסתמה קלה עם התקפים של קוצר נשימה לבין מצב נשימתי יחסית יציב".
ככל שקיימת החמרה כלשהיא, מה מידת ההשפעה של העבודה על ההחמרה? לעניין זה השיב המומחה:
"עניתי בפירוש לשאלה הזאת בסעיף 4 של חוות דעתי כאשר לא ניתן ללמוד ב תיק הרפואי שנימסר על החמרה במצב הנשימתי של התובע בעקבות חשיפה כלשהיא ולכן לא ניתן לקבוע מידת השפעה של העבודה על מצבו. בבדיקה לפני ניתוח קיצור קיבה ב – 2011 נרשם שלא משתמש במרחבי סימפונות באופן קבוע. בבדיקה של תיפקודי ריאות מ – 22-06-16 התוצאות הנם של 1FEV ו – 64% כך שאין הבדל משמעותי ביחס לבדיקה משנת 2000. ורק בשנת 2016, שוב הוצע לו טפול תרופתי מונע קבוע לפי הרישום של תיק קופ"ח שנימסר לי ע"י בית הדין. לא היה בפני, כאשר חיברתי את חוות דעתי, את המכתב מד"ר ירמוסלקי מ – 10-04-02, רופא ריאות אשר כותב 'אסתמה מגיל קטן החמרה בעונות מעבר, נזלת אלרגית עם תבחיני אלרגיה חיוביים, זקוק לוונטולין כל יום כולל לילה ואחרי מאמץ'. בבדיקה תיפקודי ריאות 1FEV 64%. ללא כל שינוי. אז המליץ על טפול קבוע לא ברור אם מדובר בהמלצה זמנית או קבועה אך לפי הרישום התובע לא לקח את הטיפול לאורך שנים. (אלרגיה) מ – 06-03-16 שמצא את חולה רגיש של קרדיט האבק, חתולים ולעובשים, והמליץ על טפול קבוע. כמו כן המליץ להמנע מחשיפה לריחות חזקות כולל צבעים ומדללים ללא הוכחה של רגישות ספציפית לחומרים אלו בתוצאות של התבחינים. לאורך השנים, כל פעם שבוצעה בדיקה תיפקודי ריאה, התוצאה של זרימת האויר הייתה ללא שינוי משמעותי כך שלא ניתן לקבוע החמרה במצבו הנשימתי של התובע".
ביום 20.04.20 הגיש התובע בקשה למינוי מומחה נוסף.
בחוות הדעת צוין כי התובע ככל הנראה סובל מאסתמה מגיל 5, עם שימוש פחות או יותר קבוע בוונטולין מספר פעמים בשבוע ויתכן תוספות כגון "סימביקורט" בעת החרפה (מחלות וירליות, ברונכיטיס.
...
להלן השאלות שהופנו אליו ותשובות המומחה:
האם קיימת אינדיקציה בתיעוד רפואי מזמן אמת על חומרת אסטמה אצל התובע לפני שנת 2001, לרבות בילדותו של התובע? לעניין זה השיב המומחה:
"הרישום של התיק הרפואי לפני שנת 2001 דל, אך בכל זאת בביקור מ – 12-05-2000, נרשם 'ברקע אסתמה קלה ללא טיפול קבוע, הפרעה חסימתית קלה – בינונית בתפקודי ריאה עם 1FEV של 61%'. 1FEV מהווה מדד של זרימת האוויר בסמפונות אשר נחשב כתקין עד 80% מהמצופה והפרעה קלה עד 60%".
האם התובע קיבל טיפול תרופתי קבוע באסטמה לפני תחילת עבודתו במקורות? לעניין זה השיב המומחה:
"נרשם בחוות הדעה שלא קבל טיפול קבוע. גם בביקור מ – 16-03-2016 נרשם 'אסתמה מילדות ללא טיפול מניעתי, זקוק לוונטולין 2-4 פעמים בשבוע'".
בסעיף 2 בחוות הדעת כתבת: "גם מדללים גם אבק אינם חומרים שגורמים להתפתחות של אסטמה אצל בן אדם בריא, מלבד מקרים בודדים מיוחדים, אלא לפעמים אצל חולים אסתמטיים הם מהווים גורם מגרה אשר יכול לגרום להתקף להתפתח." לעניין זה השיב המומחה:
"עניתי בפירוט רב לשאלה זו בסעיף 2 של חוות דעתי ואינני יכול לכתוב כי מצבו של התובע החמיר באופן זמני וחולף היות ואין רישום תומך ברישומים של התיק הרפואי, וחוות דעתי מתבסס אך ורק על סמך הרישומים".
האם החשיפה לחומרים שציינת החמירה את מצבו של התובע, גם אם באופן זמני וחולף?
בסעיף 1 לחוות הדעת ציינת: "לסיכום על פי הבנתי של התיק מדובר בגבר שמן אשר סובל מאסטמה מגיל ילדות, אסטמה לא קשה, אשר מסביב לגיל 40-45 חש התקפים של קוצר נשימה במאמץ או בחשיפה לריחות בעבודתו."
איך מתיישבת האמירה "שסביב גיל 40-45 חש התקפים של קוצר נשימה בחשיפה לריחות בעבודתו" עם הקביעה לפיה התובע סובל מאסתמה קלה ועם הקביעה שלא קיימת החמרה במצבו? לעניין זה השיב המומחה:
"לתובע אסתמה קלה שוב ע"פ הרישומים, לא מפורטים תדירות של התקפי קוצר נשימה, לא נשלל כי ההתקפים האלה לא קשורים לעודף משקל של התובע ולביצוע מאמצים כך שאין כל סטייה בין אבחנה של אסתמה קלה עם התקפים של קוצר נשימה לבין מצב נשימתי יחסית יציב".
ככל שקיימת החמרה כלשהי, מה מידת ההשפעה של העבודה על ההחמרה? לעניין זה השיב המומחה:
"עניתי בפירוש לשאלה הזאת בסעיף 4 של חוות דעתי כאשר לא ניתן ללמוד ב תיק הרפואי שנמסר על החמרה במצב הנשימתי של התובע בעקבות חשיפה כלשהי ולכן לא ניתן לקבוע מידת השפעה של העבודה על מצבו. בבדיקה לפני ניתוח קיצור קיבה ב – 2011 נרשם שלא משתמש במרחבי סמפונות באופן קבוע. בבדיקה של תפקודי ריאות מ – 22-06-16 התוצאות הינם של 1FEV ו – 64% כך שאין הבדל משמעותי ביחס לבדיקה משנת 2000. ורק בשנת 2016, שוב הוצע לו טיפול תרופתי מונע קבוע לפי הרישום של תיק קופ"ח שנמסר לי ע"י בית הדין. לא היה בפני, כאשר חיברתי את חוות דעתי, את המכתב מד"ר ירמוסלקי מ – 10-04-02, רופא ריאות אשר כותב 'אסתמה מגיל קטן החמרה בעונות מעבר, נזלת אלרגית עם תבחיני אלרגיה חיוביים, זקוק לוונטולין כל יום כולל לילה ואחרי מאמץ'. בבדיקה תפקודי ריאות 1FEV 64%. ללא כל שינוי. אז המליץ על טיפול קבוע לא ברור אם מדובר בהמלצה זמנית או קבועה אך לפי הרישום התובע לא לקח את הטיפול לאורך שנים. (אלרגיה) מ – 06-03-16 שמצא את חולה רגיש של קרדיט האבק, חתולים ולעובשים, והמליץ על טיפול קבוע. כמו כן המליץ להימנע מחשיפה לריחות חזקות כולל צבעים ומדללים ללא הוכחה של רגישות ספציפית לחומרים אלו בתוצאות של התבחינים. לאורך השנים, כל פעם שבוצעה בדיקה תפקודי ריאה, התוצאה של זרימת האוויר הייתה ללא שינוי משמעותי כך שלא ניתן לקבוע החמרה במצבו הנשימתי של התובע".
ביום 20.04.20 הגיש התובע בקשה למינוי מומחה נוסף.
על רקע כל אלה המסקנה הינה, שיש להכיר בהחמרה על רקע תעסוקתי.
המומחה ציין כי "לא הוכחה של רגישות ספציפית לחומרים אלו בתוצאות של התבחינים. לאורך השנים, כל פעם שבוצעה בדיקה תפקודי ריאה, התוצאה של זרימת האוויר הייתה ללא שינוי משמעותי כך שלא ניתן לקבוע החמרה במצבו הנשימתי של התובע".
כאמור, העניין הובהר הן בחוות הדעת והן בתשובות לשאלות ההבהרה והמסקנה אליה הגיעה המומחה הינה, בהתבסס על התיעוד הרפואי שעמד בפניו.
לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות דעתו של ד"ר מרק אלן לוי, מתקבלת חוות דעתו והנני קובע, כי מחלת הראות ממנה סובל התובע לא הוחמרה מתנאי עבודתו ואינה מהווה "פגיעה בעבודה".
אשר על כן, התביעה נדחית.
