תביעה להכרה בירידה בשמיעה כמחלת מקצוע

המערער הגיש תביעה להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון מהם הוא סובל כמחלת מיקצוע.

הועדה שמעה את המערער, בדקה אותו ופרטה את מימצאי בדיקתה, באופן הבא: "אוזן שמאל תוף תקין, אוזן ימין לאחר הוצאת המכשיר פקק שעווה. בהנחת קולן על המצח שומע רק באוזן ימין. קיים רישום רב על ליקוי שמיעה קשה - חרשות באוזן שמאל עוד משנת 1996. בוצע בירור מקיף על סיבת הליקוי כולל MBT ללא טפול כלשהוא. קיים גם ליקוי שמיעה שחלקו וסטיבולארי של אוזן שמאל עפ"י בדיקת EMG משנת 1999". לסיכום קבעה הועדה כך: "הועדה מקבלת את ערר המוסד וקובעת שהליקוי שמיעה היה קיים עוד משנת 1996 ועליו נקבעה נכות בגין טינטון וגם בגין ליקוי שמיעה. נכותו בשיעור 20% לפי סעיף 72(1)(ה)5, ממנה יש לנכות 20% לפי סעיף 72(1)(ה)5 בגין עברו. סה"כ נכותו בגין מחלת מיקצוע 0%.

המערער הוסיף כי בחוות דעתו של ד"ר אביתר אפרים מחודש 8/2016 נקבע שישנה סבירות כי הירידה בשמיעה באוזן הימנית היא ביטוי לחבלה אקוסטית בעוד שהירידה בשמיעה באוזן שמאל היא ביטוי לתהליך אחר כמו פגיעה על רקע ויראלי או וסקולארי.

...

המשיב טען כי דין הערעור להידחות הן בשל התיישנות והן לגופו.

לעניין חוות דעתו של ד"ר אפרים אציין כי מדובר בחוות דעת המאוחרת למועד ישיבתה של הוועדה ולכן לא נפלה טעות משפטית בכך שהוועדה לא התייחסה לאמור בה. בנסיבות אלה, דין הערעור להידחות.

סוף דבר הערעור נדחה בשל התיישנות.

לעניין הוצאות – בנסיבות העניין ונוכח מצבו הרפואי הקשה החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

לפנינו תביעת התובע, להכיר בירידה בשמיעה וטינטון כמחלת מיקצוע/ מקרוטראומה, כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

...

למעשה, אין כל ראיה לחשיפה לרעש מזיק למעט טענה של התובע שכרגע נטענת בעלמא ועל כן יש לדחות את תביעתו זו. דיון והכרעה סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי קובע כי: "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

בפרשת נאסר (עב"ל 717/08 אודת פאנוס נאסר - המוסד, 10.12.09) נקבע כי: "כאשר עובד תובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלוונטית לתביעתו באופן אובייקטיבי, הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו - במקרה כזה, לדעתנו, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה". משהציג התובע בפנינו ראשית ראיה כי היה נתון לרעש העשוי להיות מזיק - מצאנו כי יש למנות מומחה רפואי אשר יקבע האם הליקוי בשמיעה שממנו סובל התובע נובע מרעש מזיק.

סוף דבר: על יסוד מסקנתנו האמורה בדבר חשיפה לרעש, ימונה מומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום א.א.ג, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש לבין מצבו הרפואי של התובע.

לפנינו תביעת התובע להכרה בירידה בשמיעה וטינטון כמחלת מיקצוע וזאת בהתאם לסעיפים 84א(א)(1)-(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק).

...

לטעמנו דין הטענה להידחות.

משכך, אין אנו יכולים להסתמך על קביעתו זו. לאור האמור לעיל, בשים לב לבדיקות הניטור שהוצגו בפנינו, אנו קובעים כי התובע לא הצליח להוכיח כי נחשף לעוצמת הרעש העולה על המותר בחוק.

אשר על כן התביעה נדחית.

מינוי מומחה רפואי פרופ' אבי שצ'ופק, מומחה בתחום אף אוזן גרון, מתמנה בזאת לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן – המומחה), לשם מתן חוות דעת רפואית בשאלות המפורטות להלן בהחלטה זו והמתייחסות לתובע, וזאת תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו. מסמכים רפואיים להחלטה זו מצורפים מסמכים כמפורט להלן: א. תיקו הרפואי של התובע מקופת חולים מאוחדת; בדיקת שמיעה מיום 11.9.17 (מכון דליה מרום) (צורף לכתב ההגנה); מסמכים רפואיים שצורפו לתצהיר המשלים של התובע (הוגש ביום 11.6.19).

(9) ביום 15.2.18 הגיש התובע לנתבע תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה או מחלת מיקצוע.

...

התובע הגיש תביעה להכרה בליקוי השמיעה ובטינטון בהם לקה כמחלת מיקצוע, כתוצאה מתנאי עבודתו.

דיון והכרעה סעיף 84א(א) לחוק קובע את התנאים להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה: אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

...

מאחר שהתובע לא עמד בתנאי סעיף 84א(א) לחוק, הרי שגם דין התביעה להכרה בטנטון להידחות.

לא זו אף זו, בתוצאות בדיקת השמיעה שצירף התובע, מיום 19.9.2021, נכתב כחלק מהאנמנזה – "... ללא ניסיון עם מכשירי שמיעה, ללא טנטון ללא סחרחורות וללא כאבי אוזניים או ניתוחים באוזניים בעבר...". כך גם בתוצאות בדיקת השמיעה מיום 4.3.2020 נכתב תחת סיבת ההפניה – "אין תלונות על טנטון, אטימות או לחץ.". דהיינו, ראיותיו של התובע מגלות כי הוא לא עומד בתנאי הסעיף, ועל כן כבר בשלב זה יש לדחות את תביעתו להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה, מבלי צורך במינוי מומחה רפואי.

סוף דבר בהתאם לאמור לעיל, שאלת עמידתו של התובע בתנאי סעיף 84א(א)(2) לחוק תיבחן על ידי מומחה אשר ימונה בהחלטה נפרדת.

התביעה להכרה בטנטון כליקוי שמיעה נדחית כבר בשלב זה. ניתנה היום, ה' כסלו תשפ"ג, 29 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.