תביעה להכרה בבקשת תביעה על כאבי גב כפגיעה במגנון מיקרוטראומה

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת דגית ויסמן; ב"ל 36072-05-15) בו נדחתה תביעתו של ד"ר דורון נסט (להלן - המערער) להכרה בפגיעות בעמוד שדרה מותני (שמכונה גם להלן - גב) מהם הוא סובל כפגיעה בעבודה על דרך תורת המקרוטראומה.

מבוא על כאבי גב קיימת ספרות כל כאבי גב רבה (כימעט אין סופית .

" 6 האם לדידך תנועות חוזרות ונישנות של הגב התחתון ללא הרמת משקל, אינם מהוים תנאים מספקים להתקיימותה של מקרוטראומה? אם לא – מה נכון? ת "תנועות חוזרות ונישנות של גב תחתון זה חלק מחיים בריאים - מצב פיזיולוגי. חלילה אם לא הנו יכולים לזיז הגב. לקחתי בחשבון ישיבה ממושכת לעיתים כפוף הגב 30 מעלות כתנאים מוזכרים בספרות על עבודת רפואי שיניים. אבל השפעתה של תנאים אלו להתפתחות המחלה שנקבע אצל התובע – קרובה לאפס." לאחר מכן ביקש המערער למנות מומחה רפואי אחר או נוסף.

לעניין הגב התחתון מצורף דיון שערך הח"מ בתיק דומה לגבי ליקוי בגב התחתון אצל רופא שיניים (תיק מספר ב"ל 33760-03-14, בנקר נגד המוסד לביטוח לאומי) כאשר – מתוך הספרות המקצועית מובהר כי עם שינוי צורת עבודת רופא שיניים ממנח עמידה למנח ישיבה, למעשה האסכולה הקיימת לגבי פגיעה בעמוד השידרה קבעה כי הפגיעה במגנון מקרוטראומה עברה מהגב התחתון (בעבודה בעמידה) אל הצואר וחגורת הכתפיים (עבודה בישיבה), כך שלמעשה שמטה את הבסיס הרפואי מקצועי לעצם הטענה לקשר בין הליקוי לעבודת התובע.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, זאת מהטעמים הבאים שיפורטו להלן בתמצית: ראשית נזכיר כי על מנת לבסס הכרה בליקוי מסוים כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה נדרש להוכיח קיומם של שלושה יסודות מצטברים: הראשון, תשתית עובדתית "מתאימה"; השני, קיומו של קשר סיבתי בין אותה תשתית עובדתית לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה במסגרת אותה תשתית עובדתית נגרמו פגיעות זעירות המצטברות יחדיו לכדי ליקוי גופני[footnoteRef:1].

שכן, מחוות הדעת הנוספת – במענה לשאלות ההבהרה - עולה, כי כך או כך "במצב המתואר אין כל עומס חריג בגב תחתון לא מבחינת ביצוע תנועות חוזרות ונישנות או מנח חריג וקיצון כגון הטיית צידית או פיתול". בהעדר קשר סיבתי, על פי חוות דעת המומחים מטעם בית הדין כאמור, דין הערעור להידחות.

סוף דבר - הערעור נדחה בכל הנוגע לליקוי בעמוד השדרה המותני (גב).

בתחילה הוגשה התביעה להכרה בארוע מסוים בעבודה מיום 4.5.16 כארוע תאונתי ורק לחלופין להכרה בפגיעתו של התובע על יסוד תורת המקרוטראומה ואולם התובע קיבל את המלצת בית הדין שלא לעמוד על תביעתו להכרה בארוע מסוים כתאונת עבודה.

עוד נטען כי המומחה אינו עיקבי בעמדותיו בהשוואה לתביעות דומות, בהן קבע כי קיים קשר סיבתי בין עבודה שמערבת התכופפות והרמת משא כבד ובין כאבי גב תחתון.

לאור כל האמור חזר התובע על בקשתו למנות מומחה אחר או נוסף בתיק.

...

לאור כל האמור חזר התובע על בקשתו למנות מומחה אחר או נוסף בתיק.

עוד טען הנתבע כי בקשתו החוזרת של התובע למינוי מומחה נוסף אינה ברורה לאור החלטתו של בית הדין על דחיית בקשה זו ולאור דחייתו של בית הדין הארצי את בקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטה זו. לאחר שעיינו בטענות ובחומר לטעמינו כי לא נמצאה לבית הדין עילה לסטות מן האמור בחוות הדעת.

בנסיבות אלו, אין מנוס מלדחות את התביעה, על פי הכללים המקובלים הנוגעים להתערבות בחוות דעת מומחה מטעם בית הדין.

התובע הוא רופא שיניים במקצועו והוא מבקש להכיר בכאבי גב מהם הוא סובל כפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה (בטופס התביעה לדמי פגיעה צוין – גב, בקע/ פריצת דיסק).

לעניין הגב התחתון מצורף דיון שערך הח"מ בתיק דומה לגבי ליקוי בגב התחתון אצל רופא שיניים (תיק מספר ב"ל 33760-03-14, בנקר נגד המוסד לביטוח לאומי) כאשר – מתוך הספרות המקצועית מובהר כי עם שינוי צורת עבודת רופא שיניים ממנח עמידה למנח ישיבה, למעשה האסכולה הקיימת לגבי פגיעה בעמוד השידרה קבעה כי הפגיעה במגנון מקרוטראומה עברה מהגב התחתון (בעבודה בעמידה) אל הצואר וחגורת הכתפיים (עבודה בישיבה), כך שלמעשה שמטה את הבסיס הרפואי מקצועי לעצם הטענה לקשר בין הליקוי לעבודת התובע.

...

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה.

הנתבע הסביר בסיכומיו כי שני המומחים שמונו על ידי בית הדין הגיעו לאותה מסקנה, לפיה אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ובין הליקוי בגבו.

מעבר לכל האמור לעיל, צודק הנתבע כי שני מומחים שמונו בהליך זה הגיעו למסקנה דומה, היינו כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ובין הליקוי הרפואי בגבו.

על כן לדעתו, "לעבודת התובע אין השפעה של גרימה (כאמור נשלל קשר) או החמרה על הליקוי גב תחתון". לסיכום כל האמור לעיל – לאור שתי חוות הדעת שניתנו בעניינו של התובע, לפיהן אין קשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע ובין הליקוי הרפואי בגבו, דין התביעה להידחות.

סוף דבר – התביעה נדחית.

לאחר שפקיד התביעות דחה את הטענות נוהל הליך בבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה (בל 44654-05-19; להלן - הליך ההכרה).

הועדה ציינה בין ממצאיה: "כוח גס ותחושה שמורים בארבעת הגפיים, החזרים תקינים שוים, צלקת ניתוחית בקמת הצואר הגלידה היטב, הפעלת ע"ש צוארי, הגבלה בצורה קלה בכיפוף, יישור, הטיה לצדדים ותנועה סיבובית ללא הגבלה." בפרק המסקנות פרטה הועדה כך: "לנוכח תוצאות הבדיקה הגופנית, עיון בחומר הרפואי, מדובר על נהג משאית יליד 1985, ומהם מתעסק כעובד בהתחלה במצבי עבודה עם מקרוסקופ ובהמשך כנהג חלוקה כ- 12 שנה. הציג בפני הועדה סיכום אישפוז לאחר טפול תרופתי על רקע בקיעת דיסק בין חולייתי C5-6 עם קיבוע קדמי בגובה זה. הכרה מחלת מיקצוע על רקע כאבי צואר כמיקרוטראומה. הועדה סבורה שבעבודתו כנהג חלוקה במשך 12 שנה ולפני זה כפועל קו ייצור עם שימוש במקרוסקופ לא הביאו לשינויים הדיסקאליים שחייבו ניתוח וקיבוע. בהעדר ממצאים התומכים. ולכן הועדה סבורה שהתערבות ניתוחית ללא קשר להכרה כמחלת מיקצוע על רקע שינויים נווניים עקב תנועות חוזרות ונישנות שאינה גורמת לנזק דיסקאלי בשני דסקות. יש להזכיר שיש גם בחוות הדעת של ד"ר רוני בשוראי לבית הדין לעבודה מיום 13/01/2020 הוזכרו 2 נפילות מסולם ונפילה מקטנוע עם תלונות על כאבי גב וצואר. לכן הועדה מסתפקת בדחיית ערר." טענות הצדדים המערער טען כי החלטת הועדה בדבר ניכוי משעור הנכות הכולל בגין תחלואה וגיל אינה מנומקת ואינה מתיישבת עם גילו הצעיר של המערער, יליד 1985.

בסעיף 120(א) לחוק נקבע כי "בקביעת דרגת נכות לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר איתה מוערכת דרגת הנכות, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה". כאשר המבוטח הוכר כמי שניפגע בעבודתו על דרך המקרוטראומה או במחלת מיקצוע, על הועדה המבקשת לקבוע לבחון מהי דרגת הנכות הנובעת מהפגיעה שהוכרה, לבחון את השאלות הבאות (בר"ע (ארצי) 74509-06-20 סומך – המוסד לביטוח לאומי (25.4.2021); בר"ע (ארצי) 42016-03-21 שלמה שלם – המוסד לביטוח לאומי (1.7.2021)): ראשית, לקבוע מה שיעור הנכות הכולל ללא תלות בשאלות של קשר סיבתי; שנית, לקבוע האם למבוטח "מצב קודם" כהגדרתו כהלכת מרגוליס, וזאת על יסוד נתונים מוכחים (דב"ע נג/46-01 יצחק מרגוליס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364), ואשר אותו יש אותו יש להפחית מהנכות הכוללת; שלישית, לקבוע בהתייחס לנכות הנותרת האם תנאי העבודה הם הגורם היחיד המסביר והתורם ליצירת הנכות הנותרת, או שמא ישנם גורמי סיכון נוספים שהתממשו בפועל, וזאת על יסוד נתונים מוכחים והידע הרפואי.

יוזכר כי המומחה בהליך ההכרה העריך שבשקילת שנות החשיפה למקרוטראומה של הצואר (כשנתיים וחצי) לעומת שנות השפעת הגיל ממועד הפסקת הגדילה ועד תחילת כאבי הצואר (כ- 10 שנים) הרי שניתן להעריך את השפעת הפגיעה בכ- 21%, היינו פחות מרבע.

...

" המומחה בהליך ההכרה התבקש להבהיר האם פרק זמן של שנתיים וחצי בלבד מסביר את הנזק הצווארי של התובע, וכיצד הגיע למסקנה שהשפעת העבודה במהלך פרק זמן זה מגעת כדי 20%.

הערעור נדחה.

עיקר טענות הצדדים: לטענת התובע: א. הנתבע דחה את תביעות התובע, שבקש להכיר בו כנפגע עבודה עקב 4 תאונות עבודה שארעו לו, והסבו לו פגיעה וזאת, באבחת חרב ושלא כדין.

הליקוי בגב התחתון, בצואר או בברכיו של התובע : לפי טופס התביעה שהגיש התובע להכרה בליקויים אלה (צורף כנספח לכתב ההגנה), הוא מציין בקשר להם - "במהלך העבודה כתוצאה מעבודה בעמידה ממושכת כאבים בצואר ובגב תחתון. כאבים בבירכיים ובכפות הרגליים" (סעיף 3 שם, ההדגשה אינה במקור).

בעב"ל (ארצי) 35969-11-20 אולג איידינוב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.1.22, מבהיר בית הדין הארצי לעבודה כי גם אם המוסד טוען לאי התקיימות תנאי זה בשלב מאוחר של ההליך, גם אז, טענתו תיתקבל בין היתר בשל עיקרון החוקיות, וכפי שציין שם: "במקרה דנן לשונו המפורשת של סעיף 84א(א)(3) לחוק ביחס למצב בו חלפה שנה מאז תעוד הליקוי לראשונה ברשומה הרפואית ברורה, והיא אינה כרוכה בהפעלת שיקול דעת או בדיקות. במקרה דנן אין מחלוקת עובדתית כי בין התעוד האמור לבין הגשת התביעה למוסד חלפה למעלה משנה, וגדר הספק הוא אם המוסד רשאי היה להעלות לראשונה את טענותיו המשפטיות ביחס למצב עובדתי זה בסיכומיו. לטעמי, מעקרון החוקיות נובע כי המוסד אינו מנוע מלהעלות טענה לפיה דין התובענה להדחות משלא היתקיים התנאי המקדמי הקבוע בסעיף האמור אף בשלב מיתקדם של ההליך. אין לטעמי מקום על יסוד עקרון המניעות להעניק למבוטח זכות סוציאלית ללא עגון בדין, שכן עקרון זה נסוג מפני עקרון החוקיות. ... ". בצד האמור יצוין כי ניתן להכיר בפגיעה בשמיעתו של מבוטח שאיחר את המועד להגשת תביעתו על דרך ההחמרה, ואז יבחן הנתבע את ההחמרה בשמיעת המבוטח מהיום שבו תועדה הבדיקה הקודמת לבדיקה האחרונה בזמן (בר"ע (ארצי) 37835-08-20 רפאל בנירי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.9.20).

סוף דבר: על יסוד המפורט לעיל, משלא עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה / מחלת מיקצוע ומשגם לא היתקיימו בתובע תנאי הסף הדרושים על מנת שיוכר ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה – דין התביעה להדחות.

...

על רקע האמור, הוגשה התביעה שלפנינו בה מבקש התובע להכיר בכל הליקויים כמפורט כנובעים מתנאי עבודתו.

גם הטענה כי לפי תקנות הבטיחות, התובע עבד ברעש מזיק, ראויה להידחות.

בעב"ל (ארצי) 35969-11-20 אולג איידינוב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 9.1.22, מבהיר בית הדין הארצי לעבודה כי גם אם המוסד טוען לאי התקיימות תנאי זה בשלב מאוחר של ההליך, גם אז, טענתו תתקבל בין היתר בשל עקרון החוקיות, וכפי שציין שם: "במקרה דנן לשונו המפורשת של סעיף 84א(א)(3) לחוק ביחס למצב בו חלפה שנה מאז תיעוד הליקוי לראשונה ברשומה הרפואית ברורה, והיא אינה כרוכה בהפעלת שיקול דעת או בדיקות. במקרה דנן אין מחלוקת עובדתית כי בין התיעוד האמור לבין הגשת התביעה למוסד חלפה למעלה משנה, וגדר הספק הוא אם המוסד רשאי היה להעלות לראשונה את טענותיו המשפטיות ביחס למצב עובדתי זה בסיכומיו. לטעמי, מעיקרון החוקיות נובע כי המוסד אינו מנוע מלהעלות טענה לפיה דין התובענה להידחות משלא התקיים התנאי המקדמי הקבוע בסעיף האמור אף בשלב מתקדם של ההליך. אין לטעמי מקום על יסוד עיקרון המניעות להעניק למבוטח זכות סוציאלית ללא עיגון בדין, שכן עיקרון זה נסוג מפני עיקרון החוקיות. ... ". בצד האמור יצוין כי ניתן להכיר בפגיעה בשמיעתו של מבוטח שאיחר את המועד להגשת תביעתו על דרך ההחמרה, ואז יבחן הנתבע את ההחמרה בשמיעת המבוטח מהיום שבו תועדה הבדיקה הקודמת לבדיקה האחרונה בזמן (בר"ע (ארצי) 37835-08-20 רפאל בנירי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.9.20).

סוף דבר: על יסוד המפורט לעיל, משלא עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה / מחלת מקצוע ומשגם לא התקיימו בתובע תנאי הסף הדרושים על מנת שיוכר ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה – דין התביעה להידחות.