תביעה להטיל אחריות אישית בגין מצגים מוטעים ותרמית

בקשה לתיקון כתב תביעה בעקבות מתן צו פירוק כנגד נתבעת 2 הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה כך שיתווסף פרק של חבות אישית בגין גרימה - במעשה ו/או במחדל- לקריסתה ולפרוק בצו שפוטי.

להלן הטבלה שהגישו התובעים שכנגד: שם תובע שם נתבע עילת תביעה אמירי, לאה ואריאל ישי יחסי אמון מיוחדים, מסירת מידע כלכלי מטעה, הצגת מצגי שוא לגבי מצבה הכלכלי של חב' עיצוב, ניצול יחסי אמון מיוחדים, פער של למעלה מ- 5,000,000 ₪ בהפסד המוצהר של חב' עיצוב, הודעה על ביטול הסכם מכר המניות, ישי יצר באופן אישי את מצג השוא והמרמה, הבקשה לעיקול זמני גרמה להיתמוטטות חב' עיצוב, הסתרת נתוני האמת מדו"חות חב' עיצוב, אחריות כדירקטורים ו/או נושאי משרה ואחריות בנזיקין אמירי, לאה ואריאל נירה שומרת כדורי יחסי אמון מיוחדים, מסירת מידע כלכלי מטעה, מרמה, תרמית, הצגת מצגי שוא לגבי מצבה הכלכלי של עיצוב, והפרת ההצהרה על פי סעיף 5.2 להסכם מכר המניות על נכונות המצגים, ניצול יחסי אמון מיוחדים, פער של למעלה מ- 5,000,000 ₪ בהפסד המוצהר של עיצוב, הודעה על ביטול הסכם מכר המניות, הבקשה לעיקול זמני גרמה להיתמוטטות עיצוב, פירוט הסתרת נתוני האמת מדו"חות עיצוב עובר לחתימת הסכם המכר מניות, אחריות כדירקטורים ו/או נושאי משרה ו/או בעלי מניות ואחריות בנזיקין.

מכיוון שהטענה לתרמית, נדחתה, אין לקבל טענת התובעים שכנגד להיתנהגות הגובלת בתחום הפלילי של מי מיחידי הנתבעים שכנגד, המצדיקה באופן חריג הטלת חבות אישית עליו.

...

בשים לב, לכל השיקולים שהובאו לעיל, התוצאה הצודקת והסבירה היא כלהלן: התביעה הממונית תידחה לנוכח קבלת טענת הקיזוז (לפי סעיף 12 לכתב ההגנה המתוקן) בגובה כמעט מלוא סכום התמורה, שהוא הסכום שלא שולם, כאשר התביעה לנזק לא ממוני נדחית בנסיבות העניין.

גם הטענה בעניין איריס דינה להידחות מהנימוקים שהובאו לצורך דחיית הטענה כלפי נירה.

סוף דבר לנוכח קבלת טענות הקיזוז בשתי התביעות ודחיית חלק מסכומי התביעות, כמפורט לעיל, התוצאה המעשית היא שאין לחייב מי מהצדדים בתשלום לצד השני.

עמדתי גם בעיניין זה נוטה לצד עמדת הנתבעת 1 ואבאר: עוולת התרמית המנויה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין אשר חל על המקרה הנידון, מציבה רף הוכחה גבוה מעצם הגדרת המינוח תרמית שמחייב הוכחה: "תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעיה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון." מכאן שעל המבקש להישען על עוולת התרמית ביחס להיצג שוא הנגזר ממנה, לעמוד בהוכחתם של חמישה תנאים מצטברים: (א) היצג כוזב של עובדה; (ב) העידר אמונה באמיתות ההיצג; (ג) כוונה כי התובע יוטעה על-ידי ההיצג ויפעל בהסתמך עליו; (ד) התובע אכן הוטעה ופעל על סמך טעותו; (ה) כי התובע סבל נזק של ממון בעקבות ההיצג המטעה (ראה ע' בר- שירה ,התרמית, דיני הנזיקין - העוולות השונות (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ט) 7).

ביחס לרף ההוכחה הנידרש, במקרה זה נקבע בפסיקה כי נטל ההוכחה בעוולת התרמית הנו גבוה ושונה מנטל ההוכחה המקובל בעוולת הרשלנות: "הטלת אחריות בגין תרמית, שונה היא מהטלת אחריות בגין רשלנות. האשם המיוחס למי שמרמה שונה מזה המיוחס לרשלן. הטלת אחריות בעוולת התרמית מטילה אשם אישי, בעוד האשם שביסוד עוולת הרשלנות הנו "אשמה חברתית" (ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשיה בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (12.8.07) (כן ראה: ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498, פיסקה 10 לחוות דעתו של הנשיא ברק).

מכאן שטענות התובעות הנסמכות על אותו דו"ח בדיקה המוצג בטיעוניהן, על מנת להראות מצג שוא הנובע הימנו, אינן נתמכות בראיות לתרמית בזמן אמת, כדרישת הדין לכך, וגם אין מכוחן לצקת תשתית ראייתית שתלמד כי התובעת –משרקי, הוטעתה על ידי הנתבעת 1 במישרין או בעקיפין בזמן בדיקת המערכת על ידה כי זו תקנה לה אחריות כוללת למערכת לרבות בעבור רכיבים שאינם שלה, כאשר אין בקיומו של דו"ח שכזה, בדיעבד, בכדי ללמד על אחריות שכזו בדיעבד.

...

עם זאת משאף לא אחד מהצדדים עתר לשומת הוצאות ספציפית ו/או פירט את ההוצאות שנגרמו לו בפועל בוודאי שלא באופן ראייתי מבוסס, לפחות, עומדים נתוני התיק האמורים לעיל והתרשמותי הבלתי אמצעית מהם, כשיקול מרכזי במסגרת הטלת ההוצאות שלעניות דעתי נצרכת במקרה זה. לאחר ששמתי שיקולים אלה לנגד עיניי, לרבות את פערי הכוחות שבין הצדדים, אני סבור כי פסיקת הוצאות משפט לטובת התובעת – משרקי כנגד הנתבע 3 על סך 10,000 ₪ עם קבלת התביעה כנגדו בחלקה והוצאות משפט על סך 15,000 ₪ לטובת כל אחד מהנתבעים האחרים עם דחיית התביעה כנגדם, הינן סבירות ביותר בנסיבות העניין.

סוף דבר אשר על כן, על יסוד המקובץ לעיל, אני קובע כדלקמן : במסגרת תביעת משרקי בת"א 28326-10-12 משרקי ואח' נ' אס- פי ואח', אני מורה על דחיית התביעה במלואה כנגד הנתבעים 1,2 ו-5, וקבלתה בחלקה כנגד הנתבע 3 מר עבד עאזם, באופן שאני מורה לו לשלם לתובעת-משרקי את הסך של 72,442 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ע"ס 10,000 ₪ ובסה"כ 82,442 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו סכומים אלה בהפרישי ריבית והצמדה כחוק.

אני מורה על דחיית התביעה בת"א 43691-10-12 שומרה נ' מצרפלס ואח' במלואה.

במענה לטענות המבקשים נטען כי חבותו האישית של גור צומחת ממצג שהציג בפניהן, כי הוא הבעלים של חברת אוריג'ין, מהנסיבות ומאמירות הצדדים כי הוא עומד מאחורי התחייבויות של אוריג'ין. במענה לנטען בכתב ההגנה, כי מר גור אינו מנהל ו/או בעל מניות ו/או בעל סמכות בחברת אוריג'ין, טענו המשיבות לחבות אישית של מר גור, מכוח דיני הנזיקין בישראל ודיני הנזיקין של מדינת קליפורניה, מאחר ופעל במירמה, תוך שימוש במצגים מטעים, עת הציג בפני קונדור ואנשיה מצגי שווא כמי שהוא פועל ומקבל החלטות עבור חברת אוריג'ין, כמי שעושה שימוש ביישות משפטית על מנת להסתיר את מרכז פעילות חברת אוריג'ין, כמו גם כדי לחמוק מחבות משפטית ולהטעות את גורמי הרגולציה ולהפר הדין.

לעניין זה חזרו ופירטו המשיבות את הבסיס העובדתי לטיעון המשפטי להטלת אחריות אישית בגין מצג שווא.

המשיבות בכתב התשובה טענו לבסיס עובדתי שלא נזכר בכתב התביעה המבסס את טענות התרמית המיוחסות אישית למר גור.

כך, גם היה על המשיבות להתכבד ולטעון בכתב התביעה, כעניין שבעובדה, את הוראות הדין הקליפורני, ככל שיש בו כדי לאפשר הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד בחברה, לעניין עצם תחולתו, ובהתאם להניח תשתית עובדתית המאפשרת יישום הוראות אלו על מנת לבסס עילת התביעה כנגד מר גור ואין די בכך שציינו באופן כללי בכתב תביעתן את אפשרות תחולתו של הדין הזר.

...

בעניין זה אקדים ואומר כי דין הבקשה להתקבל.

לאור כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לקבל הבקשה.

(ראו בר"ע 2481/12 פלוני נ' פלוני (ניתן ביום 12.08.12) וכן ע"א 8845/12 זאב רום נ' גד זאבי (ניתן ביום 25.11.14)) בהינתן האמור, ומשאין בדעתי לנקוט בשיטת "העפרון הכחול" ולהורות על מחיקה חלקית של סעיפים מכתב התשובה בפרק המבקש לבסס חבותו האישית של מר גור, אני מורה על מחיקת כל הפרק האמור, היינו סעיפים 420 – 473 לכתב התשובה.

לפיכך, נטען, "יש לראות את הנתבעים 4-8 כאחרים באופן אישי וישיר לכל הפעולות שבוצעו על ידי הנתבעות 1-3, ביחד ולחוד עם הנתבעות 1-3, בגין העילות הקמות כנגדן בנסיבות מקרה זה לרבות פעולות שביצעו בחוסר תום לב (הן במו"מ והן לאחר מכן – בקיום החוזה), הפרת חוזה, הפרת חובת נאמנות, תרמית ועשיית עושר ולא במשפט, ויש לראותם כאחראים הישירים לנזק שניגרם לתובעים...". בנוסף נטען כי בהתנהלותם כנושאי משרה בנתבעות 1-3 הפרו הנתבעים 4-8 את חובת האמונים ו/או חובת הזהירות לפי סעיפים 252 ו-254 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") בהן חבו כלפי התובעים וגרמו להם לנזקים המפורטים בתביעה וכי הנתבעים 4-8 פעלו בחוסר תום לב, במירמה ובזדון, ולמצער התרשלו רשלנות רבתי בבצוע תפקידם ופעלו בתוך פזיזות ו/או עצימת עיניים ו/או אדישות וחוסר אכפתיות לנזק שעלול להגרם לתובעים ואותו ניתן היה לצפות ולא כפי שנושאי משרה סבירים היו פועלים בנסיבות העניין והתנהלותם היא שגרמה לנזק לתובעים.

לטענת התובעים, עומדת להם עילת תביעה נגד הנתבעים 4-8 הן לנוכח הוראת תקנה 26(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), לפיה תובע, שיש לו ספק באשר לזהות האדם ממנו הוא זכאי לסעד, רשאי לצרף כמה נתבעים כדי ששאלת החבות והיקפה בנוגע לכל אחד מהם, תתברר במהלך הדיון וכי בדיוק לשם כך נתבעו הנתבעים כולם, על מנת ששאלת החבות והיקפה בנוגע לכל אחד מהם תתברר במהלך הדיון שכן התובעים אינם יודעים (ואין להם איך לדעת) מה חלקו של כל אחד מהנתבעים במצגי השוא שהוצגו להם ולדרכי ההסתרה, הרמייה וההטעיה הפסולות שנקטו כנגד התובעים (בין במעשה ובין במחדל, בין באחריות ישירה ובין באחריות שילוחית).

על אף האמור ולנוכח היותו של סעד המחיקה סעד קצוני והעמדה שהובעה בפסיקה יש להעדיף את תיקון כתב התביעה על פני סילוקו, הרי שבטרם אורה על מחיקת חלק התביעה הרלוואנטי, אני מתירה הגשת כתב תביעה מתוקן בו יפרטו התובעים את התשתית העובדתית כנגד הנתבעים 4-8, המבססת, לטענתם, הטלת אחריות אישית בעילות החוזיות או הנזיקיות המפורטות בכתב התביעה.

...

אף אין בידי לקבל את הטענה כי יש לסלק התביעה על הסך מהטעם שמעשי הנתבעים האישיים חוסים תחת כלל שיקול הדעת העסקי.

סוף דבר אני מתירה הגשת כתב תביעה מתוקן בו יפרטו התובעים את התשתית העובדתית כנגד הנתבעים 4-8, המבססת, לטענתם, הטלת אחריות אישית בעילות החוזיות או הנזיקיות המפורטות בכתב התביעה.

הבקשה ככל שהיא מתייחסת ליתר עילות התביעה, נדחית.

התביעה שכנגד מבוססת על עילת ההטעיה, מצג שוא ותרמית (סעיף 84 לתביעה שכנגד).

נטען בה כי מחמת מצגי השוא והתרמית, התעכבה הבנייה למשך כמה שנים, מה שהוסיף לעלויות הבנייה הרבה מעבר לעלויות שדווחו לתובע.

גם תביעה זו דינה להדחות בהיעדר מסד עובדתי ומשפטי לאחריות אישית של מר הרשטיק.

אך המבקש להטיל אחריות אישית נידרש להצביע על עילה ספציפית ולהניח תשתית ראייתית ממנה עולה כי הנציג או האורגן קיים את יסודותיה של העוולה.

...

התביעה שכנגד וההודעה לצד ג' – נדחות.

הנתבע ישלם לתובעות הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 25,000 ₪, וישלם למר הרשטיק הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעות את סכום אגרת בית המשפט בה נשאו, בסך 100,101 ₪.