תביעה להחמרת עונש בגין התעלפויות חוזרות

לא אחת, כך טענה התביעה, קבעו בתי המשפט כי יש להחמיר בעונשם של מבצעי עבירות לפי פקודת הסמים ולא רק בעבירות הסחר, אלא בכל עבירה וזאת על מנת למגר תופעות אלה.

הוגש מיסמך מיום 4/5/14 חתום על ידי ד"ר עודד שינברג מומחה לראומטולוגיה ולרפואה פנימית, אשר ציין כי הנאשם סובל ממגרנות קשות מאוד וכן מתוצאות לא קלות כלל ועיקר של הפציעה בידו וכי הנו סובל מהתעלפויות חוזרות ונישנות.

עוד עולה מחוות דעתו של רופא זה כי למעשה השמוש במריחואנה לא התחיל עקב פציעתו הקשה של הנאשם כפי שהוא תאר כל העת ולאורך כל ההליך אלא כבר בגיל 20 והיה זה בשל המיגרנות הקשות מהן הוא סובל ובשל ההתעלפויות שאירעו כתוצאה מהן.

...

אני גוזרת על הנאשם שבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה כלשהי לפי פקודת הסמים המסוכנים, למעט עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית.

אני מורה כי הנאשם ייפסל מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חמישה חודשים בפועל , שתחילתם ביום 1/7/14.

עוד אני מורה כי הנאשם ייפסל מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חמישה חודשים ואלה יהיו על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים.

בית משפט השלום בכפר סבא ת"פ 2511-07 מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' גזאוי בן זכי 27 אוקטובר 2014 בפני כב' השופטת נאוה בכור בעיניין: מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא המאשימה אוסאמה גזאוי בן זכי הנאשם נוכחים: ב"כ המאשימה עו"ד אורית קליינפלד הנאשם בעצמו וב"כ עו"ד גאנם גזאוי פרוטוקןל ב"כ הנאשם: עיינתי בחוות דעת הממונה והנאשם מסכים לבצע עבודות שרות. הנאשם: אני מסכים לבצע עבודות שרות. ב"כ המאשימה: אנחנו נתנגד לריצוי עבודות שירות בתיק, אנחנו סבורים שנסיבות המקרה אינן מתאימות ואני חוזרת על טיעוניי לעונש מיום 2.9.14 גזר דין

מדובר בפגיעה בבטחונו של אדם ובגופו, ומדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלה הנה של יד קשה ומחמירה.

בחינת מיתחם הענישה לפי מדניות הענישה הנוהגת מעלה כי בנסיבות דומות השיתו בתי המשפט עונשי מאסר כדלקמן: רע"פ 6821/08 פואד מסרי נ' מדינת ישראל (מיום 18.8.08)- נדחה עירעורו של נאשם שהורשע בתקיפה הגורמת חבלה ממש של אישתו, לאחר שדחפה בחוזקה, תפס את ראשה והטיחו בקיר, סחבה בשערותיה והכה אותה באגרופים ובבעיטות ברגליים ובבטן ובשאר חלקי גופה עד אשר התעלפה.

הושתו עליו 8 חודשי מאסר בפועל, לצד מע"ת. לאור האמור, הרי שמיתחם הענישה בגין העבירות בהן הורשע הנאשם באישום הראשון נע בין 12 ל-18 חודשי מאסר בפועל.

...

הושתו עליו 8 חודשי מאסר בפועל לצד מע"ת. עפ"ג (מרכז) 17008-12-09‏ ‏עמי פרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 2.2.10)- נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות איומים, תקיפה, תקיפת בת זוג הגורמת חבלה, היזק לרכוש במזיד והפרת הוראה חוקית שביצע כלפי בת זוגו, לאחר שאיים על בת זוגו, בעט בה, ולאחר שנפלה משך בשערותיה, וכן שבר את מכשיר הטלפון הסלולארי שלה, והפר צו שיפוטי כשהתקשר אליה.

הושת עליו עונש מאסר בן 10 חודשים (במצטבר ל-15 חודשי מאסר שמרצה בתיק אחר), לצד מע"ת. ע"פ (חי') 46576-04-13 ע' ז' נ' מדינת ישראל (מיום 7.8.13)- נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בתקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, היזק לרכוש במזיד, ואיומים לאחר שאיים על אשתו, אחז בה בחזקה, הטיח את ראשה בקיר מספר פעמים וגרם לה לשריטות בבית החזה, נפיחות ורגישות בקרקפת ובראש.

לאור האמור, ובבחינת מכלול השיקולים בעניינו של הנאשם, החלטתי כי בנסיבות אלא אין למצות עמו את הדין, וכי יש להטיל עליו עונש ברף הנמוך של מתחם הענישה, באופן שיקיים את עקרון ההלימה שבחוק.

כך נקבע ב-ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.07) - "מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הנה כי בתוך מישפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השמוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בנגוד עמוק לחוש הצדק האנושי... נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות..., תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה". מדיניות הענישה הנהוגה מלמדת על מינעד רחב של עונשים, החל מענישה צופה פני עתיד ועד מספר שנות מאסר, לצד ענישה נלווית, הכוללת מאסרים מותנים, קנס ופצוי.

עפ"ג (ב"ש) 13536-03-19 אבו תיליק נ' מדינת ישראל (17.4.19) - הנאשם חזר בו מהערעור על גזר הדין ב-ת"פ (ב"ש) 59725-11-18 מדינת ישראל נגד אבו תיליק (5.3.19) במסגרתו בגין שתי עבירות תקיפה סתם, במהלכן סטר מספר פעמים על פני זוגתו, שבאחת הפעמים נפלה והתעלפה - נקבע מיתחם 6-18 חודשי מאסר.

בית המשפט העליון קבע דרך חישוב הפצוי בהליך הפלילי, כמצוות סעיף 77(א) לחוק העונשין ב-ע"פ 7186/19 טובי נ' מדינת ישראל (8.1.2020): "... בשל העובדה שפיצוי בהליך הפלילי אינו מחייב הליך של הוכחת נזק מדויק, ונקבע בהתאם להתרשמותו של בית המשפט, הרי שאין למצות במסגרתו את הנזק הכולל שניגרם לנפגע העבירה, ויש לתחמו. פיצוי זה הריהו 'עזרה ראשונה' הנתנת לנפגע העבירה בתום ההיתדיינות בפלילים. בצד אותה 'עזרה ראשונה' עומדת האפשרות להגיש בנפרד תביעה אזרחית נגד העבריין, בגין מלוא ניזקי קרבן העבירה". הארכת מאסר מותנה פעם נוספת - המסגרת הנורמאטיבית ועברו הפלילי של הנאשם לחובת הנאשם 9 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, שוד בנסיבות מחמירות, מספר הפרות הוראה חוקית, סמים, אלימות, לרבות כלפי שוטרים, תקיפת בת זוג, חבלה חמורה כלפי בן מישפחה, איומים ועבירות נוספות.

"ביסודו של מנגנון המאסר המותנה גלומה התכלית של הרתעת הנאשם מפני שיבה לסורו... באמצעות הבטחה כי ביצועה יוביל בוודאות למאסרו בפועל", לצד ההזדמנות שניתנה לנאשם "לעלות על דרך הישר כשהוא מצוי בפיקוחה של עין צופיה, תחת מיצוי הדין עמו", כך "אם יאמץ נאשם היזדמנות זו, אכן יזכה להקלה בעונשו. ואולם, על שלא בחר לאמץ הזדמנויות חוזרות ונישנות שהוענקו לו באופן זה, אין לו למבקש להלין אלא על עצמו" [ראו פסקה כב' ב-רע"פ 4935/12 עמאר נ' מדינת ישראל (13.1.13)‏‏ והאסמכתאות שם].

...

כל מקרה לנסיבותיו, אך מחלק מהפסיקה ניתן לגזור אמת מידה עונשית רלוונטית לענייננו, כדלהלן - רע"פ 1884/19 שמריז נ' מדינת ישראל (‏14.3.19) - נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בו נדחה ערעורו של מי שהורשע בביצוע שלוש עבירות של תקיפה סתם כלפי בת זוג ותקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בת זוג, וזוכה מיתר העבירות שיוחסו לו. בגין תקיפת זוגתו בארבעת האירועים, במהלך כשנתיים, נדון המבקש ל-4 חודשי מאסר בפועל, מאסרים מותנים ותשלום פיצוי בסך 20,000 ₪, לאחר שנקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, בצירוף פיצוי למתלוננת.

המסקנה מהאמור לעיל, היא כי קיים סיכון משמעותי לציבור מהארכת המאסר המותנה.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, מצאתי כי אין מקום לחרוג מהעונש ההולם משיקולי שיקום, כי אין הצדקה שלא להפעיל המאסר המותנה ואין מקום להאריכו שוב.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר בפועל.

בהשלמת הטיעונים לעונש (לאחר התסקיר המשלים) ציין ב"כ התביעה כי הוא ער להליך הטיפולי בו שולב הנאשם וכי התביעה מברכת על כך, אולם מדובר בראשיתו של הליך טיפולי שאין בו בשלב זה, להצדיק ענישה בדמות של"צ כהמלצת שירות המבחן, ועל כן חזרה על עמדתה העונשית.

סקירה במדיניות הענישה בעבירות אלימות בהן נגרמה חבלה של ממש מעלה מיתחם בו הרף התחתון הוא החל ממאסר קצר בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של המעשה, הרקע ואופי התקיפה והאם בוצעה באמצעות נשק קר. בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 13575-08-17 מלול נ' מדינת ישראל (13.12.2017) שנסיבותיו חמורות משמעותית מהמקרה הנידון, אישר בית המשפט מיתחם ענישה הנע בין 10-30 חודשי מאסר, וציין כי העונש אותו גזר בימ"ש קמא על הנאשמים, 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מצוי בתחתית המיתחם ואינו מחמיר.

תחילה תקפו אחד העובדים במכה בגב ונטלו את המכשיר הנייד שלו, ובהמשך כשהגיע בעל החנות, הותקף באגרופים על ידי הנאשם ואחרים, כשאחד מהם נטל את מקל ההליכה של הבעלים והיכה את המתלונן שנחבל בראשו, נפל והתעלף לפרק זמן קצר.

בעירעור שהגיש הנאשם נוכח עונשם של האחרים, הופחת עונשו ל3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

סוף דבר לאחר בחינה חוזרת של מכלול השיקולים הנדרשים לבחינת עונשו של הנאשם וכמפורט לעיל, אני גוזרת עונשו של הנאשם כדלקמן: 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

...

בשים לב למדיניות הענישה הנוהגת במקרים שנסיבותיהם חמורות מהנסיבות במקרה הנדון, ולאחר שחזרתי ובחנתי את מכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, לחומרה ולקולא, סבורני כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נכון כי ינוע בין 6 ל – 18 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר לאחר בחינה חוזרת של מכלול השיקולים הנדרשים לבחינת עונשו של הנאשם וכמפורט לעיל, אני גוזרת עונשו של הנאשם כדלקמן: 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

בהתייחס לגורמי הסיכון לעבריינות חוזרת ציין השרות בהערכתו את הנאשם כבעל נטייה לנגררות אשר לא הבין לעומק את ההשלכות וחומרת העבירה וניכר כי ניסה לנתק עצמו מהסיטואציה המשפטית בה נמצא.

משהגיע לרחבת הכניסה למועדון, מבלי שהיה מוכן לכך, ניגש אליו נאשם 1 ודרש ממנו לבוא לצד, הוא סרב ולא פעם אחת "אני כמובן סירבתי". הוסיף ותיאר כי אחד מהחברים בני המיעוטים של נאשם 1 החל לגלות סימני עצבנות וכעס עצום כלפיו, ולאחר סרובו בפעם השלישית ללכת עם נאשם 1 הצידה הרחק מהמאבטחים, תוך שהדגיש "ולא אמרתי שום דבר נוסף חוץ מהסירוב להצעה שלו", קפצו עליו ( כך בלשונו) הנאשמים ואחרים "ופשוט פירקו אותי במכות עד שהגעתי למצב שאני מעולף על הריצפה". לדבריו, תחילה לא ידע מה קורה איתו, מה ניזקו ובאמצעות איזה כלי הותקף, אולם לאחר שחזר להכרה הבין את שארע וכי הותקף בין היתר באמצעות מפתח שוודי בראשו בנוסף למכות שהוכה בכל חלקי גופו.

התביעה בקשה לראות כנסיבה מחמירה במעשי הנאשמים את העובדה כי לא חדלו ממעשיהם והיו חרף ניסיונות חבריו של המתלונן להרחיקו מהם וכי רק כעבור זמן לאחר היתערבות מאבטחי המועדון הופסקו מעשי האלימות כלפי המתלונן אשר התברר כי ניחבל באופן קשה ובהקשר זה הוסיפה והפנתה לתאורו של המתלונן תחושותיו במהלך הארוע ולאחריו במסגרת הצהרת נפגע עבירה בו פורט לעיל.

טענת/עתירת הסניגור לפיה לאור מיתחם העונש לו עתרה התביעה לרבות מיקום עונשו של הנאשם במיתחם כך שיושתו עליו 12 חודשים, יש מקום להפנות את עניינו לממונה על עבודות שירות אינה מתיישבת עם תיקון 13 לחוק המאפשר חריגה ממיתחם העונש ( על פניו נראה כי ב"כ הנאשמים הסכימו למתחמים) משקולי שקום, ונראה כי כמו ב"כ נאשם 2 הוא נועץ עיקר בקשתו בהמלצת שירות המבחן אשר כידוע הנה המלצה בלבד ואשר בעיניין הנידון מנותקת לחלוטין מתכנו ומהותו של התסקיר בעיניינם של שני הנאשמים.

...

דין טענת ב"כ נאשם 2 לפיה חלקו של הנאשם מתמצא בכך שדחף ובעט במתלונן- להידחות.

סיכום כלל הדברים האמורים ומתוך שהבאתי בחשבון את מתחם העונש לו עתרה התביעה כאמור אני קובעת את מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשמים כך שינוע בין 14 ל-32 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר לאחר בחינה ושקלול מכלול השיקולים הנדרשים לבחינת עונשם של הנאשמים אני גוזרת עליהם את העונשים הבאים: נאשם 2 15 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס; 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון.