בפני תביעה קטנה שהגיש התובעת נגד הנתבעת הוט מערכות תיקשורת בע"מ לקבלת פיצוי כספי בסך 10,000 ₪ בגין חיוב בסך של 125 ₪, ללא הרשאה ואישור התובעת, לאחר שהתנתקה מהשרות בשנת 2015.
עד ליום זה לא נתקבל החזר ופצוי על כל הסבל ומסכת העינויים והזמן היקר בשיחות ובמכתבים רק על מנת לידרוש את זכויותיה לפי החוק.
בסיכום המכירה צוין במפורש כי "כל אחד מאמצעי התשלום שסופקו על ידך לצורך תשלום עבור שירותי הוט, יוכל לשמש את הוט במקרה הצורך לגביית תשלומים עבור כל אחד מהשירותים המסופקים על ידה. כל אחת מהחברות בקבוצת הוט תהיה רשאית להעביר את פרטי אמצעי התשלום לחברה אחרת"
גם אם התובעת תוכיח את טענתה המוכחשת, הרי שלמען הזהירות הנתבעת תטען לרשלנות תורמת של התובעת.
"31א. (א) נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר לאותה עסקה, הוראה מההוראות המפורטות להלן, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים:
חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 קבע בעניינינו כדלקמן:
סעיף 13ד (ג) : "חוזה בעיסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב).... במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול".
חוק הגנת הצרכן בא להגן על הצרכן, אשר מצוי בעמדת נחיתות, מחיוב שרירותי של ספק השרות, תוך ניצול העובדה כי בידי הספק הרשאה לחיוב כרטיס האשראי של הלקוח.
...
לאור האמור לעיל, לא עמדה התובעת בנטל להוכחת התביעה, ועל כן אני דוחה את תביעתה.
סוף דבר
סוף דבר מכל הטעמים שלעיל, התביעה נדחית.
התובעת תשלם הוצאות הנתבעת בסך 500 ₪ תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי
הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום המלא בפועל.
