פתח דבר
בפניי תביעה אשר הגיש התובע להשבת סך של 8,625 ש"ח אשר שולם על ידו עבור חופשה בסרי לנקה לנתבעת 1 שבבעלות הנתבע 2, חופשה אשר בוטלה בשל משבר הקורונה.
האם התובע זכאי להחזר התשלום עבור חבילת הנופש, ואם כן האם להחזר מלא או חלקי
בכתב תביעתו תובע התובע החזר של מלוא התמורה אשר שולמה על ידו, ובדיון בפניי חזר (באמצעות הנציג מטעמו) על דרישתו זו.
הנתבע טען בכתב הגנתו כי התובע מחוייב למדיניות הביטול על פי דין או על פי ההסכם בין הצדדים, וכי לאור העובדה שהתובע ויתר במועד הרלבנטי על הזכות לקבלת החזר חלקי, הוא אינו יכול לידרוש כעת החזר כלשהוא (סעיפים 15-20 בכתב ההגנה).
...
מכאן שעבור הטיסה זכאי התובע להחזר יחסי מעלות כלל חבילת הנופש לפי חישוב של: (920/2,400X ($ 8,625 ש"ח = 3,306 ש"ח.
החזר עלות רכיבי חבילת הנופש הנוספים
לגבי יתרת עלות חבילת הנופש, קרי סך של 5,319 ש"ח, אני סבור כי השאלה המשפטית הרלבנטית היא האם מתקיים במקרה זה סיכול כאמור בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות"), הקובע:
"(א) הייתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהם או שלא ראה ולא היה עליו לראותם מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.
בנסיבות אלו, אני סבור כי יש לראות את ההסכם ככזה שסוכל, בהתאם להוראות סעיף 18 לחוק החוזים תרופות.
במקרה דנן, ולאחר ששקלתי את כלל השיקולים הרלבנטיים, אני סבור שיש לחלק את הנזק בין הצדדים, באופן שהתובע יישא ב- 30% ממנו, והנתבעת ב- 70%.
מכאן, שמעבר לעלות כרטיס הטיסה, אני קובע כי על הנתבעת להשיב לתובע 70% מיתרת התמורה בגין חבילת הנופש, כלומר סך של 3,723 ש"ח.
סיכום ההחזר המגיע לתובע
בהתאם לאמור לעיל, זכאי התובע להחזר של מלוא עלות הטיסה בסך 3,306 ש"ח, וכן להחזר חלקי של עלות יתר רכיבי חבילת הנופש, בסך של 3,723 ש"ח, ובסך הכל 7,029 ש"ח.
סוף דבר
אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,029 ש"ח, וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.