תביעה להחזר תשלום דרישת מכס בגין שירותי עמילות מכס

התביעה היא בענין שירותי עמילות מכס לשיחרור מטען רהיטים ביבוא אישי שהתובע רכש בתיאלנד וייבא לישראל.

התובע תובע החזר של 2253 ₪ על העמלה ומע"מ וכן 1000 ₪ עבור העיכוב בשחרור הרהיטים של 10 ימים וכן עגמת נפש ובסה"כ 5000 ₪.

בסופו של דבר לדבריו נידרש לשלם 12,336 ₪, שלגביהם לא ניתן לו הסבר מניח את הדעת ועל כן איבד אמון בנתבעת ועבר לעמיל מכס אחר לטפול בעיניינו.

...

התובע צירף לכתב התביעה התכתבויות עם נציגת הנתבעת ממנה אני למדה כי זכה לקבל מענה לכל פניה שלו.

מכל האמור לעיל מצאתי לנכון לדחות את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

גם בשל עובדה זו, לא ניתן לייחס לה שותפות בפעולות התרמית לכאורה המפורטות בכתב תביעה זה. לגופו של עניין, טענו הנתבעים כי עם תחילת הפעילות מול התובעת לא נדרשו לחתום על ערבות אישית, מעולם לא חתמו על כל הסכם עם התובעת בכל הנוגע למתן קו אשראי ובנוגע לעלות האשראי .ממילא לא הסכימו שיחויבו בריבית כמפורט בכרטסת אותה צרפה התובעת.

לעמדתה, חלק ניכר מהחיובים מקורם בתשלומי המע"מ הנ"ל. התובעת טענה שהנתבעים מכרו את הסחורה שייבאו לארץ, הפיקו ממנה רווחים, שנגרפו לכיסם הפרטי ולא שילמו לתובעת על ההובלה, לא על המכס ולא על המע"מ. הנתבעים בסיכומים שהוגשו על ידם ,הכחישו טענה זו. לעמדתם , בכל הנוגע למע"מ , אין לתובעת עילת תביעה נגדם מאחר ובפועל הזדכתה בגין תשלומים אלו.

ניתן לראות בכרטסת ,וכן מעדותו של מר ריז'נסקי בנושא ,על שוני הפעילות באופן הבא: בשנות הפעילות הראשונות עד שנת 2012, השתמשה הנתבעת רק בשרותי עמילות מכס ושיגור בנלאומי של התובעת.

טענה נוספת עלתה על ידי התובעת, בשלב הסיכומים ,לפיה התובעת נהגה לשלם בפועל תשלומי המע"מ לרשויות המכס, ריז'נסקי וחברות קיזזו את תשלומי המע"מ וקיבלו לכיסם החזרי מע"מ על אף שלא שילמו אותם לתובעת עד היום (סעיף 14 לסיכומים).

...

מכל האמור לעיל, מבקשת התובעת להורות על חיובם של הנתבעים 4-5 לשלם באופן אישי את חובותיה הלא מוכחשים של נתבעת מספר 1.

לסיכום, טענו הנתבעים שלא הוכח גובה החוב, ולא הוכחה כל עילה להרמת המסך כנגד הנתבעים 2-5 ו/או מי מהם.

סוף דבר מקבל באופן חלקי את התביעה כנגד נתבעת 1 ומורה על נתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 236,800 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל .בנוסף תשלם נתבעת 1 לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪.

כמו כן, טענה הנתבעת כי חויבה בעלויות ביטוח משלוחים אשר לא התבקש על ידה, חיוב שלא כדין בגין היטל דלק ועל פי שער דולר מופרז, חיוב בתעריף SAVER במקום בתעריף EXPEDITE, חיוב מופקע בגין יצוא, חיובים שאינם מוסכמים, חיוב עמילות מכס שלא כדין, חיובי מכס שלא בהסכמה, חיוב מופקע בגין הובלה יבשתית, חיוב בדמי גביה גם בעקבות תשלום מזומן, חיוב כפול בגין אותו השרות ועוד כהנה וכהנה חיובים שלא כדין שיש לבטלם לטענת הנתבעת ואשר פירוט בגינם ינתן לאחר מתן רשות להיתגונן ומתן מסמכים מצידה של התובעת.

סעיף 8 קובע בין השאר: "הנמען (היא הנתבעת – ו.ש.) מתחייב בזאת לשלם את מלוא התשלומים המגעים לחברה (היא התובעת – ו.ש.) על פי המוסכם והמתחייב ולרבות: הוצאות הובלה, עמלות שיחרור, תשלומי מכס, היטלים, איחסנה, מע"מ וכל תשלום אחר מכל מין וסוג שהוא שתשלם החברה עבור הנמען בגין ובעת שיחרור משלוחי בלדרות המגיעים עבור הנמען מעת לעת באמצעות החברה." סעיף 11 קובע: "ידוע לנמען והנו מאשר כי החברה תהא רשאית לבחון את תנאי ההיתקשרות מעת לעת בכפוף לשיקוליה ובכל זמן שתיראה לנכון ולבטלם ו/או לשנותם כולם ו/או חלקם, בבת אחת ו/או לפרקים בכל עת בהודעה מראש של 14 ימים, ולא תהא לנמען בנידון כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה". נושאו של הנספח שנחתם בשנת 2012 הוא כהגדרתו בפיסקה הראשונה במסמך: "שירות הניתן בישראל ע"י חב' או.פי.אס.אי (שנוע בנלאומי) בע"מ (היא התובעת – ו.ש.), עבור המזמין (היא הנתבעת – ו.ש.) ועל פי הזמנתו, להזמנת איסוף למשלוחי בלדרות יבוא מחו"ל לישראל באמצעות UPS בשירות ההחזרות של UPS, למעקב וטפול במשלוח, החל בתיאום האיסוף ועד לשחרורו ומסירתו ביעד". בפיסקה השנייה הוגבל השרות למשלוחים הנשלחים בצורת תשלום Freight Collect בלבד, כלומר על חשבון המזמין וע"פ הזמנתו כאשר המזמין נושא בכל העלויות מכל מין וסוג הכרוכות במשלוח לרבות הובלה, מסים, אגרות, היטלים, דמי הרשאה ועלויות שיחרור ותשלומי חובה אחרים ככל שאלה חלים בישראל.

עוד טענה התובעת, והצדק עימה, כי אף אם היה הסכם כזה, הרי שהנתבעת לא הוכיחה את זכאותה להחזר חיוב המס שכן לא הוכיחה שלו היה מתבקש אישור – לא היה ניתן אישור כאמור.

...

נוכח כל האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 38,475 ₪ בצירוף הריבית החריגה הנהוגה בבנק לאומי לישראל החל מיום הגשת התביעה בלשכת ההוצאה לפועל ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות האגרה ששולמה בבית המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בגין ניהול ההליכים בתיק זה בבית המשפט בסך 12,000 ₪.

לקראת שיחרור המכולה מהמכס, קיבל התובע דרישה כספית לתשלום מופקע כולל חיוב בכל ההוצאות שנגרמו בשל מחדליהם של הנתבעים.

בשל השתלשלות אירועים זו הוגשה התביעה במסגרתה תובע התובע את ההפרש בין הצעת המחיר המקורית לבין ההוצאות בהן חויב התובע (סך של 13,500 ש"ח); זכוי על אי קבלת שירותי איחסון ופריקה, ופצוי בגין התשלום לפועלים במחסן בחיפה (סך של 3,890 ש"ח); פיצוי סמלי בגין פגיעות ברהיטים והכורח לפצות לקוחות (סך של 5,000 ש"ח); פיצוי סימלי בגין עגמת הנפש שעלתה לתובע פרשה זו (סך של 5,000 ש"ח); הערכת הוצאות, ריביות והצמדה (סך של 1,500 ש"ח) ואגרת בית המשפט (סך של 142 ש"ח).

טענות הנתבעים: פרידנזון עוסקת במתן שירותי עמילות מכס ובתאום קבלת שירותי שילוח בנלאומי ושרותי איחסנה מצדדי ג', היא אינה עוסקת בהובלת מטענים בפועל, היא אינה מספקת שירותי איחסנה, פריקה ולוגיסטיקה.

אם כך, אני סבורה, כי יש לקבל את טענותיו של התובע באופן חלקי בהקשר זה, ובהתאם לאמור אני קובעת, כי התובע זכאי לפצוי בגין החיוב העודף בגין ההובלה היבשתית בסך של 2,710 ש"ח בתוספת מע"מ. אוסיף, כי התובע טען כי על החיוב בסכומים עודפים יש להוסיף את שיעור המכס, אך הטענה בענין זה נטענה באופן כללי, לא הובאה בפניי כל אסמכתא לשעור שיש להוסיף על סכום זה ולא הובהר במפורש מהו המקור לדרישה להוסיף חיוב בגין מכס גם בהקשר של הפער בעלות השילוח היבשתי.

עם זאת, איני סבורה שיש לפסוק לתובע סכום כלשהוא בהקשר זה: החיוב בגין שירותי פריקה נכלל, כאמור, בסכום בו חויב התובע בגין ההובלה היבשתית (סך של 1,300 ש"ח, כאמור בסעיף 7.2 לעיל), ועל כן כאשר קבעתי, כי התובע יהיה זכאי לפצוי כהחזר כספי בגין החיוב העודף בגין ההובלה היבשתית, החיוב בגין שירותי הפריקה נכלל בסכום שפסקתי לטובת התובע בסעיף 7.2 לעיל.

...

אם כן, אני דוחה את טענותיו של התובע לפיצוי בגין נזק לריהוט הן מאחר שלא הובאה כל ראיה להפרה של פרידנזון אשר הופרה, והן בשל העדר הוכחות לנזקים נטענים אלה.

טענותיו של התובע בהקשר זה נטענו בצורה כללית, ללא פירוט וללא תימוכין, ועל כן טענותיו של התובע לפיצוי בהקשר זה נדחות.

סוף דבר: בשים לב לכל האמור, בהסתמך על הראיות שהוצגו בפניי, אני קובעת, כי התובע זכאי לפיצוי בסך 2,710 ש"ח בתוספת מע"מ בגין חיוב עודף עבור השילוח היבשתי.

המבקשת טענה, כי קם הצורך להבטיח תשלומן של הוצאותיה מקום בו תדחה תביעת המשיבה, משום שיכולתה הכלכלית של המשיבה לעמוד בתשלום ההוצאות בהליך דנן, אם וכאשר ייפסקו הוצאות כאמור, מוטלת בספק, נוכח העובדה כי החוב מושא פסק הדין בחיפה טרם שולם על ידי המשיבה, ועל אף שבגינו ניפתח תיק הוצל"פ והוטלו עיקולים על נכסי המשיבה, טרם הצליחה המבקשת לגבותו.

בתגובה לבקשה, טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה דנן מאחר שהתביעה שבעניינינו עוסקת בתביעה כספית בגין הנזקים ו/או ההפסדים שנגרמו למשיבה בגין ביטול עיסקאות בעקבות העיכוב בשחרורו הרכבים, בעוד התביעה בבית המשפט בחיפה עסקה בכספים שהגיעו למבקשת בגין שירותי עמילות מכס, ולא נידונה סוגיית הנזקים שנגרמו למשיבה.

משמע, שהתביעה מבוססת ומגובה בהסכמים ברורים, דפי חשבון והחזר כספי, ולמבקשת אין הגנה בפועל מלבד טענות בעלמא.

משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת, שתהא מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבאנטיים.

...

בתגובה לבקשה, טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה דנן מאחר שהתביעה שבענייננו עוסקת בתביעה כספית בגין הנזקים ו/או ההפסדים שנגרמו למשיבה בגין ביטול עסקאות בעקבות העיכוב בשחרורו הרכבים, בעוד התביעה בבית המשפט בחיפה עסקה בכספים שהגיעו למבקשת בגין שירותי עמילות מכס, ולא נידונה סוגיית הנזקים שנגרמו למשיבה.

באשר לסיכויי ההליך, ועל פני הדברים, אין המדובר בתביעה חסרת סיכוי, וכתב התביעה מגלה עילת תביעה לכאורה, כשהועלו בו טענות שיש לדון ולהכריע בהן לגופן, ואינני מקבלת את טענת המבקשת לפיה קיים השתק שיפוטי והשתק פלוגתא, משום שהן עילת התביעה והן הפלוגתאות המועלות בתיק כאן, לא נידונו בתביעה שהוגשה בבית המשפט בחיפה.

המסקנה מהאמור לעיל היא כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות משפט, אולם הדבר ייעשה תוך איזון בין זכות הגישה לערכאות של המשיבה אשר הינה בעלת אופי חוקתי מהמעלה הראשונה, לבין זכותה של המבקשת כי לא תצא מפסידה באם תידחה התביעה נגדה.

לסיכום, משלא עמדה המשיבה בנטל המוטל עליה להראות מהן אותן הנסיבות שבגינן לא מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה, ובשקלול כל הנתונים דלעיל, אני קובעת כי האיזון הראוי בין האינטרס של המשיבה לממש את זכות הגישה שלה לערכאות אל מול זכות המבקשת להבטיח את פירעון הוצאותיה אם תידחה התביעה, מחייב קבלת הבקשה להפקדת ערובה, וחיוב המשיבה בהפקדת ערובה בסך 14,000 ₪.