תביעה להחזר פרמיות ביטוח כפולות עקב אי ביטול פוליסה

התביעה שכנגד, שהוגשה על ידי בי אן מיחזור בע"מ, עניינה ביטול פוליסות הביטוח נשוא התביעה והחזר דמי ביטוח בגין העובדים וכן בגין עובד נוסף, שלטענתה נגבו שלא כדין על ידי מגדל.

לטענתה, העובדים היו מבוטחים בפוליסות ביטוח חיים- מנהלים הקיימות אצל חברת "כלל", בעת שהתקבלה אצל המעסיקה הצעת הביטוח מאת "מגדל". מנהל המעסיקה הסכים להצעת הביטוח, "בתנאי" שהפוליסות הקיימות "ינויידו" מחברת "כלל" ל"מגדל", ויופסקו התשלומים בגינן מהמעסיקה לחברת "כלל". בנגוד למוסכם, "מגדל" פתחה פוליסות חדשות לעובדים מבלי לבצע "ניוד" ולהביא להפסקת התשלומים לחברת "כלל". לטענתה, הפוליסות החדשות ניפתחו על ידי "מגדל" שלא כדין והן בטלות והתשלומים ששילמה המעסיקה ל"מגדל" בגין העובדים היו תשלומי כפל ועל כן יש להשיבם למעסיקה.

באותו מועד לא הובא לידיעת בית הדין ולידיעת הצד שכנגד כי גם חברת "כלל" הגישה כנגד המעסיקה תביעה בגין אי תשלום הפרמיות לעובדים.

...

בנסיבות אלה, לא שוכנענו שיש לקבל את טענות המעסיקה.

פיצויי הלנת שכר לדידנו אין הצדקה להטיל על המעסיקה בנסיבות מקרה זה פיצויי הלנה, וזאת מששוכנענו כי המדובר בחילוקי דעות בדבר עצם החוב, לאור היעדר ניוד הכספים ושאלת השלכות הדבר על קיומן של הפוליסות (ס' 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958).

על פי סעיף 19א(ח) לחוק הגנת השכר קביעה כי לא יחולו לגבי החוב הוראות סעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר, מותנית בקביעה עובדתית לפיה הקרן שלחה הודעות לעובד ולמעסיק, וכן במסקנה כי הפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנות הקרן, או שהוא חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל.

לאור כלל נסיבות אלה, אנו סבורים שלא הוכחה עובדה המצדיקה היעתרות לסעד ההצהרתי המבוקש, היינו כי הפיגור בגביית דמי הגמולים חל שלא עקב רשלנות התובעת או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות אותה.

סוף דבר המעסיקה תשלם למגדל, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לה פסק הדין סך של 51,828.88 ₪ בגין תשלומים עבור פוליסות לעובדיה.

יעקב לחמי- סוכנות לביטוח פסק דין רקע בפני תביעה כספית, בסך 6,970 ₪, שעניינה טענות התובעת לגבייה ביתר, לגבייה בנגוד להרשאה, להפסדים עקב אי גילוי מידע, ולבזבוז זמן – הכל בקשר לפוליסות ביטוח שהוציאו לה הנתבעת 1 (להלן – "איילון"), והנתבעת 2 (להלן – "הפניקס") בתיווכו של הנתבע 3 (להלן – "הסוכן").

הפרשייה כולה דרשה ממנה השקעת זמן רב, והיא מעמידה את תביעתה על אבדן 20 שעות הכנסה כעצמאית (לא פורט העיסוק, ולא צורפו אסמכתות), בשווי 190 ₪ לשעה (3,800 ₪); בנוסף, על סך של 250 ₪ בחודש שגבתה הפניקס ביתר בשל התייקרות הפרמיה שלא לצורך (ולראיה – הסכימה להחזיר את הפרמיה לאיזור המחיר שנגבה ממנה קודם לאותה התייקרות) (5 חודשים, ובסה"כ 1,250 ₪); ועוד בנוסף – בלא לפרט את הסכום המבוקש – עתרה גם להורות להפניקס ולאיילון להחזיר לה את הפרמיות שגבו ממנה לאחר שביטלה את הפוליסות (לאור חישוב סכום התביעה, נראה כי התובעת התכוונה לסך 1,920 ₪ ברכיב זה).

לדבריה, בחודש יולי לא נגבה דבר, בשל בקשת הביטול, והחיובים הכפולים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2017 היו עבור 4 חודשי פרמיה (יולי-אוקטובר), שחויבו בשתי פעימות, עד שמחודש נובמבר חזר החיוב ל-365 ₪, שהוא הפרמיה החודשית עבור ביטוח אבדן כושר עבודה בלבד.

התביעה הוגשה, כזכור, בחודש אוקטובר 2017, ועל כן אינה יכולה, בהכרח, לכלול החזר פרמיות ששולמו בשנת 2018.

...

ובאשר לחיובים העודפים – לבד מכך שכאמור בתחילת הדברים, סכומם של אלה לא פורט בכתב התביעה, וממילא חלקם נעשה ע"י איילון, שכבר אינה נתבעת בהליך זה, הרי ששוכנעתי כי אכן מדובר בחיובים עבור פוליסת אובדן כושר עבודה בלבד (לכתב ההגנה של הפניקס צורפה הפוליסה, לרבות לוח התשלומים, והסכומים תואמים), ובחיובים כפולים במשך חודשיים, לכיסוי חודשיים שלא שולמו.

דין התביעה להידחות, אפוא, מכל וכל (מבלי לגרוע מהערתי לעיל, בדבר האפשרות שהתובעת אולי זכאית להחזר פרמיות עבור 4 חודשי חיוב בשנת 2018, שלא נכללו בתביעה).

תוצאה אופרטיבית אני דוחה בזה את התביעה; ואני מחייב את התובעת לשלם לכל אחד משני הנתבעים 2-3 סך של 600 ₪ עבור הוצאותיהם, וסכום זהה גם לטובת קופת אוצר המדינה (סך ההוצאות שישולמו הוא 1,800 ₪, כמפורט).

זכויות התובעת 1 טענה מרכזית שבפי הנתבעת היא כי קיומו של שיעבוד על הרכב אינו מעלה ואינו מוריד ביחסים שבינה לבין התובעים ואינו מטיל עליה חובה לשלם להם את תגמולי הביטוח במקרה דנן, בשל בחירתה של צד ג' שלא לתבוע מכח הפוליסה המבטלת את חובתה לשלם תגמולי ביטוח בגין ארוע בטוחי זה. הנתבעת מנסה להיבנות, באופן מעורר תמיהה לטעמי, מפסק דין אררט שם נדחתה תביעה של בנק, שהיה בעל מישכון רשום על רכב של לקוחו, כנגד חברת ביטוח ששילמה ללקוח תגמולי ביטוח בגין אובדן מוחלט של הרכב.

פקיעת זכויות התובעת 1 עקב אי מימוש הפוליסה על ידי צד ג' טענה נוספת בפי הנתבעת, על פיה הנכס המשועבד לטובת התובעת 1 הוא זכויות צד ג' ועל כן התשלומים אותם זכאית היא לקבל יועברו לידיה רק שעה שאכן קמה לצד ג' זכות כדין לקבלתם על פי הפוליסה, אולם מקום בו נשללה זכותה של צד ג' לקבלת תגמולי הביטוח – בעניינינו, מאחר שהתקבלו מגורם אחר והיא אינה זכאית לכפל פיצוי – נשללה גם זכותה של התובעת 1 כבעלת השיעבוד לקבלם.

המחוקק הטיל על חברות הביטוח חובות כלפי מוטב בפוליסת ביטוח שאינו המבוטח, וכך נקבע בסעיף 15(ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, העוסק במקרה בו עומדת מבטחת לבטל את הפוליסה בשל אי תשלום הפרמיה, מהלך שהיא זכאית לעשות על פי הפוליסה ובמסגרת יחסיה עם המבוטח – "נקבע מוטב שאינו המבוטח והקביעה היתה בלתי חוזרת, אין המבטח רשאי לבטל את החוזה אלא אם הודיע על הפגור למוטב בכתב והמוטב לא סילק את הסכום שבפיגור תוך 15 ימים מהיום שנמסרה לו ההודעה." יוזכר כי בסעיף אשר צוטט לעיל מתוך הפוליסה הוארכה תקופת ההודעה מראש טרם ביטול הפוליסה ל-30 יום ממועד מסירת ההודעה על מקרה כזה.

אין כל ספק כי רק על צד ג' מוטלת חובת החזר ההלוואה כלפי התובעת 1, אולם האם חובה זו פוטרת את הנתבעת מכל חבות חוזית כלפי התובעת 1?! סעיף 34 לחוק החוזים מגדיר חוזה לטובת צד שלישי כדלקמן – "חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן: המוטב) מקנה למוטב את הזכות לידרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות כזו". דבר חקיקה ספציפי יותר הוא חוק חוזה הביטוח אשר סעיף 12(א) שלו קובע כי – "נקבע מוטב שאינו המבוטח, תהיה הזכות לתגמולי הביטוח למוטב ..." נהיר כי במקרה דנן, התובעת 1 אינה צד ישיר לכריתת חוזה הביטוח בין הנתבעת לצד ג', אולם אין היא צד זר לו. הסעיף בפוליסת הביטוח שהובא לעיל מלמד על כוונה להקנות לתובעת 1 מעמד וזכות כלפי הנתבעת כמוטבת בפוליסה, על כן מדובר בחוזה לטובת צד ג'.

...

עם זאת ולמען הזהירות, מעיון במחירון לוי יצחק שצורף לכתב התביעה, ניתן ללמוד כי בהעמידה את גובה התביעה על 60,000 ₪, התעלמה התובעת משקלול הגורמים הנוספים שמן הראוי היה לשקללם בהתאם למוסכם בפוליסת הביטוח, כגון בגין בעלות קודמת של חברת ליסינג וקילומטראז', בהתאם לאחוזים הקבועים במחירון "לוי יצחק". כאמור, התובעת לא הביאה חוות דעת סותרת מטעמה ועל כן מקובלת עלי קביעת הנתבעת לפיה שוויו של הרכב – וממילא גובה הנזק – עומד על 47,252 ₪.

ברם, אין משמעות למסקנה האמורה ביחס לתוצאת הליך זה שכן, כפי שציינתי לעיל, התובעים הודיעו כי העמדת סכום התביעה על מלוא שווי הרכב כטענתם היתה על מנת לשמור על זכויות צד ג' אך אין הם עומדים על קבלת סכום החורג מסכום החוב שחבה להם צד ג'.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 21,731 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.11.14 ועד לתשלום המלא בפועל.

תמצית העובדות וטענות הצדדים המדובר בתביעה שעניינה תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה שהייתה לתובע אצל הנתבעת ולימים בוטלה.

בכתב התביעה, שהוגש על סכום של 291,644 ₪ נטען שהמדובר בפוליסה שנועדה לבטח את תשלומי המשכנתא, ככל שהתובע יהא במצב של אובדן כושר עבודה ודרישת התובע הייתה להחזר תשלומי המשכנתא מאז כניסתו למצב של אובדן כושר עבודה והחזר פרמיות.

רק לאחר היתייעצות עם עו"ד בהמלצת בית המשפט נוכח שאין בידיו את הפוליסה המלאה, ורק לאחר שקבל את הפוליסה נוכח שמהותה אובדן כושר עבודה.

עוד טוען התובע שגם אם מדובר בכפל, על הנתבעת לשלם לפחות 30 אחוז מסכום הביטוח ושיחרור מפרמיות.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה שיש לאפשר לתובע לתקן את כתב התביעה, בכפוף לכך שכל טענות הנתבעת תעמודנה לה לרבות טענות התיישנות ובכפוף לתשלום הוצאות.

העולה מן המקובץ, שבחינת השיקולים שאמורים להנחות את בית המשפט מביאה לידי מסקנה שיש לקבל את הבקשה.

אחר כל האמור לעיל, התובע רשאי לתקן את התביעה בתוך 30 יום.

התובעת הוסיפה כי הנתבע יכול היה לדעת על כך שהפוליסה לא בוטלה, שכן סוכן ביטוח מקבל עמלה על פוליסה פעילה ודו"חות לגבי הפוליסות בגינן הוא מקבל עמלה.

בפרט הדברים אמורים שעה שעולה מתדפיסי חיובי האשראי שצורפו לכתב התביעה כי הגדרת החיוב בחשבונות כרטיס האשראי של התובעת הייתה "מנורה – ביטוח חיים" הגדרה ברורה שניתן היה להבין ממנה כי הפוליסה הישנה עודנה קיימת.

זאת ועוד, בעניינינו התובעת הביעה בבירור את רצונה לבטל את הפוליסה הישנה, ועל כן לא היה מקום לסברה כי היא מעוניינת להותיר את הפוליסה הישנה על כנה.

עם זאת, נכונה טענת הנתבע כי, בהיותו של ביטוח המשכנתא ביטוח חיים, הרי שהתשלום לא נעשה לחינם, שכן הביטוח היה עומד לטובת התובעים במקרה של ארוע ביטוח, ח"ו, ומשלם להם פיצוי בנוסף על הפצוי שהיו מקבלים מהפוליסה החדשה (וזאת בשונה מביטוחים אחרים שהם תלויי נזק, ועל כפל ביטוח איננו מועיל כלל, שכן לא ניתן לקבל יותר מגובה הנזק).

בנסיבות אלה יש להעמיד את זכאות התובעים לפצוי על שיעור של 65% מהפרמיה ששולמה בגין הביטוח הישן.

הוצאות משפט, כולל החזר אגרה חלקי, בסך כולל של 350 ₪.

...

לאור כל האמור אני סבור כי הציפייה הסבירה מאדם היא לבדוק באופן מעמיק את חשבונותיו אחת למספר חודשים, ולפיכך אחריותו של הנתבע על החיוב שנעשה ביתר תהיה אך ורק בגין 6 החודשים הראשונים, ומשם ואילך האחריות היא על התובעים.

לעניין גובה הנזק, אני מקבל את טענת התובעים לפיה כפל ביטוח כאשר מדובר בביטוח משכנתא איננו מקובל, שכן מדובר בביטוח המותאם ספציפית לגובה המשכנתא ומשתנה בהתאם להשתנות גובה חוב המשכנתא.

התוצאה היא כי אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים סכומים כדלקמן: 1,221 ₪ בגין התביעה.