המשיבה בודאי אינה זכאית לקבל מכספי המכירה את ההשקעות שהשקיעה אחותה, ואילו האחות לא הגישה תביעת חוב בהליך, וזאת מעבר לעובדה שלא ידוע האם ההשקעות בוצעו לפני צו הכנוס או אחריו.
דיור חלופי
החייבת טענה (תגובה מיום 17.3.20) כי היא כבת 64, סובלת מנכות אורתופדית גבוהה בשיעור 80% ומוגבלות בניידות לצמיתות, ולכן, טענה כי מגיע לה דיור חלוף של קבע עד לתום תוחלת חייה, כ- 22 שנים.
נקבע כי יש לשקול בין היתר את האפשרות לסילוק החוב בלי מכירת בית המגורים, יכולת המשפחה להשיג קורת גג לאחר שדירתה תמכר, מקורות הכנסתה והרכוש והאמצעים העומדים לרשותה, היכולת להעזר במקורות מימון חצוניים לרכישת דירה אחרת, גודל המשפחה, נסיבות אישיות מיוחדות ועוד (שם, בעמ' 343 ג – ה).
זאת ועוד, אף שהפסיקה הכירה כעקרון באפשרות לפסוק סידור חילופי לכל החיים, דומה שהיא שמרה אפשרות זו למקרים קצוניים בתכלית, ראו למשל עניין בנק לאומי שם נפסק סידור כזה לכל החיים לאלמנה קטועת רגל, שהייתה ללא משאבים משפחתיים תומכים (לילדיה היו בעיות סוציאליות וכלכליות קשות משלהם, כמפורט בפיסקה ו' לפסק הדין).
כך יש לציין את הנסיבות המיוחדות של הווצרות החוב בעיניין בנק לאומי (מימוש הדירה נעשה לאחר שהחייב העקרי, רוכש דירה, לא החזיר את הלוואת המשכנתה לבנק, המוכרת החזירה את הכספים אליו בטעות, ונאלצה לשלם את סכום ההלוואה בעצמה לאחר שהעסקה בוטלה), בעוד שכאן אנו עוסקים בחובות שנוצרו על ידי החייבת עצמה ובנושים ישירים שלה.
...
לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כך:
אף שהליך פשיטת הרגל נועד לשיקום, אני סבורה שטענות החייבת מרחיקות לכת מעבר לאינטרס השיקום.
החייבת אינה מתניידת בכיסא גלגלים חלילה, ולא שוכנעתי שעלויות של מאחזי יד או אמצעי עזר דומים, שקיימים בבתים של אזרחים ותיקים רבים, הן עלויות מיוחדות שיש לקחת אותן בחשבון.
התוצאה היא שקיימת צפיות להפחתה של סכום של 125,000 ₪ (מחצית העלות) מחלקה של החייבת, אם יוכחו העלויות.
