תביעה להחזר הלוואה או הלוואת בעלים שהומרה להון

התביעה להחזר הוצאות רכב ברכיב זה לכתב התביעה עתר מר צור לחיוב אל-טי וחברת חג'ג' בתשלום הסכום הכולל של 70,000 ₪ בגין רכיב אותו כינה "החזר הוצאות רכב". לטענתו בכתב תביעתו, הנתבעות אמורות היו לספק לו רכב צמוד אולם סוכם על החזר הוצאות, דבר שלא נעשה ועל כן משהנתבעות לא שילמו את החזר אחזקת רכב, הבנק המשיך לגבות מחשבונו את דמי אחזקת הרכב.

מנגד, לטענת אל-טי וחברת חג'ג', ברכיב זה לכתב התביעה עתר מר צור לחיובן בתשלום סכום שלשיטתו הגיע לו לטענתו במשך תקופת עבודתו באל-טי, הגם שעד למועד הגשת התביעה בתיק זה, מעולם לא הועלתה על ידו כל טענה בעיניין זה. עוד ולגופם של דברים נטען על ידי אל-טי וחברת חג'ג', כי אכן על פי הסכם השתוף נקבע שכחלק מתנאי העסקתו של מר צור כמנכ"ל הוא יקבל רכב צמוד על חשבון החברה, ואמנם עם כניסת חברת חג'ג' כבעלת מניות לאל-טי וכחלק מהניסיון לשקמה, הוצע למר צור רכב צמוד שעלויות החזקתו תהיינה סבירות, הן מבחינת עלויות הליסינג והן מבחינת עלויות התחזוקה השוטפת, כמו גם מבחינת שווי השמוש המגולם בשכרו של מר צור וזאת לנוכח מצבה הכספי הקשה של החברה באותה העת והמאבק על השרדותה, אך מר צור דחה את ההצעה ועמד על כך שאל-טי תשלם את ההלוואה הפרטית שנטל לצורך מימון הרכב היוקרתי מסוג אאודי 6A ששמש אותו ואשר אותו רכש עוד בטרם נכנסה חברת חג'ג' כבעלת מניות באל-טי, רכב שהיה רשום בספרי אל-טי כרכב החברה.

לעניין בעלות אל-טי ברכב זה, הוכיחה אל-טי כי עוד בסוף שנת 2008 (קודם לכניסת חברת חג'ג' לחברה) קנתה אל-טי את רכב האאודי האמור ממר צור בסכום של 300 אלף ₪ שמומן על ידי הלוואה בנקאית מבנק מזרחי, אשר הומרה להלוואה פרטית של מר צור, וזאת בשל הצורך של מר צור להציג הזרמת הון פרטי שלו בהתאם לדרישות מרכז השקעות, להכרה בחברה כמפעל מאושר (ראה: סעיף 20 לתצהירו של רו"ח דורון) אשר לא נסתר בחקירתו הנגדית לפנינו (ראה: עדותו בעמ' 18 לפרוטוקול ש': 14-19 וש': 29-32).

הגם שכאמור, מר צור לא הציג ראיות לגבי סכומי הליסינג או ההלוואה שנשא בהם בגין רכב האאודי, הרי שכאשר נישאל לעניין זה בהקשר אחר העיד כי מדובר בסכום של 5,700 ₪ לחודש (ראה: עדותו בעמ' 104 לפרוטוקול ש': 8-9).

...

ודוק, בשומת ההוצאות לא ניתן להתעלם מקביעותינו לגופן ביחס להתנהלות הצדדים בתיק זה, כמו גם מן התוצאה אליה הגענו בתביעת אל-טי כנגד מר צור וחברת לי-גד, שהובילה לצורך להידרש מלכתחילה להגשת הבקשה לסעדים זמניים ותביעה זו. אי לכך, ולאחר שלקחנו בחשבון את השיקולים כאמור ומכלול נסיבות העניין, אנו קובעים לעניין הוצאות בכלל התובענות המאוחדות שבכותרת כדלקמן: בשל דחייתה תביעתה כנגד הגב' כהן וקבלת תביעתה שכנגד של הגב' כהן כנגדה בתיק ס"ע 37091-06-10, גם אם בחלקה, אנו מחייבים את אל-טי לשאת בהוצאות הגב' כהן בסכום כולל של 10,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בשל קבלת תביעתה של אל-טי כנגד מר צור ולי-גד בתיק ס"ע 37091-06-10 לרבות קבלת בקשתה לסעדים זמניים, ובפרט כך לנוכח הקביעה בבקשה לסעדים זמניים לפיה הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בפסק הדין הסופי, אנו מחייבים את מר צור ולי-גד ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות אל-טי בסכום כולל של 15,000 ₪, לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיהם, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לנוכח החלק המזערי מתביעת מר צור בתיק ס"ע 39972-05-11 שהתקבל כנגד אל-טי, דחיית תביעתו כנגד חברת חג'ג', כמו גם דחיית התביעה שכנגד של אל-טי וחברת חג'ג' בתיק זה כנגד מר צור, נחה דעתנו כי אלו הן הנסיבות בהן ראוי שכל צד יישא בהוצאותיו, ועל כן איננו עושים צו להוצאות בתביעה ובתביעה שכנגד בתיק ס"ע 39972-05-11.

לפני תביעה כספית על סך של 1,537,939 ₪, בגין הלוואה כטענת התובעים (השקעה, כטענת הנתבעים) שהתובעים נתנו לחב' ביו-עוז טכנולוגיות בע"מ, אשר הנתבעת 1 השקיעה בה והייתה מבעלי מניותיה, והנתבעים 2 – 4 היו, בין היתר, דירקטורים בה. טענות התובעים חב' ביו-עוז טכנולוגיות בע"מ (בפרוק) (תיק פש"ר 8053/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע) (להלן: "החברה") פנתה אל קבוצת מלווים וביקשה מהם כי יעמידו לה הלוואה לצורך פיתוח עסקי בעתיד.

התובעים לאורך כל שלבי המו"מ עם הנתבעים נחשבו מלווים בלבד, כאשר ניתנה להם האופציה להמיר את קרן ההלוואה או חלק ממנה במניות החברה.

ואכן, אחד מהתנאים העקריים בהסכם גובלי היה רישום שעבודים שיבטיחו את החזר ההלוואה, וכאשר התובעים הצטרפו לגובלי, הסכימה גובלי שהם יצטרפו לשעבודים שניתנו לטובתה וידללו את הבטוחות שניתנו לה. העובדה שמדובר בהשקעה לכל דבר ועניין ולא בהלוואה קלסית כפי שמנסים התובעים לטעון, נלמד באופן מובהק מזכותם של התובעים להמיר את החוב מניות ובעיקר מזכותה של גובלי להמיר את הלוואה שלה למניות בכל עת ולכפות גם על התובעים המרה כזו כאמור בהסכמים עליהם חתמו התובעים.

ככל הידוע לירדן, שלא היה מעורב בדיונים בנושא עם קבוצת המשקיעים שהתובעים היו חלק ממנה, וכפי שנימסר לו, קבוצת המשקיעים, לרבות נציג הקבוצה, הצביעה והסכימה למהלך של המרת 75% מההלוואה להון מניות, למעט ברכה שהתנגד למהלך ונהג בנגוד מפורש להחלטות כל קבוצת המשקיעים והדירקטוריון ובנגוד לתנאי ההסכם והתקנון.

...

הללו לא התעשרו שלא כדין מהכספים שהזרימו התובעים אלא פעלו כדין על פי החלטות הדירקטוריון, וכפי שהיה צפוי לאור הסכמים עם גובלי ועם התובעים בנסיבות עסקיה של החברה ועל רקע המצב העסקי שהיה באותה עת. עוד לפני חתימת ההסכם היה לחברה חובות כספיים בגין משכורות לעובדים, הפרשות שהגיעו להם, תשלומים לרשויות המס ולביטוח הלאומי ועוד, וגם בסופו של דבר, כאשר החברה כשלה, נותרו חובות כאמור.

פסיקתא לאור כל האמור לעיל נדחית התביעה.

כמו כן ישלמו התובעים 1 ו- 2, יחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 80,000 ₪ לנתבעים 1 ו- 2 ולנתבעת 4 (סה"כ 160,000 ₪).

הריבית המצטברת על סכום ההלוואה תחושב ממועד העברת סכום ההלוואה לחברה ועד למועד החזר ההלוואה או המרתה למניות כמפורט לעיל.

למען הסר ספק פידליטי הון סיכון בע"מ יכולה כעבור 3 חודשים ממועד מתן ההלוואה, ללא כל תנאי, להורות לנאמן להעביר לחשבון פידליטי הון סיכון בע"מ את סכום ההלוואה, כולל הריבית המצטברת.

במועד המיזוג הומרו המניות וכתבי האופציה של בעלי המניות של Immune Israel במניות וכתבי אופציות של Immune US ". מסעיף 61 ואילך, פורטו מהלכי המערערת לקבלת מניות שלדעתה הגיעו לה, מחירן, לדעתה, ונזקיה במישור זה עקב התנהלותם של אלה, שפורטו באותה תביעה כנתבעים.

סעיף 8(ג) להכרעת החוב מיפרט את הבנת הנאמן ביחס לאופן בו הוסדרו זכויות המערערת להשקיע בחברה בהנתן החזר ההלוואה, ומתבססים דבריו, למעשה, על סעיף 21 לכתב התביעה: - (א) זכות להשקיע (Right to Invest) במועד העסקה (כהגדרתה) סיכום של 260,000 דולר במניות במחיר מימוש המשקף הנחה של 35% על המחיר האפקטיבי המינימאלי בעיסקה: ואם המניות שיוקצו תהיינה חסומות, פידליטי תהיה זכאית להשקיע סכום של 260,000 דולר במחיר מימוש המשקף הנחה של 46.15% על המחיר האפקטיבי המינימאלי בעיסקה.

...

חלק נכבד מהכרעת החוב מתייחס לטענות המערערת בדבר הסכמים משלימים שסוכמו בין הצדדים, אלא שבהיעדר גמירות דעת המשתקפת מקיומם של חוזים חתומים (שכאמור, אינם בנמצא), עתידות טענות אלה להידחות.

טענת המערערת להסכם שהושג בדרך של הצעה בלתי מותנית, וקיבול בנפרד, שמיום 16.11.2011, נדחתה במסקנה לפיה, כלשון ההכרעה, כי – "לא ניתן לראות בתחלופת המיילים הזו הסכם עם גמירות דעת ומסוימות" (סעיף 11ג).

הטענה – נדחית.

שלא לדבר על כך, שנמצא להזכיר שחברה זו שזכתה לפי טענה זו לשגשג, מצויה עתה בהליכי חדל"פ. הטענה – נדחית.

ייתכן שיש בראיות שבפני חיזוק לטענה זו, אך נוכח כל האמור לעיל, ספק אם בכלל נדרש להכריע בשאלה היפותטית זו. עוד הודגש, בפרט מסעיף 18 לתגובה, שככל שנגרם למערערת נזק, לא הוכח נזק זה, ובוודאי שלא הוכח קשר סיבתי בין פרשתנו, לנזק שכזה, אם בכל זאת, נוצר.

ביום 24.6.2020 הגישו התובעים – משיבים 1 -4 תביעה כספית על סך 1,729,054 ₪ שעניינה אי פרעון הלוואות מכוח הסכמים בכתב במסגרתם הומרה השקעתם ההונית של התובעים בפרויקט נדל"ן בארה"ב, להלוואה לחברה בשם Upreal Indi LLC (להלן: "חברת אפריל אינדי").

בכתב התביעה המתוקן נטען כי החל מינואר 2018 הופסקו תשלומי הריבית להם התחייבה חברת אפריל אינדי בהסכמי ההמרה, מנגד הנתבעים שילשלו לכיסם לכל הפחות 2.8 מיליון דולר שנתקבלו ע"י שותפות אפריל אינדי בגין מכירת הנכס היחיד שהיה בבעלותה (אחזקת מניות בחברת Brookland Upreal Ltd) שנועד בין היתר להבטיח את החזר ההלוואה.

...

נקבע כך: "הבקשה נדחית על הסף, הן מאחר שאינה נתמכת בתצהיר (ואיני מקבל טענת המבקשים כי אין צורך בתצהיר, גם מאחר שהבקשה מפנה למסמכים רבים ומתבססת עליהם, דבר שגם הוא בגדר עובדה, וגם מאחר שמצופה היה בתצהיר כזה להתייחס לכל היסטוריית ההליכים בתיק), והן מאחר (שעפ"י לשון הבקשה) המבקשים לא ביצעו פנייה מקדימה למשיבים.

 לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור.

אין בידי לקבל את טענת המשיבים כי הואיל ובענייננו נקבעו 3 ישיבות קדם משפט מעבר לישיבת קדם המשפט הראשונה, אזי תקנה 49 (ב) בפרק ח' לתקנות החדשות חלה בענייננו נוכח הוראות תקנה 180 (ג) (3) לתקנות החדשות.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

(2) בכתב התביעה המתוקן נטען כי החל מינואר 2018 הופסקו תשלומי הריבית להם התחייבה חברת אפריל אינדי בהסכמי ההמרה, מנגד הנתבעים שילשלו לכיסם לכל הפחות 2.8 מיליון דולר שנתקבלו ע"י שותפות אפריל אינדי בגין מכירת הנכס היחיד שהיה בבעלותה (אחזקת מניות בחברת Brookland Upreal Ltd) שנועד בין היתר להבטיח את החזר ההלוואה.

בסעיף 26 לכתב התביעה המתוקן נכתב כי על מנת להמיר את ההשקעה של התובעים במיזם להשקעה הונית של אפריל הינדי הוסכם על הקמת חברת משקיעים חדשה בה יהיו התובעים בעלי אחזקות ושתחזיק בשטר ההלוואה עליו תחתום אפריל הינדי כחייבת.

...

אצא מנקודת הנחה לפיה כפי שטוענים המבקשים, מדובר בענייננו בתובעים שהם בגדר "בעלי מניות בחברה"; אולם מעיון בכתב התביעה המתוקן אני סבורה שהסכסוך דנן אינו נובע מעצם היותם בעלי מניות.

הואיל ולא מתקיים התנאי בסעיף 42ב (א) (6) שיש בתביעה היבט מסוים של "עניין כלכלי" כמובנו בסעיפים 42ב(א)(1) עד 42ב(א)(5) לחוק בתי המשפט, הרי שהתוצאה היא שגם החלופה בסעיף זה אינה מתקיימת בענייננו.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה לגופו.