על כן, מקום בו הפחתת הדרגה נעשתה שלא כדין, ולדבר ההפחתה ישנן השלכות לטווח הארוך, גם ביחס לתקופה שטרם היתיישנה, היות ועילת התביעה בגין תשלום שכר בחסר מתחדשת מידי חודש, הרי שהתובע יהיה זכאי לפצוי הגם שהארוע עצמו היתרחש בשנת 2002.
האם התובע זכאי לקצובת נסיעה? אם כן - מהו סכום התשלום בגין תוספת זו?
לטענת התובע הנתבעת שילמה לו החזר הוצאות עבור נסיעה לסירוגין בלבד, ועל כן יש לחייבה בהפרשים בסך של 6,192 ₪.
דיון והכרעה -
נטל ההוכחה בעיניין הזכאות להחזר הוצאות נסיעה מוטל על התובע.
כאשר הוכח, כי מקום העבודה מרוחק ממקום מגורי העובד וברור שהוא נזקק לאמצעי תחבורה לצורך הגעה לעבודה וחזרה ממנה, מקובל להסתפק באמירה כללית של העובד בנוגע לאי תשלום דמי הנסיעה ( ד"ר י. לובוצקי, "חוזה עבודה וזכויות העובד", הוצאת ניצן מהדורת 2008, פרק 16 עמ' 7).
אלא שבעניינינו אין מקום להכנס לעובי הקורה ולבחון האם שולמה קצובת הנסיעה כדין או אם לאו, וזאת מחמת היתיישנות.
...
"
בתאריך 14/6/20, לאחר שהתובע מיהר ופעל בהתאם להחלטת בית הדין מיום 7/6/20 ולאחר שהנתבעת התייחסה לתגובתו, נתן בית הדין את החלטתו הבאה:
בנסיבות הענין ומשהודיע התובע כי הוא מסכים לביטול פסק הדין שניתן לזכותו ביום 25/5/20 (להלן:"פסק הדין") בכפוף לפסיקת להוצאות לטובתו ולאחר שבחנתי גם את טענות הנתבעת בענין זה, כפי שאלו מצאו ביטוי בבקשתה לביטול פסק הדין ולאחר ששקלתי את בקשתה לדחות את סוגיית ההוצאות לסיום ההליך, וכן לאחר שנתתי דעתי לבקשת התובע ובהינתן כי בתיק קיימת אינדיקציה לכך שהנתבעת ידעה על ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 25/5/20 ובכל זאת לא טרחה להתייצב לישיבה זו ואף לא ביקשה את דחייתה - עובדה שבוודאי גרמה לבזבוז זמן ומשאבים לתובע, לבא כוחו ולמעשה גם לעד התובע שטרח והתייצב לישיבה זו, החלטתי להורות על ביטול פסק הדין וכן החלטתי שיש מקום לחייב את הנתבעת, כבר כעת בהוצאות התובע ולכן הריני מחייבת אותה לשלם לו את הסכומים הבאים:
סכום של 1,200 ₪ בגין הוצאות משפט.
אשר לקרן השתלמות -על פי האוגדן, הפרשות המעביד לטובת קרן השתלמות היא בשיעור של 7.5% מהשכר, כאשר השכר לצורך ההפרשות לקרן הינו "השכר המשולב וכל רכיבי השכר המחושבים במשכורת הקובעת לצורך גימלאות" (סעיף 7 לאוגדן) משכך, וכתוצאה ישירה מקביעותינו לעיל לעניין דרגת השכר לה זכאי התובע ולעניין תוספות השכר השונות המשמשות בסיס להפרשות לקרן השתלמות, אשר בגינן מצאנו כי הנתבעת שילמה כספים בחוסר, הרינו קובעים כי עליה לשלם לו סכום של 4,533.9 ₪ כהשלמה להפרשות שביצעה עבורו לקרן השתלמות.
ובכל זאת ולמרות שנדמה כי הנתבעת ויתרה על הטענה, החלטנו להתייחס אליה ולו מטעמי זהירות תוך שנבהיר כבר עתה כי דין הטענה להידחות שכן הנתבעת לא הוכחה את טענתה כאמור, לא צירפה כל הוכחה ולמצער תחשיב.
מדובר טענה שהיא חרב פיפיות עבור הנתבעת, המבקשת שלא לשלם לתובע את מלוא שכרו בטענה כי הוא הועסק על ידה בניגוד להוראות האוגדן אלא שברור שמקום בו אין חולק כי הנתבעת נהנתה מעמלו של התובע בהיקף משרה של 33% אין היא יכולה להיבנות בדיעבד מטענה זו.
סוף דבר-
משקיבלנו את התביעה בחלקה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
סכום של 47,858.7 ₪ בגין הפרשי שכר בשל אי קידומו בדרגה.