מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה להחזר דמי נסיעות בגין התיישנות ותשלום בחסר

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

על כן, מקום בו הפחתת הדרגה נעשתה שלא כדין, ולדבר ההפחתה ישנן השלכות לטווח הארוך, גם ביחס לתקופה שטרם היתיישנה, היות ועילת התביעה בגין תשלום שכר בחסר מתחדשת מידי חודש, הרי שהתובע יהיה זכאי לפצוי הגם שהארוע עצמו היתרחש בשנת 2002.
האם התובע זכאי לקצובת נסיעה? אם כן - מהו סכום התשלום בגין תוספת זו? לטענת התובע הנתבעת שילמה לו החזר הוצאות עבור נסיעה לסירוגין בלבד, ועל כן יש לחייבה בהפרשים בסך של 6,192 ₪.
דיון והכרעה - נטל ההוכחה בעיניין הזכאות להחזר הוצאות נסיעה מוטל על התובע.
כאשר הוכח, כי מקום העבודה מרוחק ממקום מגורי העובד וברור שהוא נזקק לאמצעי תחבורה לצורך הגעה לעבודה וחזרה ממנה, מקובל להסתפק באמירה כללית של העובד בנוגע לאי תשלום דמי הנסיעה ( ד"ר י. לובוצקי, "חוזה עבודה וזכויות העובד", הוצאת ניצן מהדורת 2008, פרק 16 עמ' 7).
אלא שבעניינינו אין מקום להכנס לעובי הקורה ולבחון האם שולמה קצובת הנסיעה כדין או אם לאו, וזאת מחמת היתיישנות.
...
" בתאריך 14/6/20, לאחר שהתובע מיהר ופעל בהתאם להחלטת בית הדין מיום 7/6/20 ולאחר שהנתבעת התייחסה לתגובתו, נתן בית הדין את החלטתו הבאה: בנסיבות הענין ומשהודיע התובע כי הוא מסכים לביטול פסק הדין שניתן לזכותו ביום 25/5/20 (להלן:"פסק הדין") בכפוף לפסיקת להוצאות לטובתו ולאחר שבחנתי גם את טענות הנתבעת בענין זה, כפי שאלו מצאו ביטוי בבקשתה לביטול פסק הדין ולאחר ששקלתי את בקשתה לדחות את סוגיית ההוצאות לסיום ההליך, וכן לאחר שנתתי דעתי לבקשת התובע ובהינתן כי בתיק קיימת אינדיקציה לכך שהנתבעת ידעה על ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 25/5/20 ובכל זאת לא טרחה להתייצב לישיבה זו ואף לא ביקשה את דחייתה - עובדה שבוודאי גרמה לבזבוז זמן ומשאבים לתובע, לבא כוחו ולמעשה גם לעד התובע שטרח והתייצב לישיבה זו, החלטתי להורות על ביטול פסק הדין וכן החלטתי שיש מקום לחייב את הנתבעת, כבר כעת בהוצאות התובע ולכן הריני מחייבת אותה לשלם לו את הסכומים הבאים: סכום של 1,200 ₪ בגין הוצאות משפט.
אשר לקרן השתלמות -על פי האוגדן, הפרשות המעביד לטובת קרן השתלמות היא בשיעור של 7.5% מהשכר, כאשר השכר לצורך ההפרשות לקרן הינו "השכר המשולב וכל רכיבי השכר המחושבים במשכורת הקובעת לצורך גימלאות" (סעיף 7 לאוגדן) משכך, וכתוצאה ישירה מקביעותינו לעיל לעניין דרגת השכר לה זכאי התובע ולעניין תוספות השכר השונות המשמשות בסיס להפרשות לקרן השתלמות, אשר בגינן מצאנו כי הנתבעת שילמה כספים בחוסר, הרינו קובעים כי עליה לשלם לו סכום של 4,533.9 ₪ כהשלמה להפרשות שביצעה עבורו לקרן השתלמות.
ובכל זאת ולמרות שנדמה כי הנתבעת ויתרה על הטענה, החלטנו להתייחס אליה ולו מטעמי זהירות תוך שנבהיר כבר עתה כי דין הטענה להידחות שכן הנתבעת לא הוכחה את טענתה כאמור, לא צירפה כל הוכחה ולמצער תחשיב.
מדובר טענה שהיא חרב פיפיות עבור הנתבעת, המבקשת שלא לשלם לתובע את מלוא שכרו בטענה כי הוא הועסק על ידה בניגוד להוראות האוגדן אלא שברור שמקום בו אין חולק כי הנתבעת נהנתה מעמלו של התובע בהיקף משרה של 33% אין היא יכולה להיבנות בדיעבד מטענה זו. סוף דבר- משקיבלנו את התביעה בחלקה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 47,858.7 ₪ בגין הפרשי שכר בשל אי קידומו בדרגה.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

ביום כ"ב אב תשע"ז (14.8.2017) שבה התובעת ושלחה מכתב להנהלת הנתבעת, שכותרתו "בקשה חוזרת להעברת מקום העבודה". במכתב כתבה התובעת, בין היתר, כי "לפני שלושה חודשים הגשתי בקשה להעברת מקום העבודה לאיזור מרכז הארץ, לפני כחודש יצרתי קשר ואמרו לי שעוד לא הספיקו לטפל בבקשה.... אבקש בכל לשון של בקשה לטפל בבקשתי ולשבצני באחד הבתי ספר כיוון שאני מפרנסת יחידה ובעלי אברך... דבר נוסף שעלי לציין שאני הרה בחודש השביעי להריוני מה שיקשה עלי מאוד למצוא מקום עבודה חילופי במציאות הנוכחית". ביום 22.10.2017, לאחר שפנייתה של התובעת לא נענתה, כתבה התובעת מכתב לגב' בריינדה ויינברג (מנהלת מחלקה לאירגון ותקן בנתבעת), שבו שטחה את השתלשלות העניינים, ובסיומו כתבה – "ניסיתי להיעזר במפקח ביה"ס בו עבדתי הרב לוריא שליט"א ובהמשך בהסתדרות המורים כיון שפניתי לביטוח הלאומי עם מכתב הפיטורין ולא אשרו לי אבטלה כיון שאני עומדת לפני לידה ופיטורי אינם תקפים. בנוסף ציינו בפני שאין באפשרותי כלל וכלל לחתום אבטלה רק לאחר שלושה חודשים מחופשת הלידה. כעת אני לקראת לידה (בימים הקרובים) שביעית בעז"ה ללא משכורת ובחוסר ודאות לגבי עבודתי לאחר הלידה. על כן אבקש מאוד לבדוק מה הדין לגבי השכר שלי בחודשים האחרונים (ספטמבר, אוקטובר) וכן לגבי שיבוץ בעבודה לאחר חופשת הלידה". בסופו של דבר, לאחר שגם בעקבות היתערבות ב"כ התובעת דאז, הצדדים לא הגיעו להסכמות, הוגשה התביעה שבפניי.
במסגרת כתב ההגנה נטענה היתיישנות לגבי חלק מהתקופה וכן הכחשה גורפת של התביעה ברכיב זה. במסגרת תצהיר הנתבעת ניתנה היתייחסות מפורטת לטענה זו. התביעה בגין החזר דמי נסיעה לחודש מרץ 2011 היתיישנה, ולפיכך נדחית.
בגין החודשים מרץ – יוני 2017, נוכח העובדה שאין מחלוקת כי התובעת עבדה בחודשים אלה וכי – מסיבה שאינה ברורה – לא שולמו לה דמי נסיעות בגין חודשים אלה, תישא הנתבעת בתשלום זה בסך של 1,600 ₪, כפי שנתבע.
...
ביום כ"ב אב תשע"ז (14.8.2017) שבה התובעת ושלחה מכתב להנהלת הנתבעת, שכותרתו "בקשה חוזרת להעברת מקום העבודה". במכתב כתבה התובעת, בין היתר, כי "לפני שלושה חודשים הגשתי בקשה להעברת מקום העבודה לאזור מרכז הארץ, לפני כחודש יצרתי קשר ואמרו לי שעוד לא הספיקו לטפל בבקשה.... אבקש בכל לשון של בקשה לטפל בבקשתי ולשבצני באחד הבתי ספר כיוון שאני מפרנסת יחידה ובעלי אברך... דבר נוסף שעלי לציין שאני הרה בחודש השביעי להריוני מה שיקשה עלי מאוד למצוא מקום עבודה חילופי במציאות הנוכחית". ביום 22.10.2017, לאחר שפנייתה של התובעת לא נענתה, כתבה התובעת מכתב לגב' בריינדה ויינברג (מנהלת מחלקה לארגון ותקן בנתבעת), שבו שטחה את השתלשלות העניינים, ובסיומו כתבה – "ניסיתי להעזר במפקח ביה"ס בו עבדתי הרב לוריא שליט"א ובהמשך בהסתדרות המורים כיון שפניתי לביטוח הלאומי עם מכתב הפיטורין ולא אשרו לי אבטלה כיון שאני עומדת לפני לידה ופיטורי אינם תקפים. בנוסף ציינו בפני שאין באפשרותי כלל וכלל לחתום אבטלה רק לאחר שלושה חודשים מחופשת הלידה. כעת אני לקראת לידה (בימים הקרובים) שביעית בעז"ה ללא משכורת ובחוסר ודאות לגבי עבודתי לאחר הלידה. על כן אבקש מאוד לבדוק מה הדין לגבי השכר שלי בחודשים האחרונים (ספטמבר, אוקטובר) וכן לגבי שיבוץ בעבודה לאחר חופשת הלידה". בסופו של דבר, לאחר שגם בעקבות התערבות ב"כ התובעת דאז, הצדדים לא הגיעו להסכמות, הוגשה התביעה שבפניי.
סוף דבר נוכח האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת תוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לידיה את הסכומים כלהלן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (7.9.2018) ועד תשלומם המלא בפועל – הפרשי שכר בגין שנת הלימודים תשע"ו בסך של 3,464 ₪.
התביעה בגין הרכיבים האחרים נדחית.
יחד עם זאת, לאחר שהבאנו בחשבון את כלל נסיבות העניין ואת מצבה הכלכלי של התובעת, החלטנו – לפנים משורת הדין – שלא לחייבה בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עוד עלה מעיון מדגמי בתלושי השכר כי שיעור התשלומים לפנסיה (גמל מעסיק) בוצעו בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון משנת 2014, קרי, הפרשות לתגמולים בגין משכורת, דמי הבראה ושעות נוספות בשיעור 7% מהשכר עד יום 30.6.15 ובשעור 7.5% מהשכר החל מיום 1.7.15, ובנוסף הפרשות לתגמולים בשיעור 5% בגין החזר הוצאות נסיעה.
משלא מצאנו שיש לקבל את תחשיב התובע ומשלא הוכח ששולם לתובע סכום בחסר עבור רכיב זה, דין התביעה לעניין רכיב זה להדחות.
לעניין זה נקבע בפסיקה, כי הזכות לפדיון חופשה נוצרת ביום בו נותקו יחסי עובד-מעסיק, ואת תקופת ההתיישנות בגין פדיון חופשה יש למנות מאותו מועד.
לא מצאנו שיש לאמץ את תחשיבו של התובע אשר לא ביצע את החישוב לעובד בשכר שעתי לפי צו ההרחבה בענף הניקיון 2014, תבע לפי ערך יום הבראה בשווי 425 ₪ עבור כל התקופה ולא היתחשב בהתיישנות רכיב זה. בנסיבות אלה, משבית הדין אינו 'לבלרו' של מי מהצדדים וככלל על צד הטוען טענה כספית/חישובית הנטל להוכיח את טענתו (ר' ע"ע (ארצי) 55425-09-11 מיכאל גוטמן נ' שיכון ובינוי אחזקות בע"מ, 5.9.2017) ומשאין חולק ששולם לתובע סך של 11,922.21 סך עבור רכיב זה, התביעה לימי הבראה נדחית.
...
טרם נעילה נציין כי לא מצאנו לקבל את יתר טענות הצדדים, לרבות טענות הנתבעת 1 אשר בחלקן אף נזנחו בסיכומיהם בדבר מחיקה על הסף, ניכוי מס במקור ושיהוי.
סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע, תוך 30 יום מיום שיומצא לו פסק הדין את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין הפרשי פיצויי פיטורים- 823.14 ₪ פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת- 4,467 ₪.
בגין ניכויים שלא כדין- 10,405 ₪ משמרבית התביעה נדחתה הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

לאור זאת, מתקבלת תביעת התובע ברכיב זה, בכפוף לטענת ההתיישנות של הנתבעת אשר מתקבלת, כך שהתובע זכאי להפרשים החל מחודש 10/2010 ולא קודם לכן.
לטענתו, הנתבעת שילמה לו סכומים פחותים, והיא נותרה חייבת לו הפרש דמי נסיעות בסך 2051 ₪ .
לטענתה, לפי שיטת התובע, הייתה מחוייבת לשלם לו 299 ₪ לחודש במכפלת 25 חודשי עבודה, לכל היותר היה זכאי לסך של 7,475 ₪ כאשר שולם לו עבור הוצאות נסיעה בגין כל תקופת עבודתו 8,271 ₪ , כך שהתובע נותר ביתרת זכות בסך 796 ₪, ולכן הנתבעת טוענת טענת קזוז לסך של 796 ₪ ככול שיפסק לזכות התובע סכום כלשהוא.
התובע לא הביא ראיה לכך שהיה זכאי לתעריף שטוען לו. נזכיר נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובע, לא די בכך שיטען שנעשתה הפחתה בתשלום החזר הוצאות נסיעה כדי לחייב את הנתבעת לשלם לו מעבר הסכומים ששולמו לו. היה על התובע להציג את התעריף החודשי/היומי הזול ביותר בתחבורה הציבורית במסלול הנסיעה מביתו לעבודה, על מנת שנוכל לערוך בדיקה לטענת החסר בהחזר הוצאות נסיעה אשר שולמו לו. לפיכך, התביעה לחסר בהחזר הוצאות נסיעה- נדחית.
...
התובע לא הביא ראיה לכך שהיה זכאי לתעריף שטוען לו. נזכיר נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובע, לא די בכך שיטען שנעשתה הפחתה בתשלום החזר הוצאות נסיעה כדי לחייב את הנתבעת לשלם לו מעבר הסכומים ששולמו לו. היה על התובע להציג את התעריף החודשי/היומי הזול ביותר בתחבורה הציבורית במסלול הנסיעה מביתו לעבודה, על מנת שנוכל לערוך בדיקה לטענת החסר בהחזר הוצאות נסיעה אשר שולמו לו. לפיכך, התביעה לחסר בהחזר הוצאות נסיעה- נדחית.
לסיכום: תביעת התובעים מתקבלת בחלקה - המעסיקה תשלם לידי כל אחד מהתובעים, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה, את הסכומים הבאים: לתובע מס' 1 – אסף זהר פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על סך 6,000 ₪ פיצוי בגין אי הפרשת כספים לקופת גמל –פנסיה בסך 4,090.79 ₪.
בהתחשב בכך, שתביעותיהם של 7 מתוך 9 תובעים התקבלו בחלקן, ובכך שסך כל תביעות התובעים הגיעו לכדי סכום כולל של 1,808,839 ₪ ולאחר דיון והכרעה בכל מרכיבי התביעה, נפסק לזכות התובעים כולם, סכום כולל של כ - 100,000 ₪, אנו קובעים כי המעסיקה תישא בתשלום הוצאות ושכ"ט התובעים מס' 1,2,4,5,7,8, ו-9 בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהם.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

מעבר לאמור טענה הנתבעת כי תביעה לתשלום החזר הוצאות נסיעה כשמה כן היא, ועל התובע היה להמציא קבלות בגין הנסיעות שביצע לכאורה.
צו ההרחבה הכללי בדבר הישתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה קובע כי הזכאות להחזר דמי נסיעה קמה כאשר העובד הוכיח שהיה זקוק לתחבורה כדי להגיע מביתו לעבודה.
מנגד טענה הנתבעת כי התביעה להפרשה לפנסיה הקודמת לחודש 6/12 היתיישנה, כי שכרו של התובע לאורך כל התקופה שלא היתיישנה עמד על סך של 269,035 ₪ ועל כן סך ההפרשות להן היה זכאי בתקופה זו עמד על סך של 16,142 ₪ בלבד.
אשר לטענת הנתבעת כי יש לחייב את התובע בתשלום פיצוי בסך 10,000 ₪ וזאת משהוכח כי פעל בחוסר תום לב של ממש, עת הפר את חובת הנאמנות אותה חב כלפי הנתבעת – דין טענה זו דחייה.
...
התביעה ברכיב זה נדחית אפוא.
כאמור וכפי שפורט לעיל, מצאנו כי דיווח התשלומים למדור התשלומים שביצעה הנתבעת מהימנים, התובע עצמו טען כי שכרו היומי השתנה לאורך התקופה כך שגם לשיטת התובע אין מקום לבצע חישוב לפי שכר יומי אחרון, ועל כן יש לחשב את שיעור ההפרשות מהשכר שדווח ולא לפי ממוצע כנטען על ידי התובע.
לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שלהלן: א. בגין שעות נוספות-סך של 24,657 ₪; ב. בגין חופשה - סך של 3,535 ₪; ג.בגין דמי הבראה - סך של 13,897 ₪; ד. בגין דמי חגים - סך של 5,062 ₪; ה. בגין הפרשי פנסיה - סך של 189 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו