תביעה להורות על רישום אבהות פסיכולוגית

נתבעת 2 העלתה טענה מקדמית, ולפיה, בנסיבות אלו, שעה שאין טענה מבוססת כי הנתבע 1 אינו אביו של הקטין, בית משפט זה אינו מוסמך ליתן הוראות ללישכת רישום האוכלוסין, ולהורות על מחיקת פרטיו של אביו וסבו של הקטין מהמרשם.

במסגרת ניהול ההליך הוגש תסקיר של העו"ס לסדרי דין, וכן הוגשה, מטעם התובעים, חוו"ד פסיכולוג המטפל בקטין.

בכל הנוגע לשאלת סמכותו של בית המשפט להורות על שינוי המירשם, אביא להלן את דבריה של כבוד השופטת ש' שטמר בעיניין עמ"ש [מחוזי חיפה] 9003-07-20 [לא פורסם] אשר יפים ונכונים גם למקרה דנן כדלקמן: "הדין עם המערערת כי סמכותו של בית משפט קמא מצומצמת לתת הצהרה בתביעות אבהות, הא ותו לא. סעיף 1 ס"ק 3 לחוק לעינייני מישפחה מגדיר מהם "עניני מישפחה" שבהם יש לבית המשפט לעינייני מישפחה סמכות לידון ולפסוק, ולענייננו נכתב כי יש לו סמכות לפסוק ב"תובענה לאבהות או לאימהות".

...

עם זאת, לא שוכנעתי כי מצבו של הקטין קשור בהכרח לזהותו של אביו, ולבטח שלא לעובדת הרישום.

לאחר ששמעתי את דברי האם, והתרשמתי, דומני כי דווקא אופן התנהלותה סביב העניין, העצמתו, רצונה וחרדותיה, הם אלו אשר משפיעים על הקטין הרבה יותר מאשר הנושא עצמו.

לנוכח כלל האמור, אני מקבל את עמדת המדינה, וקובע כי, בית משפט זה אינו מוסמך להורות על מחיקת פרטיו של אבי הקטין ממסמכי מרשם האוכלוסין.

לחילופין, יש להכיר במערערת כאם הפסיכולוגית של הקטינה ולהורות על רישום הקטינה כבתה.

אני מסופקת אם ההלכה הכללית שנקבעה לפני כמה עשורים באשר לנטל ההוכחה הנידרש בהקשר של משפטי אבהות "רגילים", ולפיה די בהטיית מאזן ההסתברות, ישימה בתביעות שעניינן ברישומו של ילד שנולד לבני זוג חד מיניים בהליך פונדקאיות בחו"ל - במירשם האוכלוסין כבנם הביולוגי וכאזרח ישראלי.

ראו גם: פרופ' שחר ליפשיץ, "שלילת אבהות בהסכמה", משפטים, נא (2021), 231 שבו כותב המחבר המלומד בעמ' 245 כי: "המשפט הישראלי דחה עד היום בתוקף הגדרות משפטיות של הורות שאינן מבוססות על ההורות הביולוגית, כגון הורות פסיכולוגית, הורות תפקודית או הורות הסכמית-כוונתית, כאשר הן אינן מעוגנות בחקיקה קונקרטית". גם טענת המערערים לפיה במועד שבו פנתה האשה לראשונה לנציגי המשיב וביקשה את רישום הקטינה כבתה לא היה צורך בהוכחת פרי בטן, נדחתה למעשה כבר ע"י בית המשפט לעניינים מינהליים שמחק את ערעורה.

...

סיכומו של דבר: אציע לדחות את הערעור ולחייב את המערערים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪.

המסה הראייתית שהונחה לפני בית משפט קמא, הן החיובית הן השלילית, מוליכה למסקנה אחת – המערערת לא עמדה בנטל המוטל עליה, בין אם מדובר בנטל מוגבר בין אם בנטל של מאזן הסתברויות, להוכיח את תביעתה, שהיא היא האם הפיזיולוגית של הקטינה.

משהמערערת כשלה, אפוא, בהוכחת העובדה שהקטינה הינה פרי בטן שלה דין הערעור להידחות.

ואלו נימוקי ההחלטה: טובת הקטין לדעת מיהו אביו מולידו; הטענות בדבר העידר כשרות ומסוגלות צריכות להשמע במסגרת "ההליך שעניינו קטין" (כך נקבע בהחלטה ונראה כי המדובר בעינייני משמורת הקטין, חלוקת הסדרי שהות עמו וכיו"ב); גם הטענות בדבר קשיים שיכולים להתגלע ככל שהמשיב יירשם כאב, ותידרש חתימתו לכל עניין של חינוך ורפואה של הקטין - אין בהן ממש, שכן גם לעניין זה קיים סעד ראוי יותר מאי ביצוע הבדיקה ואי רישום אבהות (למשל סעד של מתן אפוטרופסות בלעדית למבקשת בעינייני חינוך ורפואה, ובאופן שדי יהא בחתימתה בעניינים אלו); אין מקום למנות פסיכולוג ילדים שיביע עמדתו בעיניין, והכל בשעה הקטין לא יכול עדיין לומר את עמדתו; אין מקום להמתין כמה שנים עד שהקטין יגדל ויביע עמדתו.

לטענת המבקשת, בתמצית, שגה בימ"ש קמא בהחלטתו: לא הוצגה עמדתו של הקטין ביחס לבצוע הבדיקות; האפוטרופא לדין לא השמיעה את קולו של הקטין ואת דעתו; טובתו של הקטין טרם נבחנה; המבקשת, שהיא האחראית על הקטין, מיתנגדת לבצוע הבדיקה; יש להורות על מינוי פסיכולוג ילדים שיביע את עמדתו של הקטין ויבחן את טובתו; ביהמ"ש היתעלם מטענות המבקשת; יש להמתין עם ביצוע הבדיקה על מנת לתת שהות לקטין לגדול ולגבש את עמדתו; מטרת תביעתו של המשיב היא כלכלית בלבד, והמשיב לא הוכיח כל תועלת שתיצמח לקטין מבצוע הבדיקה.

...

מנגד טענו המשיבים, כל אחד בנפרד, כי דין הבקשה להידחות.

דין הערעור להדחות, כפי המפורט להלן.

באשר לטענה לפיה יש להמתין עד שהפעוט יגדל ויביע את עמדתו באופן ישיר- דינה אף היא להידחות.

לפיכך, כאמור, הערעור נדחה.

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה (כב' השופט ב. יזרעאלי) מיום 24.3.22, במסגרתו דחה בית המשפט שתי תביעות שהוגשו ע"י המערער, האחת לביטול אבהותו על שתי בנותיו הרשומות (תמ"ש 45359-05-14) והשנייה תביעה נזיקית ובה מספר עילות שעיקרן נזקים שנגרמו לו לטענתו בשל מצג שוא ומרמה מצידה של המשיבה (תמ"ש 45394-05-14).

כך אנו מסכימים עם קביעתו של בית משפט קמא לפיה המבקש להורות על ביטול אבהותו צריך שיניח לפני בית המשפט תשתית עובדתית משמעותית ומהותית המניחה בסיס לטענותיו, ובהיעדר תשתית זו, לא תעשה כל פעולה העלולה לפגום בתא המשפחתי הראשוני והבסיסי.

אבהותו של המערער על הבנות כלל איננה אבהות פסיכולוגית, אלא אבהות מכוח נישואיו למשיבה, עימה החליט במשותף לפנות להליכי פריון באמצעות בנק הזרע נוכח ידיעת שניהם כי המערער עקר, ונוכח גידולן המשותף של שתי הבנות על ידי שני הוריהם משך שנים.

טענת המערער, כי התברר לו בדיעבד כי המשיבה קיימה יחסי אישות עם אחר והבנות שהוא רשום כאביהן הן למעשה בנותיו של אותו אחר, אין בה כשלעצמה בכדי לגרוע מאבהותו כל עוד לא התברר הדבר וכל עוד סבר בית המשפט כי אין בסיס ממשי לטענה זו, כבעניין דנן.

...

מיד יאמר כי אחר עיון בטענות הצדדים ובפסק הדין גופו מצאנו לדחות הערעור ביחס לשתי התביעות מכוח הוראת סע' 148 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018 וזאת אחר שמצאנו כי אין קום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, כי מסקנותיו המשפטיות נשענות על העובדות שנקבעו על ידו וכי לא נפלה טעות שבדין בפסק דינו.

שוכנענו כי תשתית שכזו לא הוצגה לבית משפט קמא.

מעת שנדחית התביעה לביטול אבהות נדחות מאליהן אף עיקר העילות הנזכרות בתביעה הנזיקית, ובאשר לעילות האחרות אנו, כאמור, סומכים ידינו על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא המצדיקות את דחייתן.

מכלל האמור הערעור נדחה.

בפתח הדיון הודיע בית המשפט כי לאור העובדה שהמשיבה נשואה לאיש אחר, בכוונתו לקבוע אבהות פסיכולוגית למשיב ובסיום הדיון ניתן פסק הדין והחלטות נוספות שבמסגרתם הוצהר שהמשיב הוא אבי הקטינה וניתנה הוראה לרישום האבהות במירשם האוכלוסין (להלן: פסק הדין).

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבור שיש לקבל את העירעור ולהורות על ביטולו של פסק הדין מנימוקים אלו: הנימוק הראשון – סעד של הכרה באבהות פסיכולוגית כלל לא התבקש בתביעה שהמשיב הגיש.

...

בחוות הדעת נאמר כי: "נראה שאין לאשר במקרה זה כל בדיקה ובוודאי לא בדיקת רקמות מוכחת שעלולה לסכן עוד יותר את מעמד הקטינה. לפיכך דעתי היא כי בנסיבות המקרה אסור לאשר את הבדיקה הגנטית, כדי שלא לפגוע באפשרות להכשיר את הקטינה...אין מנוס מן המסקנה כי לא ניתן לאשר עריכת בדיקה מכל סוג שהוא". לכן, המערערת התנגדה לעריכת בדיקת רקמות או לקיים בירור אחר בכל דרך אחרת, בשל הפגיעה הקשה והבלתי הפיכה העלולה להיגרם לקטינה.

"בלתי סביר לחלוטין מחד שהקטינה נהרתה על ידי בעלה של הנתבעת שעה שזה נותר בישראל והקטינה נהרתה ב---- ומאידך עולה השאלה של חשש לממזרות או טענה שהעלתה האם ש"רוב בעילות אחר הבעל". לאור פסק הדין מ----, "הורם נטל הראייה הראשוני לטענה כי הקטינה היא גם בתו של התובע ולא רק של אמה". יש מקרים שבהם "טוב שלא לדעת עד הסוף". ב"כ היועמ"ש הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט ו"נחה דעתי בנטל הדרוש בדין האזרחי, כי הבת היא בתו של האב ושל האם בכאן ולפיכך אני קובע כקביעה אזרחית גרידא, כי האב הוא אביה של הקטינה.

לפיכך, יש לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין.

פסק הדין "מצא את הדרך הזהירה, הנכונה והצודקת לאיזון בין זכויות הקטינה לקבלת מעטפת הורית דואגת ומסורה מחד, לבין זכותה לשמר על מעמדה האישי לפי ההלכה היהודית" ולכן יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבור שיש לקבל את הערעור ולהורות על ביטולו של פסק הדין מנימוקים אלו: הנימוק הראשון – סעד של הכרה באבהות פסיכולוגית כלל לא התבקש בתביעה שהמשיב הגיש.

סיכומו של דבר: אציע לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין ולפטור את המשיב מהוצאות נוכח נסיבותיו של מקרה זה. ______________ נפתלי שילה, שופט השופט שאול שוחט, סגן הנשיא – אב"ד: אני מסכים.