תביעה לדמי פגיעה בגין פריחה בעור בעבודה

ברשומה רפואית מיום 28.6.18 נכתבו בין היתר הדברים הבאים: "26/06/2018- זהום ברגל ימין שקרה בזמן שהותו בחו"ל. טופל בצפורל פומית ומזה יממה צפה תוך ורידי. זהום במיטת הציפורן בבוהן שמאל, איזור עור פגוע דורסלית ואודם ניכר בעור. לא נמושו דפקים אך כף הרגל חמה. בוצעה כריתה של הציפורן בצד המדיאלי. תוכנית- המשך צפה תוך ורידי. חבישת פולידין. ביקורת בעוד יומיים" (מיסמך נ/3).

התובע פנה לנתבע בתביעה לתשלום דמי פגיעה בגין הארוע, אולם תביעתו נדחתה.

מטופס למתן טפול רפואי לנפגע (בל/250), אותו מילא מר שבתאי נחמיאס מטעם הבנק, עולה כי התובע נפגע בעת מילוי תפקידו ו"כאשר עבד בטורניר ספורט מקומות עבודה" (ראו נספח ד לתצהיר התובע, טופס ב/ל 250).

...

אמינה ומקובלת עלינו גרסתו של התובע, כי הפגיעה ברגלו קרתה כאשר יצא את מגרש הכדורגל.

עם זאת, שוכנענו כי מדובר בסתירות קלות ונפרט.

ממכלול הראיות ולאור עדותו המהימנה של התובע, שוכנענו כי אין בכך שהאמנזה הרפואית "שותקת" בנוגע לאופן קרות האירוע כדי לשלול את גרסת התובע.

לפנינו תביעתו של מר אהרון גרופי (להלן- התובע) כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) , אשר דחה תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין ארוע תאונתי מיום 4.3.2019 מן הטעם כי לא הוכח ארוע תאונתי אשר אירע במהלך עבודת התובע , ולא הוכח כי פגיעתו היא בגדר מחלת מיקצוע.

נוסף על כך , ערים אנו לעובדה כי בחקירתו אל מול חוקר הנתבע ציין כי האלרגיה התפרצה בשנת 2019 במהלך עבודתו ללא כל אזכור להתפרצות האלרגיה שנה קודם לכן, עם זאת אנו סבורים כי בחקירתו הנגדית התובע הבהיר כי בשנת 2017 סבל מפריחה ובשנת 2018 אובחן כסובל מאלרגיה ולא עבד עד לשנת 2019 (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 10-12;30-32).

מעבר לכך בטופס התביעה ובכתב התביעה טען התובע לקרות ארוע תאונתי ולא לפגיעה על פי תורת המקרוטראומה וכך נרשם בתביעה לתשלום דמי פגיעה:" בעבודות גבס עם דבק אפוקסי שגרם לנפיחויות בעור בגוף ובאצבעות הידיים". מהאמור לעיל עולה כי התובע לא טען לפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה אלא קרות ארוע תאונתי במועד מסוים.

...

מהאמור לעיל עולה כי, גרסת התובע לעניין ההתקף האלרגי אשר ארע במועד הנטען לא קועקעה ואף נתמכת היא בתיעוד הרפואי מזמן אמת כאשר הרופא המטפל סבר אף הוא כי מדובר בהתפרצות כתוצאה מחשיפה לאלרגן בזמן העבודה, ואף ניתן טיפול סטרואידי להרגעת ההתקף.בהתאם לכך, התוצאה היא כי הגם שהתובע לא זמן עדים לתמיכה בטענתו אין בעובדה זו לכשעצמה כדי להוביל לתוצאה כי יש לדחות גרסתו.

נוסף על כך , ערים אנו לעובדה כי בחקירתו אל מול חוקר הנתבע ציין כי האלרגיה התפרצה בשנת 2019 במהלך עבודתו ללא כל אזכור להתפרצות האלרגיה שנה קודם לכן, עם זאת אנו סבורים כי בחקירתו הנגדית התובע הבהיר כי בשנת 2017 סבל מפריחה ובשנת 2018 אובחן כסובל מאלרגיה ולא עבד עד לשנת 2019 (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 10-12;30-32).

סוף דבר לאור כל המקובץ ,ימונה מומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין הפגימה ממנה סבל התובע ובין החומרים אליהם נחשף במועד האירוע הנטען ביום 4.3.2019.

ביום 17.3.17 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין מחלת האסטמה ובעיות הנשימה מהן הוא סובל, ובהחלטה מיום 17.10.17 דחה הנתבע את תביעתו.

התגובות העיקריות שנראה, הנן תגובות אלרגיות (כפי שמופיע בעלון לצרכן שעל אותה תרופה) עם פריחה, גרד, וגם נזלת אלרגית ואסתמה או תגובה של דלקת עור ממגע במקומות חשופים.

...

סוף דבר על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שמתקיים קשר סיבתי בין מסוג החמרה בין הנזלת אלרגית ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו, ואילו תביעת התובע ביחס למחלת האסטמה – נדחית.

אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה יש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט עו"ד על הצד הגובה נוכח התמשכות ההליך.

משכך, בשים לב לתוצאת ההליך, ולכך שהנתבע נתן את הסכמתו להכיר בהחמרה בנזלת האלרגית עוד בטרם ניתן פסק דין, ולכך שיתר טענות התובע נדחו, סבורני כי יש לפסוק הוצאות על הצד הנמוך.

רקע עובדתי וההליכים עד כה בבית הדין האיזורי התבררה תביעת המערער אשר השיגה על החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד), לדחות את תביעת המערער לתשלום דמי פגיעה בגין מחלת הסרטן בה לקה לאחר שנות עבודה רבות במיתקן התפזורת בנמל אשדוד (להלן – הנמל).

ביום 18.6.2015 הגיש ד"ר לייקין את חוות דעתו (להלן – חוו"ד לייקין), ולאחר שסקר את התשתית העובדתית קבע כך: "מעיון במסמכיו הרפואיים עולה כי בשנת 2005 אובחן אצל התובע גידול ממאיר בלוע האף (nasopharyngeal carcinoma) . הגידול הוגדר כבעל התמיינות תאים נמוכה. תחילה התובע סרב טפול ורק בשנת 2008 עבר ניתוח להסרת הגידול ובהמשך – טפול כימותראפי והקרנות. בנוסף סובל התובע מליקוי שמיעה תחושתי עיצבי דו צדדי וטינטון באוזן וסחרחורות על רקע דלקות חוזרות נקבים בעור התוף בשתי האוזניים וזאת לפחות מאז שנת 2001.

...

בענייננו, לא מצאנו כי יש מקום לתת משקל לחוות דעתה של ד"ר ציקל שלום, נוכח העובדה כי היא מבוססת על חוות דעתו של ד"ר הוכמן כי המערער חלה ב- SNC, וכמו כן התעלמה תחילה מהיותו של המערער מעשן.

כללו של דבר: דין התביעה להידחות גם על יסוד מכלול חוות הדעת של המומחים הרפואיים מטעם בית הדין בהליך.

סוף דבר – הערעור נדחה.

על פי כתב התביעה המתוקן ותיק מוצגים שהוגש מטעם התובע 2, שולמו וישולמו לתובע 1 על ידי המוסד לביטוח לאומי, גמלאות בגין התאונה בסך של 778,974 ₪ (משוערכים ליום 5.3.23), ע"פ הפרוט הבא: דמי פגיעה בסך 40,380 ₪ (תיק מוצגי תובע 2 - מוצג ת2/1), גמלאות נכות מעבודה ששולמו בסך 418,826 ₪ (מוצג ת2/1), הוון גמלאות נכות מעבודה בסך 319,768 (מוצג ת2/2)).

פונה באמבולנס לבית החולים תל השומר, שם עבר סדרת בדיקות, סבל לטענתו מכאבים עזים בראש ובברך שמאל אובחן כסובל בברך שמאל - משבר טבאל פלטו דו צדדי עם דחיסה במדור חצוני ושבר ראש הפיבולה, וכן, בראשו, מנפיחות משמעותית עם דימום ברקמות רכות תת עוריות פרונטאליות משמאל.

וועדה רפואית של המל"ל ענף נפגעי עבודה מיום 6.9.15 קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 20%, החל מיום 1.8.15 לפי סעיף 51(5)(ב) לתקנות המל"ל, בגין הפגיעה בברך שמאל.

...

לאור המפורט לעיל, באתי למסקנה כי הנכות התפקודית של התובע נמוכה משמעותית מהנכות הרפואית שנקבעה ומצאתי להעמידה על 10%, כאשר נראה שנכות זו נעדרת השלכה על כושר השתכרותו של התובע בתחום עיסוקו, כעורך דין.

סוף דבר: סכום הפיצוי המגיע לתובע הינו כדלקמן: הפסד שכר בעבר – 48,000 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1 סך של 34,421 ₪ ולתובע 2 סך של 103,262 ₪, הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, והיה ולא שולמו תוך מועד זה, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.