תביעה לדמי פגיעה בגין סחרחורת, כאבי ראש והתעלפות

התובעת, אחות במקצועה, הגישה תביעה במסגרתה ביקשה להכיר בה כמי שנפגעה בתאונת עבודה - כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") - בעקבות ארוע, שלטענתה היתרחש ביום 10.4.16 ולמנות מומחה רפואי לצורך כך. התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין הארוע הנ"ל. בהחלטתו מיום 21.7.16, דחה הנתבע את התביעה, וזאת מהנימוק שהתאונה לא ארעה עקב עבודת התובעת אלא עקב סחרחורת/חולשה פנימית שאינה נובעת מהעבודה.

התובעת הוסיפה וטענה, כי דחיית תביעתה נעשתה בנגוד לכל דין, ואלו נימוקיה: התובעת סבלה קודם לתאונה מדיסקופטיה צוארית ולעיתים נדירות מסחרחורות, כאשר היא מעולם לא נפלה בשל סחרחורות ותמיד נאחזה במשהו עד שאלו עברו, והדגישה כי התאונה לא נגרמה כתוצאה מבעיות רפואיות אלו; טענתה של התובעת לפיה נפל עליה ציוד מהמדף העליון במחסן, נתמכת בעדויות לפיהן כשנמצאה על הריצפה במצב של עירפול הכרה, נימצאו סביבה קופסאות ציוד מהמדף העליון אשר תוכנם היה מפוזר על הריצפה סביבה; טענת הנתבע לפיה התובעת נפלה כתוצאה מבעיה רפואית שאינה קשורה לעבודתה אינה מתיישבת עם תנאיו הפיזיים של המחסן, שכן סביר שלו הייתה נופלת מסיבה זו הייתה מנסה לתפוס בכיור או במדף המצוי בגובה ידיה ולא במדף הגבוה ממנה בכ-50 סמ'; מצבה הבלבולי והדיסוציאטיבי של התובעת נגרם, על פי רופאיה המטפלים, על רקע חבלת הראש שלוותה במרכיב ריגשי חזק של היסטריה בשל שכנועה כי איבדה את עינה, חוסר האונים בו הייתה מצויה והכאבים בהם הייתה נתונה בעת התאונה.

בנוסף, התובעת סובלת מבעיית צואר שנים רבות (הוכרה כמי שנפגעה בעבודה במסגרת עבודתה בבית החולים רמב"ם), המדובר בבעיה כרונית, העשוייה לגרום לסחרחורות (ראו בעיניין זה גם גירסתה של התובעת עצמה בהודעתה לחוקר הנתבע), אולם התובעת לא התעלפה בעבר בעבודתה.

...

על כן, בשים לב למכלול הנסיבות, אנו סבורים שיש מקום למנות מומחה רפואי".

אשר לקביעות המומחה, כבר כעת נאמר, כי לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה כי הסיבה בעטיה היא נפלה הייתה דווקא תוצאה של גורם חיצוני שניתן לזהותו.

על כן, איננו סבורים כי ניתן לקבוע ממצאים ועובדות על סמך קביעותיו של המומחה בעניין זה. סיכום לאור כל האמור לעיל, בשים לב לקביעותינו שלעיל, ועם כל הצער שבדבר, אנו דוחים את התביעה.

ביום 13.5.15 הגיש התובע תביעתו כנגד החלטת הנתבע מ- 20.3.15, שדחה תביעתו לדמי פגיעה בגין סחרחורת, כאבי ראש והתעלפות, משאין עסקינן בפ"ע עפ"י סעיף 79 לחוק.

...

מסקנתנו מכל האמור היא: התובע לא טען ללחץ ומתח מיוחדים, ודאי לא לחץ חריג בעבודתו, ביום הארוע או בסמיכות לו. לא שוכנענו כלל וכלל בלחץ חריג או בלחץ חריג בתקופה הקודמת/ "בימים הבודדים" (אגב, טענת עובדה שלא פורטה כדבעי, ושלא צויינה מה נתכוון בה, האם ליום/יומיים טרם יום הארוע, או שמא יותר מכך.

אין מדובר לטעמנו ב"ספק", וכזה אינו מקנן בלבנו כלל ועיקר, לא באשר לקשר בין הנפילה /הסחרחורת ללחץ, אלא אף לא לעצם לחץ בעבודתו ודאי לא חריג.

סיכום משלא שוכנענו בקיומו של לחץ או לחץ חריג בעבודתו, ביום הארוע או בימים הסמוכים לו(אלא במירב, עפ"נ חודש העבודה/החודש שקדם לו) ומשלא נמנע מהתובע להציג ראיותיו וכאלה לא הוצגו להוכיח טענותיו (גם לא לאחר הדיון)– אין לנו אלא לדחות התביעה.

לפנינו תביעה להכרה בפגיעה עקב נפילה כתאונת עבודה, על פי משמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (החוק).

בסיכום הרפואי שנערך לה נכתב כך: "ב-27.02.2018 בשעה 06.30 נפלה בעבודה, איבדה הכרה ונחבלה בראשה. לא פנתה לטפול רפואי. עדיין כאבי ראש, טישטוש בעניים וסחרחורת". ביום 15.5.18 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה.

עיון בחומר הראיות בתיק מעלה קשיים רבים המערערים את גרסת התובעת: ראשית, התובעת לא ציינה בטופס התביעה שהיא נפלה כיוון שהיא החליקה על קרטון; התובעת העידה בפני חוקר הנתבע שלא היה גורם חצוני שגרם לה לנפילה; התובעת לא הביאה לעדות עדים רלבאנטיים שהיו יכולים לשפוך אור על המקרה – העובד "סעיד" או מנהל העבודה שעזר לה למלא את טופס התביעה לנתבע; התעוד הרפואי לפיו היא התובעת התעלפה או איבדה הכרה אינו עולה בקנה אחד עם עדותה.

...

אולם, שוכנענו שלפחות סביבת העבודה בה שהתה התובעת עובר לאירוע היא סביבה שהייתה מלאה בארגזים וקרטונים.

לפיכך, מצאנו לנכון למנות מומחה רפואי שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין מצבה הרפואי של התובעת עובר למועד התאונה לבין הנפילה.

סוף דבר ימונה מומחה לסיוע בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת עובר לאירוע לבין האירוע עצמו.

ביום 21.5.19 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעת בעבודה עקב ארוע תאונתי.

מעיון בכתב התביעה, עולה שהתובעת טוענת (ראו בסעיף 4) כי במהלך הסיור, בשעה שהיא "החלה בחלוקת אוכל לילדים ביחד עם סייעת נוספת... חשה המערערת סחרחורת, התעלפה, איבדה הכרתה, נפלה ונחבלה על כתפה הימנית". לאחר שבחנו את מסכת הראיות, ואת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שהתובעת לא הוכיחה שהארוע התאונתי שלעיל בכלל היתרחש, דהיינו אף כי אין מחלוקת שהיא התעלפה באותו היום במהלך הטיול עם ילדי הגן, ואף הובהלה לטפול רפואי, הרי שהיא לא הוכיחה כי ההתעלפות גרמה לה לנפילה ולחבלה בכתפה הימנית, ועל כן דין תביעתה להדחות.

כך למשל בביקור מיום 1.6.09 נרשם תחת תלונות/סיבת הפנייה "סחרחורות – אמיתיות לפי התיאור – בשינוי תנוחת ראש. בחילות, ללא חום". ובביקור מיום 6.11.11 נרשם "לפני יומיים פנתה לט.ר.ם. עקב סחרחורות- אמיתיות לפי התיאור, כאבי בטן, הקאות". נוכח כל האמור, בהחלט יתכן כי התובעת נפגעה בכתפה בארוע אחר ממנו סבלה עקב מצבה הרפואי הזה, ללא קשר לארוע באותו היום בעבודה; שלישית בתצהיר עדותה אמנם טענה התובעת כי עקב ההתעלפות "נחבלתי בקרקע על כתפי הימנית" (סעיף 9 לתצהירה), אך בחקירתה הנגדית הודתה שאינה זוכרת דבר "אולי לא נחבלתי אבל התעלפתי... אני לא הרגשתי אחרי שהתעלפתי, הייתי בלי הכרה ולא הרגשתי כלום" (עמ' 5 ש' 5).

...

מעיון בכתב התביעה, עולה שהתובעת טוענת (ראו בסעיף 4) כי במהלך הסיור, בשעה שהיא "החלה בחלוקת אוכל לילדים ביחד עם סייעת נוספת... חשה המערערת סחרחורת, התעלפה, איבדה הכרתה, נפלה ונחבלה על כתפה הימנית". לאחר שבחנו את מסכת הראיות, ואת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שהתובעת לא הוכיחה שהאירוע התאונתי שלעיל בכלל התרחש, דהיינו אף כי אין מחלוקת שהיא התעלפה באותו היום במהלך הטיול עם ילדי הגן, ואף הובהלה לטיפול רפואי, הרי שהיא לא הוכיחה כי ההתעלפות גרמה לה לנפילה ולחבלה בכתפה הימנית, ועל כן דין תביעתה להידחות.

כך למשל בביקור מיום 1.6.09 נרשם תחת תלונות/סיבת הפנייה "סחרחורות – אמיתיות לפי התאור – בשינוי תנוחת ראש. בחילות, ללא חום". ובביקור מיום 6.11.11 נרשם "לפני יומיים פנתה לט.ר.ם. עקב סחרחורות- אמיתיות לפי התאור, כאבי בטן, הקאות". נוכח כל האמור, בהחלט יתכן כי התובעת נפגעה בכתפה באירוע אחר ממנו סבלה עקב מצבה הרפואי הזה, ללא קשר לאירוע באותו היום בעבודה; שלישית בתצהיר עדותה אמנם טענה התובעת כי עקב ההתעלפות "נחבלתי בקרקע על כתפי הימנית" (סעיף 9 לתצהירה), אך בחקירתה הנגדית הודתה שאינה זוכרת דבר "אולי לא נחבלתי אבל התעלפתי... אני לא הרגשתי אחרי שהתעלפתי, הייתי בלי הכרה ולא הרגשתי כלום" (עמ' 5 ש' 5).

בהמשך עדותה אמנם מציינת התובעת באופן כללי כי "כאבה לי הכתף" ואף מסרה על כך לרופא עת שהגיעה למרכז לרפואה דחופה, אך כאמור, התקשינו ליתן אמון בגרסה זו, שכאמור לא מצאנו לה כל אזכור בסיכום הרפואי שנערך ע"י המרכז לרפואה דחופה; רביעית התובעת העידה בתמיכה בגרסתה שני עדים, הסייעת יהודית כהן והגנן שי נוימן.

סוף דבר הגענו למסקנה שאף שאין מחלוקת שהתובעת התעלפה בעבודה באותו היום, לא עלה בידיה להוכיח כי התעלפותה גרמה לה לנפילה ולפגיעה בכתפה הימנית כפי טענתה.

על כן, דין התביעה להידחות כבר בשלב זה, בלא שנמנה מומחה רפואי לקבלת חוות דעת במחלוקת שבין הצדדים בשאלה האם נכונה טענת התובעת שהיא התעלפה עקב התממשות גורם סיכון בעבודה (יציאתה לטיול מחוץ לגן עצמו אף שלא חשה בטוב וביקשה שלא לצאת לטיול), או שמא צודק הנתבע בטענתו שמדובר בנפילה אדיופטית.

בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (טופס ב.ל. 211) נרשם כך: "חציתי את הכביש, ורכב הגיח במהירות ועלה לי על הרגל" (תשומת הלב לכך שלא נרשם כי נפל ונחבל בראשו) בהמשך עמ' 2 לטופס 211 נרשם "כן נכחו עדים, פרט: אך אין לי הפרטים שלהם למעט עיידה ואסרא שאני מנסה להשיג את הטלפון שלהם" בתצהירו של התובע הן אינן מוזכרות, לא התבקשו להעיד והתובע לא טען ובודאי שלא הוכיח, כי ניסה לאתר אותן ללא הצלחה.

כזכור, התובע טען כי בתאונה נפגע ברגל ובראש, וכי מאז התאונה החל לסבול מהחמרה בסחרחורות וכאבי ראש.

המומחה קבע כי שאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בברך שמאל (לאחר שלא מצא מקום לקבוע נכות בגין הפגיעה הנטענת ברגל ימין) היא תוצר של הקשר הסבתי בין ההתעלפויות לבין התאונה, ככל שיקבע כי האירועים הם תוצר של התאונה, אזי הנכות בברך היא פועל יוצא של התאונה, ולהיפך.

...

בענייננו, התובע לא הביא שום ראייה חיצונית לכך שנפגע בתאונת דרכים, וההימנעות מהבאת שלושת העדים שיכלו להצהיר כי שמעו מהתובע מייד לאחר התאונה שנפגע בתאונת דרכים, פועלת לחובתו ומביא למסקנה כי דין התביעה להידחות.

לסיכום: הימנעות התובע מהבאת עדים רלבנטיים; הגרסה השונה של התאונה ושל אירוע הנפילה כפי שמסר לפרופ' בן חור ולד"ר יעקובי ובתצהירים; ההתנהלות מול המל"ל, וסבירות תיאור התאונה (רכב מצד שמאל הפוגע רק ברגל ימין ללא מגע עם פלג גופו השמאלי של התובע), יוצרים מאזן הסתברויות כי לא התרחשה תאונה כפי שהתובע מתאר.

אני קובעת כי התובע לא הוכיח שנפגע בתאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, והתביעה נדחית.