תביעה לגימלת שמירת הריון בשל אופי העבודה

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה נצרת (הנשיא מירון שוורץ ונציגי הציבור מר דוד לוי ומר זאב גולדנברג; ב"ל 51080-07-19), במסגרתו נדחתה תביעת המערערת לגימלת שמירת היריון מכוח סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: הגימלה והחוק בהתאמה).

בפירוט צוין בין היתר "דימום בשבוע 23... כאבי בטן במאמץ קל... סוג ותפקיד בעבודה מחייבים התכופפויות רבות עלייה במדריגות...", ובנוגע להיריון קודם הודגש - "החל משבוע 12 ועד שבוע 24 הפלה מאיימת, דימום נרתיקי, עדות להפרדות שליה". לתביעה צורף גם אישור רופא תעסוקתי, בו המליץ על שמירת היריון עד הלידה בשל "מצבה הרפואי ובהיתחשב באופי עבודתה". במאמר מוסגר יצוין כי בשלב ראשון הציע המעסיק כי המערערת תעבור לתפקיד קופאית וכך תוכל להמשיך בעבודתה, אך לבסוף - ולאחר שהסתברו המיגבלות שאמורות לחול עליה בתפקיד זה בהתאם להנחיית הרופא התעסוקתי - הודיע כי אין באפשרותו למצוא לה תפקיד חלופי.

השינויים הפיזיולוגיים בזמן היריון כולל מתחילת היריון בגלל בחילות, הקאות, ובהמשך שינויים בלחץ דם פוגעים בכושר יציבותה של אשה בהיריון- מצב זה בודאי אינו מאפשר לה לטפס על סולמות [בהקשר זה נישאל המומחה והסביר כי הבין מאישור הרופא התעסוקתי כי המערערת נדרשה גם לטפס על סולמות, אך אין חולק כי הדבר אינו נכון].

...

לאחר שעיינו בכל חומר התיק ושקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים כי לא ניתן היה לדחות את תביעת המערערת כאשר המומחה האובייקטיבי מטעם בית הדין המליץ במפורש - בהתבסס על סעיף 58(2) לחוק - לקבלה, ולכל הפחות - ככל שהמלצתו לא הייתה ברורה דיה - אמור היה המוסד לבקש להפנות אליו שאלות הבהרה.

משכך, ולהסרת ספק (שכן עלה מחוות דעתו של המומחה שסבר בטעות כי המערערת הועסקה כקופאית וכן סבר בטעות שנדרשה לעלות על סולמות), אנו סבורים כי ראוי בשלב זה להפנות לפרופ' שנקר את שאלות ההבהרה הבאות: לתשומת לבך כי גב' שמיר לא הועסקה כקופאית (כפי שסברת בטעות), אלא כ"מפעילת מחשב" (שאחראית על הכנה ותלייה של השילוט בסניף המודיע על מחירים ומבצעים), וככזו נדרשה כחלק מרכזי מעבודתה לבצע את הפעולות שפורטו בתשתית העובדתית שהועברה אליך, היינו "נדרשה להתכופף פעמים רבות לצורך תליית השילוט במדפים הנמוכים שבסופר. בנוסף, התבקשה במסגרת עבודתה לעלות ולרדת כ-20 מדרגות ביום עשרות פעמים ביום (כ-400 מדרגות ביום)". עם זאת, לא נדרשה לטפס על סולמות.

התובעת הגישה תביעה לגימלה לשמירת הריון לתקופה מיום 24.7.19 ועד הלידה בחודש ינואר 2020.

עם זאת, לנוכח אופי העבודה המחייב פעילות גופנית רצופה, שבחלקה לפחות מתבצעת על הרגליים, וגם בשים לב לתלונותיה בדבר כאבי גב מותני, ביתר 5 השבועות לפני הלידה, סביר לאשר לתובעת הפסקת עבודה עד לסיום חופשת לידה.

כך נקבע בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב): 'שמירת היריון' – העדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) (3) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האשה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה.

...

ואכן מצאנו, בפסקי הדין הנ"ל ובפסקי דין רבים נוספים, כי הרופאים המטפלים המליצו לאותן מבוטחות שלא להמשיך לעבוד ורשמו אישור של שמירת הריון, אולם המומחים שמינה בית הדין, בתחום רפואת נשים, קבעו שלא היתה הצדקה לשמירת הריון ובית הדין קיבל את עמדתם.

סוף דבר, שעה שהמומחה לרפואת נשים דר' שניר קבע באופן מפורש כי לא היתה הצדקה לשמירת הריון, הרי שיש לקבל את חוות דעתו.

לאור האמור, התביעה נדחית.

בפנינו תביעת התובעת לגמלת שמירת הריון כמשמעה בס' 58 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") לתקופה שמיום 28.2.21 ועד ללידה (ביום 11.7.21).

רקע כללי ביום 21.6.21 נשלח לתובעת מכתב מטעם הנתבע, בזו הלשון: תביעתך מיום 10.06.2021 לתשלום גמלה לשמירת הריון בשל אופי העבודה/סביבת עבודה לא אושרה.

...

על מסקנה זו חזר המומחה גם במענה לשאלות ההבהרה שנשאלו על ידי הנתבע (בשני סבבים של שאלות).

לאור זאת וחרף טענותיו הרבות של הנתבע בסיכומיו כנגד קביעות המומחה, אנו מוצאים שקביעותיו הרפואיות של המומחה שהתמנה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין.

" בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות דעת שהוגשו בתיק ומכאן שדין התביעה להתקבל בחלקה בהתאם לקביעת המומחה.

סוף דבר: לאור חוות דעת המומחה - התביעה מתקבלת בחלקה ואנו מורים לנתבע לשלם לתובעת גמלת שמירת הריון החל מיום 30.4.21 ועד ליום 11.7.21 (מועד הלידה).

התביעה הראשונה הוגשה ביום 27/4/21 וצורפה לה המלצת רופא לשמירת הריון מיום 27/4/21 ועד הלידה, בשל אופי העבודה אשר עלול לסכן את ההריון.

בתצהיר כתבה: "כפי שציינתי לעיל, ביום 1/7/21 ניסיתי לחזור לעבודתי בבר ואולם היותי בחודש החמשי אופי וסביבת עבודתי הפיזית כאמור לעיל לא השתנה ולא ניתן היה להוריד ממני מטלות פיזיות משהמקום קטן וצר מלהכיל יותר מעובד אחד במשרה מלאה, ומשניתן לי אישור רפואי לשמירת הריון עוד מסוף 4/21 על רקע תעסוקתי (ואולם אז לא הגשתי תביעה לגימלת שמירת הריון כי ממילא הייתי בחל"ת קורונה וקיבלתי דמי אבטלה), וכמו כן ניתנו לי אישורים מרופא תעסוקתי על כי איני כשירה לעבודות פיזיות ולכן אם לא ניתן להוריד ממני את העבודות הפיזיות אזי עליי לשהות בשמירת הריון תעסוקתית, ומשלא ניתן היה לשנות את אופי וסביבת עבודתי משהוא פיזי שהייתי בשמירת הריון החל מיום 1/7/21". לתצהירים צורף אישור המעסיק (אחיה של התובעת) נושא תאריך 1/6/21 בו נכתב: "כמעסיקה של מירב יפת הריני להצהיר כי מירב הועסקה על ידי כמלצרית ומארחת והיא אינה יכולה לחזור לעבודתה בעסק מהסיבות הבאות:

...

לאחר עיון בחומר שבתיק ושמיעת העדים אני קובעת כי הוכחה טענת התובעת לכך שניסתה לחזור לעבודה וחזרה בפועל לעבודה ליום אחד, ביום 1/7/21, כפי שטענה.

זכאות בהעדר יום קובע אף לו היתה נדחית טענת התובעת והיה נקבע כי לא הוכח שחזרה בפועל לעבודה ביום 1/7/21, היה מקום לקבל את התביעה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני קובעת כי לתובעת יש יום קובע – 1/7/21 ולכן יש לבחון את זכאותה לגמלת שמירת הריון בהתאם להוראות סעיף 58 (2) לחוק.

האם הייתה קיימת הצדקה כי התובעת תשהה בשמירת היריון לצורך קבלת גמלת שמירת היריון כאשר התובעת סבלה מכאבי גב – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

4) ביום 28/06/2021 הגישה התובעת תביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון לתקופה שבין 06/06/2021 ועד ליום 31/08/2021.

לגבי אופי העבודה: לא התרשמתי מעבודה פיזית קשה.

תשובה: "ראיתי את הטופס שצורף אך איני מבין איך זה אמור לשנות את חוות דעתי! כפי שרשמתי יש הבדל בין היריון בסיכון לבין הצורך בשמירת היריון בשל מצב הנובע מההיריון ומסכן את היולדת או עוברה. כפי שרשמתי, אין קשר בין היריון בסיכון לבין שמירת היריון. העבר המיילדותי של IUFD-(מות עובר ברחם) לא קשור לעבודה כלל, ואיננו מהוה התוויה ל"שמירת היריון" כמובן שגם היריון בניתוח קיסרי לא מהוה התוויה לשמירת היריון.

...

לא מצאנו כי המומחה חרג מכתב המינוי שכן הוא התייחס לסכנה לאם ולעובר וקובע כי אף אם הייתה ממשיכה בעבודתה לא הייתה סכנה לתובעת או לעוברה.

לא מצאנו כי נפל פגם בחוות דעתו של המומחה ואין מקום למינוי מומחה אחר או נוסף.

סוף דבר התביעה נדחית.