תביעה לביצוע שטר חוב עקב ערבות להסכם שכירות

התובע פנה ללישכת ההוצאה לפועל בבקשה לבצוע שטר, אך לבסוף הוגשה התביעה דנן, בסכום של 32,000 ₪.

עוד מבקש התובע החזר הוצאות משפט, אגרת תביעה ושכר טירחת עו"ד. הנתבע טען כי בחוזה השכירות שנחתם ביום 17.3.2011 הוא לא ערב לצד ג' כי אם שכר את הדירה בעצמו, ושיק הבטחון שניתן לתובע במסגרת חוזה זה היה בנוגע לשכירות זו בלבד.

המסקנה היא כי כתב התביעה היתייחס לחוזה שנכרת עם הנתבע וייחס לו הפרת חוזה, ואולם, בעת הדיון התברר כי אין בפי התובע טענה כי הנתבע הפר את חוזה השכירות שנכרת עמו, ואף בתמליל שצורף לכתב ההגנה, אישר התובע כי לא נותר כל חוב בגין החוזה שנערך עם הנתבע (עמוד 14, שורות 3-9).

...

עניינו, אם כן, בתביעה חוזית, אשר דינה להידחות.

סוף דבר : התביעה נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 3500 ₪.

המבקשת, היא התובעת, מעלה טענה בדבר תיקים מקבילים באותה פרשה המתנהלים במחוז חיפה אולם ברור הוא כי אין בכך כדי לעקור את סמכות בית משפט זה מלדון בתובענה ושמורה למבקשת הזכות להגיש בקשה מתאימה לאיחוד תיקים בין מחוזות שונים, ובקשה זו אינה בסמכות מותב זה. המשיב, הוא הנתבע, מיתנגד להעברת מקום הדיון משהמבקשת הגישה בלישכת ההוצאה לפועל בחיפה בקשה לבצוע שטר נגד חברת סטרום קומפלקס ושלושה ערבים, והוא ביניהם, בגין שטר חוב החתום על ידי החברה אשר כתובתה ברשם החברות הוא בנתניה.

לטענת המבקשת, תביעה זו נולדה עקב ערבות אישית להסכם שכירות לנכס המצוי בעוספיא שבמחוז השיפוט של חיפה – נכס שהושכר לחברה שבעלי המניות שלה הוא המשיב.

באותו הסכם שכירות שבגינו נוצר החוב והוגשה התביעה למימוש שטר החוב, יש סעיף תניית שיפוט למחוז חיפה (סעיף 15.5) – "הסמכות המקומית בכל סיכסוך הנוגע להסכם זה או הנובע ממנו, תהיה נתונה לבתי המשפט המוסמכים בחיפה בלבד. לא תהא סמכות לכל בית משפט אחר". כן ציינה כי שני החייבים הנוספים מתגוררים בחיפה ועוספיא ועל כן הדבר נידרש מטעמי יעילות.

...

בשני המקרים, על החייב לציין במסגרת ההתנגדות מה הטעמים שלפיהם בית המשפט מוסמך לדון בהתנגדות, ורשם ההוצאה לפועל יעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך בהתאם לטעמים המפורטים בבקשת ההתנגדות (עמד על כך בהרחבה כב' הרשם הבכיר ראמי נאסר בהחלטה שניתנה לאחרונה בת"ט 6258-08-20 מגאהד נ' יאסין (31.8.20).

המזכירות תמציא העתק החלטתי לב"כ הצדדים ותפעל להעברת התיק לכב' נשיא בתי המשפט מחוז חיפה.

בהמשך, ולאחר שניתן פסק דין לפינוי הנתבעים 1ו – 2, בתביעת פינוי שהגיש התובע נגדם, הגיש התובע הודעה לפיה הוא מבקש למחוק את התובענה ואת הבקשה לבצוע שטר, שכן בנתיים הנתבעים 1ו- 2 פינו את הבית והתחוור לו כי הותירו נזקים רבים אחריהם, ולפיכך בכוונתו להגיש תביעה כספית כוללת כנגד הנתבע 3 בגין ערבותו לחובות הנתבעים 1 – 2.

בין יתר התחייבויות הנתבעים 1-2 ע"פ הסכם השכירות, נכללו גם התחייבויות כגון: "השוכר מתחייב להשתמש במושכר באופן זהיר והוגן ולמנוע כל קילקול או נזק בו ובכל פעם שיגרם איזה נזק או קילקול...לתקן מיד על חשבונו..."; "בתום תקופת השכירות, מתחייב השוכר לפנות את המושכר ולהעמידו לרשות המשכיר כשהוא נקי מכל אדם ו/או חפץ השייכים לשוכר, עם כל המפתחות שלו, כשהדירה נקיה ובמצב כפי שנמסרה לשוכרים, כשהדירה צבועה ומסוידת. ולאחר שהשוכר פרע, הן לשוכרים והן לכל גוף אחר, את כל התשלומים שהוא חייב בהם לפי הוראות הסכם זה"; "השוכר יישא במשך כל תקופת השכירות, בכל ההוצאות והתשלומים הכרוכים בדירה, כגון: חשמל, מים, גז, הוצאות, ועד בית וכיוצ"ב, כן ישלם את כל המיסים הערוניים – החלים או שיחולו על המחזיק של המושכר. השוכר יפקיד 4 המחאות ללא תאריך וסכום לפרעון לפקודת עריית ב"ש, חברת חשמל וחברת הגז ובזק". בהמשך ההסכם נרשם: "להבטחת ביצוע הפינוי בתום תקופת השכירות ומילוי כל יתר התחייבויותיו של השוכר על פי הסכם זה מוסר השוכר למשכיר שטר חוב על סך.... ללא תאריך פרעון ובערבות 2 ערבים לשביעות רצונו של המשכיר". חרף הכתוב בהסכם, לבסוף הוסכם על ידי הצדדים כי הנתבע 3, ימסור 12 שיקים וכן שיק בטחון פתוח.

...

מכל מקום, כאשר הוכח מחוות דעתו קוזי ומעדות התובע כי היו נזקים אקוטיים ויסודיים, אותם חייב היה התובע לתקן לפני כניסת הדיירים החדשים, כגון – סידור ארון החשמל, איטום חורים בקירות, תיקון דלתות כניסה שנפרצו, תיקון ארונות מטבח, פינוי פסולת / ציוד, וכדו', אני קובעת שסביר שמשך התיקון של הליקויים המהותיים, על מנת להשמיש את הבית למגורים, הינו בסדר גודל של חודש ימים.

אני מאשר לפיכך פיצוי בגין אבדן דמי שכירות לתקופה של חודש ימים, בסך של 4,000 ₪.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 3 התקבלה.

ראשיתה של התובענה בבקשה לבצוע תביעה לבצוע שטר ע"ס 50,000 ש"ח שניתן כשטר בטחון להסכם שכירות בין התובעת לבין חברה בבעלות הנתבע.

הנתבע הנו מורשה חתימה מטעם החברה הנ"ל וערב להסכם השכירות.

התובעת: לא. אני לא מאמינה שהוא הסכים לך. בהמשך לאמור אמר ב"כ התובעת כי אין רלוואנטיות לעובדה אם הנתבע השכיר את הנכס בהשכרות יומיות או לא מאחר ורכיבי התביעה מורכבים מדברים שונים ובכך זנח למעשה את רכיב התביעה הנוגע לקנס וניהול הליך התו"ב (באותו מקום שורות 23-26): "צריך להבהיר לנתבע מה הרכיבים הנתבעים, אין שום משמעות, גם אם כתוב שמותר להשכיר יומיות, אין מחלוקת כאן, המחלוקת היא לא לשכר דירה לתקופה שבה הוא היה שם, המחלוקת היא מאוד צרה, היא בגין חובות לעריית אילת בגין תקופה השכירות שבה הנתבע היה בנכס וכן חובות לחברת חשמל ולחברת המים.

...

אני מקבלת את טענת התובעת כי לא סביר להשכיר את הנכס כאשר אדם זר גר ומשתמש בשטחי הנכס יחד עמו ועל כן הנתבע יפצה את התובעת במלוא הסכום הנתבע ביחס לסעיף זה, סך של 8,000 ש"ח. נזקים שהותיר הנתבע: למרות האמור בכתב התביעה בסדר דין מהיר (ראה סעיף 11) התובעת לא צירפה אסמכתאות בדמות תמונות או הצעת מחיר או חשבוניות תיקון או חוות דעת, הן לקיומם של נזקים והן ביחס לעלות תיקונם.

הנתבע רשאי לקזז את יתרת הסכום הנמצאת בידי התובעת – 22,000 ₪, מהסכום (27,371.91) אותו הוא חייב לה. סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.

בפני תביעה לתשלום חוב בגין תקופת שכירות על סך של כ- 22,171 ₪.

התביעה הוגשה תחילה כבקשה לבצוע שטר בלישכת ההוצאה לפועל.

הנתבעים 2 – 3 הם מי שערבו לקיום התחייבויות הנתבע בקשר עם הסכם השכירות (להלן: "הערבים").

סיכומו של דבר – שעה שאין מחלוקת כי דמי השכירות והתשלומים הנלווים לתקופה שבין החודשים ינואר 2020 – אפריל 2020 לא שולמו, ולאחר שהגעתי לכלל מסקנה כי לא היה מקום לשחרר את הנתבע מהסכם השכירות בטרם תמה תקופת השכירות השנייה, ובודאי שלא קמה לו הזכות לעשות כן על דעת עצמו, הרי שעליו לשלם לתובעת את הסך של 18,800 ₪ בגין אותם חודשי שכירות; באשר לחוב הנטען בגין ארנונה, ועד בית, גז – הרי שהחוב בגין רכיבים אלו עד לחודש ינואר 2020, הוכחש מצד הנתבע, שאף הציג אסמכתא לתשלום חודש דצמבר 2019.

...

סיכומו של דבר – שעה שאין מחלוקת כי דמי השכירות והתשלומים הנלווים לתקופה שבין החודשים ינואר 2020 – אפריל 2020 לא שולמו, ולאחר שהגעתי לכלל מסקנה כי לא היה מקום לשחרר את הנתבע מהסכם השכירות בטרם תמה תקופת השכירות השנייה, ובוודאי שלא קמה לו הזכות לעשות כן על דעת עצמו, הרי שעליו לשלם לתובעת את הסך של 18,800 ₪ בגין אותם חודשי שכירות; באשר לחוב הנטען בגין ארנונה, ועד בית, גז – הרי שהחוב בגין רכיבים אלו עד לחודש ינואר 2020, הוכחש מצד הנתבע, שאף הציג אסמכתא לתשלום חודש דצמבר 2019.

משכך, אני מחייב את הערבים בתשלום שנפסק, ביחד ולחוד עם הנתבע.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 18,800 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך של 350 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 4,000 ₪.