תביעה לביטול עסקת רכישת מכונת כביסה ופיצויים

מונחת לפני תביעה כספית בסך 28,000 ₪ שאותה הגיש התובע כנגד הנתבע, וזאת בקשר עם טובין שרכש הנתבע מחצרו, אולם לא שילם בעבורם, כך על פי הטענה.

בכלל הטובין השונים נכללו גם מכונת כביסה, מכונת תפירה, מנועים, צנורות, בריכת פלסטיק, מקדחות ומברגות חשמליות, ציוד ביניין, ברזל ביניין ועוד.

במסגרת התביעה מבקשה התובע לקבל מהנתבע את ערך הטובין, בסך 27,000 ₪, וכן פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין הוצאות, ריבית והצמדה.

הדיון לפניי ביום 15.9.19 התייצבו הצדדים לדיון לפני, הן בבקשה לביטול פסק דין הן לגוף התביעה.

מעבר לאמור, מצאתי כי תמוהה העובדה כי הצדדים יתקשרו בעיסקה לרכישת טובין מקום שבו יחסיהם עכורים ביותר, והכל אף ללא הסכם בכתב, כנטען.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויותיהם של הצדדים והעדים מטעמם בהרחבה ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

לנוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו.

סוף דבר התביעה נדחית בזאת.

סעיף 28 לחוק המכר קובע: "הפר המוכר חיוב כאמור בסעיף 11 ולא תיקן את הדבר תוך זמן סביר אחרי שהקונה נתן לו הודעה על כך, ואין הקונה רוצה לתבוע את ביצוע החוזה או לחזור בו ממנו, זכאי הוא לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי-ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה". רוצה לומר, כי זו גם דרך פיצוי אפשרית משלא נטען כי התנור אינו עובד לחלוטין וסוגיית אי האפייה קיבלה תעוד פעם אחת ומכל מקום התנור נמצא תקין ורק כשלושה חודשים לאחר מכן נתבקש ביטול העסקה.

יצוין, כי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשס"א-2010 מאפשרות ביטול עסקת רכישת טובין אך מגבילות זכותו של הלקוח שהביטול ייעשה תוך 14 ימים כש"הטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש", כאשר חיבור לחשמל ו/או גז ייחשב "שימוש", וכן במצב זה העוסק זכאי לגבות דמי ביטול.

יצא איפוא, כי העסקה עומדת על סך של 7484 ₪ לא כולל מע"מ, והיא כוללת: מקרר, מכונת כביסה, תנור ושתי מתנות – שואב אבק וסטנד לטלויזיה, כאשר עלות הטלויזיה עומדת ע"ס של 3600 ₪ מתוך 12000 ש"ח (משארבע מאות ₪ הומרו בקבלת דגם אחר יקר יותר של תנור), יוצא על דרך האומדנא כי שווי ההטבה הוא כעשרה אחוזים מהעסקה.

...

סיכומו של דבר, טוען הנתבע כי בכל הנוגע לטלוויזיה התובעת קיבלה זיכוי ואילו בנוגע לתנור – משטכנאי מטעם היבואן מצא שהוא תקין והיא טוענת אחרת, כי אז עליה לתבוע את היבואן ולא אותו.

בסופו של דבר, הנתבע קיבל בחזרה את הסכום שבוטל – ע"ס של 10,000 ₪ ביום 21.10.2018 משהתובעת הכירה בעסקה (בדיון טענה כי חשבה שדובר על עסקה אחרת ומחמת טעות ביטלה את העסקה עם הנתבע) ועוד 2000 ₪ שולמו על ידה, סכום היתרה, ביום 23.12.2018.

הנתבעת עסקה באותו היום בשפוץ הבניין ברחוב גולומב 32 ובמהלך השפוץ ובנגוד לתקנות המורות על התקנת רשת למניעת זליגת טיח, גרמה נזק לרכב התובעת והטיח עף ומילא אותו בכל חלקי הרכב, בצדדיו ובגג.

התובעת רכשה את רכבה בחודש מרץ 2017 בסך של 50 אלף ₪ ועל הנתבעת לשאת בירידת ערך הרכב שלה בשל השריטות הרבות שמצויות בכל חלקי הרכב בשל הנזק שגרמה הנתבעת.

בכל הנוגע לדיון השני אליו לא התייצבה הנתבעת, הרי שלא קיימת חובה כזו ובית המשפט תחת מותב אחר הגדיר אי הגעתו כמחדל ומשהוא זה שבקש ביטול פסק דין בפעם הראשונה היה עליו לעקוב (הגם שציין שעשה זאת) ועל כן יש לחייב את הנתבעת בהוצאות בגין כך. זאת, בשים לב לכך שבית המשפט יעדיף להגשים את תכלית ההליך השפוטי ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43).

רוצה לומר, כי גם כאשר בית המשפט לתביעות קטנות חש כי דחיית התביעה בשל אי הוכחת שיעור הנזק אינה ראויה, אין בידו להיתעלם מן הדין המהותי ולפסוק לתובע שלא השכיל להציג ראיות ממשיות לגבי שיעור הנזק פיצוי על סמך אומדנה.

...

בדיון שלפניי הוצג מסמך לפיו נציג הנתבעת היה מאושפז ביום הדיון בחודש פברואר 2021 בשל מחלת הקורונה ולא יכול היה להודיע קודם לכן בשל היותו מונשם ומורדם, ומשכך אני סבורה כי יש להורות על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות על ידי משיקולי מדיניות בית המשפט משאין חולק כי הזימון לדין התקבל כדין (בכתובת ברחוב בארי 46 מצוין כי לא ידוע במען אולם הנתבעת מציינת כי זוהי כתובתה ואין חולק שגם הגישה כתב הגנה) וגם ידעה יום למחרת להגיש בקשה לביטול פסק הדין) אולם בנסיבות אלו הרי שגם אם אין מדובר בחובה מן הצדק בהגדרה המשפטית לביטול פסק דין, ישנה חובה צודקת לביטולו.

אני סבורה כי התובעת הוכיחה קיומו של נזק ואת הקשר הסיבתי לנזק.

במצב דברים זה, משהתובעת לא הוכיחה במאזן ההסתברותי הנדרש במשפט האזרחי את תביעתה, דומה כי אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

בנסיבות העניין בהן אין חולק שרכבה של התובעת ניזוק כתוצאה מרשלנות הנתבעת והתוצאה אליה הגעתי היא מכוח החומר הראייתי המונח לפניי, הגם שסבורני כי היה מקום ולו מבחינת "ועשית הישר והטוב" לפצות את התובעת על ידי הנתבעת מש"רוח חכמים אינה נוחה הימנו" עם תוצאה בה הניזוק סופג את נזקיו מבחינת דיני היושר והדבר תלוי עתה בחסדיה של הנתבעת אם תשלם לפנים משורת הדין את הסכום שהסכימה לו במסגרת הפשרה ולו חלקו (אם כי הסכמתה הייתה טרם כניסה להליכים משפטיים והשלכותיהם)– איני סבורה כי יש להכביד ולהטיל על התובעת הוצאות נוספות נוכח נסיבות המקרה בהן לנתבעת יש אחריות לנזק שלה, כאמור.

טענות הצדדים: לטענת התובעת כאמור בכתב תביעתה, ביום 16/5/19 רכשה מהנתבע שירותי הובלת דירה כולל פירוק והרכבת רהיטים תמורת תשלום בסך של 3,000 ₪.

בנוגע לנזק למכונת הכביסה - הנתבע טוען שככל ונגרם נזק, הוא נגרם בשל התעקשותה של התובעת להכניס את המכונה לפתח הצר של חדר השרות, למרות שהנתבע הסב את תשומת לבה לבעייתיות בדרישתה אך היא עמדה על כך. בכל הנוגע לשברים בכלי המטבח, לטענת הנתבע, התובעת בחרה בחברה שתארוז את הכלים וחברה זו היא האחראית לנזק ככל שניגרם בשל העמסה מופרזת של כלים בקרטונים ובשל אריזת הכלים בניירות אריזה דקים.

כמו כן לדברי הנתבע גב' פרץ ביטלה את עסקת רכישת המיטות משיקוליה שלה וללא כל קשר להובלה.

סבורני שעל הנתבע היה לסרב לדרישה זו, ככל שהיתה כזו, ביודעו שעלול להגרם נזק למכונה, והואיל ולא עשה כאמור, עליו לפצות את התובעת בסך של 700 ₪.

...

בנוגע לטענה בדבר משקופים שרוטים - התובעת לא הוכיחה רכיב זה. בהתייחס לטענה לפיה שתי מיטות זוגיות מתכווננות שמחירן 14,500 ואשר היו אמורות להימכר לגב' מירב פרץ בסך של 5,500 ₪ ניזוקו קשות, וגב' פרץ סירבה לקבלן - אני מקבל את גרסת הנתבע בעניין זה. התובעת לא הוכיחה שעסקת המכר טורפדה בשל נזק שגרם הנתבע בהובלת המיטות ע"י הנתבע.

אינני מקבל עמדה זו שלא גובתה בצילום ארגז שעולה על גדותיו או נייר דק מדי, ועל כן אני מחייב את הנתבע בסך של 400 ₪ בגין רכיב זה. בכל הנוגע לרכיב עוגמת הנפש אני פוסק סך של 700 ₪.

יחד עם זאת אינני מקבל את בקשתה לקבל פיצוי בסך של 5,000 ₪ בעניין זה. סוף דבר: לאור האמור לעיל, הנתבע אמור לשלם לתובעת סך של 2,950 ₪ וכן החזר הוצאות אגרת בית משפט בסך 200 ₪, ובסה"כ 3,150 ₪, אולם לאור זאת שיש לקזז מסכום זה סך של 700 ₪, על הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,450 ₪.

להלן יובאו עקרי טענות התובע, כפי שהשתקפו בכתב התביעה: התובע רכש, ביום 2.2.23, מהנתבעת 2, מכונת כביסה משולבת מייבש, בעיסקה טלפונית.

מבוקש פיצוי של 2,500 ₪ מכל אחת מהנתבעות בגין זילזול, עגמת נפש, זמן שבוזבז בשיחות עם שירות הלקוחות, פגיעה באיכות החיים, ניסיון הונאה לגבי טכנאי הדלתות ואי לקיחת אחריות מצד שתי החברות על פירוק הדלת של המכונה.

יצוין, שלא רק שחלה רשלנות תורמת מצידו של התובע, התובע הסתיר בכתב התביעה את העובדה שהיו קיימות שתי עיסקאות ואחת מהן בוטלה, ואין להסתיר עובדות מהותיות אלו כאשר מגישים תביעה ויש לבוא בידיים נקיות לבית המשפט.

...

לכן אני קובעת שעל הנתבעת 2 לשלם בגין התנהגותה זו לתובע את הסך של 200 ₪.

סיכומו של דבר: התביעה כנגד הנתבעת 1 - נדחית.

התובע ישלם לנתבעת 1 סך של 1,500 ₪ התביעה כנגד הנתבעת 2 – התקבלה באופן חלקי.