תביעה לביטול נישואין והסרת אבהות

לעניין חוב הפיגורים, טוען כי החייב כי בנוסף לסך של 1,300 ₪ שהופקדו בקופת הפש"ר, כפי שמציינת המנהלת המיוחד בתגובתה, שילם החייב סך נוסף של 800 ₪ ביום 06.08.2019 ולא קיים לו חוב פיגורים בשלב זה. תגובת המנהלת המיוחדת; ביום 09.08.2019 הגישה המנהלת המיוחדת את היתנגדותה לבקשת החייב לביטול עיכוב יציאה מן הארץ, בשלב בו הוגשה הבקשה ובשל בקשה לביטול ההליך שטרם הוכרעה על ידי ביהמ"ש. בתגובתה מציינת המנהלת המיוחדת כי במועד בו פנה אליה ב"כ החייב בבקשה לאפשר לחייב לצאת מן הארץ, החייב לא הסיר את חוב הפיגורים וכן לא העביר תגובתו לדו"ח המסכם מטעם המנהלת המיוחד בנגוד להחלטת בימ"ש. עוד עולה מתגובת המנהלת המיוחדת כי עד למועד פנייתו אל המנהלת המיוחדת בבקשה זו, דבר יחסיו עם ליה לא דווחו במסגרת ההליך, וודאי שלא על כוונתו להנשא לה, ולא הוכח כי קיימת דחיפות בנישואים בשלב זה. המנהלת המיוחדת טוענת כי הטעם לבקשת החייב להורות על ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, אינו מבין הטעמים החריגים והדחופים המצדיקים זאת והחייב אף לא תמך את טענותיו לדחיפות בנישואיו והסדרת מעמדה של ליה.

כך, כפי שעולה מהדו"ח, החייב הנו אב לשתי קטינות, בנגוד להצהרתו לאורך ההליך כי הוא אב לבת אחת, כאשר בתו השנייה מגרושתו נולדה לאחר מתן צו הכנוס בעיניינו (ביום 13.05.2018) וחרף טענתו לפיה הוא אינו אביה של הקטינה, החייב פעל באופן אקטיבי לרישום אבהותו על הקטינה במירשם האוכלוסין ובהתאם לסעיף 21 לחוק מירשם אוכלוסין, תשכ"ה – 1965 (דרישה להודעה משותפת של שני ההורים לצורך רישום אבהות).

בנוסף, לחייב לא ניתנה היזדמנות להשיב לתביעות החוב שהוגשו בעיניינו, שחלקן לטענתו מנופחות במאות אחוזים וייתכן שמענה מטעמו יוביל להפחתת מצבת החוב באופן משמעותי.

...

התנהלות החייב בהליך – אני סבורה כי הדו"ח המסכם מעלה שאלות רבות בנוגע להתנהלות החייב, לרבות לעניין המשך ניהול עסקו של החייב לממכר רהיטים באמצעים עקיפים (גרושתו) אשר ייתכן ומגדילים את הכנסתו החודשית של החייב.

יחד עם זאת, אני סבורה כי יש לתת לחייב הזדמנות ראויה לתקן את מחדליו, בטרם יבוטל ההליך.

לאור האמור לעיל בשלב זה הבקשה לביטול עיכוב היציאה נדחית, אשוב להידרש לבקשה ככל ויהיה בכך צורך לאחר שיתקבל עדכון מטעם המנהלת המיוחדת בעוד ששה חודשים לאחר שניתנה לחייב הזדמנות לתקן את מחדליו ולהוכיח את רצינותו ומחויבותו להליך.

עניין הסרת הרישום במירשם האוכלוסין אינו בסמכות בית הדין, אולם כהליך מקדמי מבקש הוא שייפסק כי הנישואין בטלים מעיקרם, בטענה שתפורט לקמן, כך יוסר מעל הבן חשש הממזרות ותיסלל הדרך לשינוי הרישום.

בדיון זה אמרה האם כי הבן הוא בנה והודתה שאינו בנו של בעלה, היא מבקשת שיוסר רשומו של בעלה לשעבר כאביו, וכך תסלל הדרך לתביעת אבהות שתוגש כנגד האב הביולוגי.

...

היצמדות לפרשנות מילולית של התיבה "פקיעת נישואין עקב גירושין" יש בה כדי להביא להסדר רכושי חלקי, לקוי וקטוע, שאיננו חל, למשל, על נישואין הניתנים לביטול (ראה על כך שאוה, בספרו הנ"ל, בעמ' 218), כשם שאינו חל באותם מקרים שבהם תקפים הנישואין בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי הפרטי החלים בבית המשפט האזרחי אך אינם חלים בבית הדין הדתי (לשוני ביחס אל כללי המשפט הבנלאומי הפרטי ראה: ע"א 191/51 ל' סקורניק נ' מ' סקורניק; בג"צ 73/66 זמולון נ' שר הפנים ואח' בעמ' 667; עניין בבלי בעמ' 237).

הצעה ברוח זו, לעניין עילת התביעה של מזונות מדין "מעוכבת מחמתו להנשא", המצריכה אף היא קביעה שעל הצדדים להתגרש, מעלים המלומדים פרופ' רוזן-צבי ופרופ' שיפמן (ראה: רוזן-צבי, בספרו הנ"ל, דיני המשפחה בישראל-בין קודש לול, בעמ' 421-422; פ' שיפמן, "המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט" שנתון המשפט העברי יג (תשמ"ז) 371, 372-373; פ' שיפמן, "ארבעים שנה לדיני המשפחה-מאבק בין דין דתי לבין חוק חילוני" משפטים יט (תש"ן) 847, 853).

ראה גם ע"א 3077/90 הנ"ל, שבו מבחין השופט חשין בין אבהות לעניין הדין האזרחי לבין אבהות לעניין הדין האישי).

הסרת הגיבוי מתא משפחתי מפורר, על דרך של איזון משאבים תואמת, לדעתי, את הקף ההגנה שאותו רואה שיטתנו להעניק לקשר הנישואין.

...

טעמי העיקרי למסקנה האמורה הוא, שהנתונים העובדתיים, שעליהם ביסס בית המשפט קמא את קביעתו בדבר הענקת מתנה, אינם מעידים כל עיקר על גמירות דעתו של הבעל ליתן מחצית מזכות הבעלות על הדירה במתנה לאשתו, אלא אך על ניסיונו ליצור מצג שווא כלפיה, כאילו הדירה נרשמה גם על שמה.

אפשר (ועל כך איני מביע כל דעה) שמצגו הכוזב של הבעל כלפי האישה מעמיד לה עילה אחרת לתבוע חלק בדירת המגורים, אך זכות מכוח מתנה אינה עומדת לה. כחברתי, השופטת דורנר, אף אני סבור כי הכרעת בית המשפט המחוזי בזכאות האישה לשיתוף בבעלות על דירת המגורים התבססה, לאמיתו של דבר, על נסיבות עובדתיות שהנן רלוונטיות לתחולת הילכת השיתוף, ולא על עיסקת מתנה.

אשר לערעורים בע"א 1915/91 ו-2084/91, עולה מפסקי הדין של הנשיא, השופטת שטרסברג-כהן והשופטת דורנר, כי במקרה הנדון החלק האופרטיבי בהם זהה, אף שההנמקה והבסיס המשפטי שונים הם. התוצאה היא, כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי, על-מנת שיחלק שווה בשווה בין בני הזוג את כל הרכוש, מכל סוג שהוא, שנצבר במהלך חיי נישואיהם-זכויות וחובות-נכון למועד הפירוד, שלפי האמור בפסק הדין של בית המשפט קמא ארע כחמש שנים קודם למתן פסק-דינו.

תביעה זו הוסרה לאחר מכן, וזאת, לטענת המשיבה, מן הטעם שהמערער הופיע בדירתה ברמת גן בראשית חודש אפריל 1982, ביקש לחדש את הקשר ביניהם והבטיח לה כי יישאנה לאשה.

בדונו בשאלת אבהותו של המערער, קבע בית המשפט המחוזי, כי השאלה, אם ההפרה הייתה מוצדקת אם לאו, נבחנת לאור העובדות שהיו ידועות בעת ההפרה.

במלים אחרות, לו נודע למבטיח כי הבטחתו ניתנה בעקבות טעות או הטעה, הרי שלאור סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי) יכול הוא לבטל הבטחתו זו במגבלות ובתנאים שנקבעו בחוק, דהיינו תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, וביטול מאוחר זה שולל את האפשרות לתבוע פיצויים בשל ההפרה.

רק אם הצדדים הסכימו במפורש, כי יחתמו על הסכם ממון, בנוסח מסויים, לפני הנישואין ואחד הצדדים, מתחרט ברגע האחרון, ניתן לומר כי היתה זו הפרה של תנאי מצד מי שהתחרט וסירב לחתום על ההסכם, בניגוד להסכמתו הקודמת, והפרה זו, מצדיקה את ביטול הנישואין על-ידי הצד השני".

...

סיכומו של דבר, בשל עוגמת הנפש, הבושה והצער שנגרמו למשיבה עקב אי הופעת המערער לטקס הנישואין ועקב הפרתה של הבטחת הנישואין, פסק בית המשפט למשיבה פיצוי כולל בסך של 25,000 ש"ח. בפסיקתו הסתמך בית המשפט קמא על העובדה, שהמשיבה האמינה, ורשאית הייתה להאמין, כי המערער יגיע לטקס הנישואין.

עיון בפסק דינה של הערכאה הראשונה ובחומר שהיה לפניה מוליך למסקנה, כי פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס היטב במסמכים ובראיות שבאו לפניו, ואין כל מקום להתערבותה של ערכאת הערעור במימצאים ובעובדות שנקבעו.

עמדה זו מקובלת עלי-ממילא אין בסרוב הפרה של תנאי מתנאי ההסכמה לנישואין.

לפניי תביעת אב לביטול אפוטרופסותו הטבעית על שתי בנותיו הקטינות, שנולדו במסגרת יחסי זוגיות עם אימם, בעוד האב נשוי לאחרת ולו שני ילדים משותפים בגירים מנישואיו.

לטענת האב, לא ניתנה לו אפשרות לומר כי קיים חשש ממזרות שכן האם הייתה נשואה לאחר, אלא שעיון בתיק מס' 15044-11-20 מעלה כי התביעה לאבהות הועברה לתגובת ב"כ היועמ"ש, אשר הגיש עמדתו ביום 06.12.20 לפיה אין חשש לממזרות בתיק הנ"ל. גם הטענה כי האב הגיע לבית החולים לבקשת האם לצורך ביצוע בדיקה מסוימת לאחת הבנות וגילה כי האם "עשתה לו תרגיל" כך שהבדיקה בוצעה במירמה ובנגוד לרצונו היא טענה המהוה זילזול באינטליגנציה של הקורא.

עוד יצוין, כי כאשר האב נישאל ע"י האפוטרופא לדין מה לדעתו חשות הקטינות, השיב: "זה שהבנות באמצע והן כלי זה עצוב אבל בסדר". מסקנת העו"ס היא שביטול האפוטרופסות אינו עולה בקנה אחד עם טובת הבנות, ולכן אין מקום להסיר את האפוטרופסות של האב, אולם בד בבד יש לאפשר לאם סמכות חתימה בלעדית בכל הנוגע לטפול בבנות.

...

אולם, על אף תוצאת פסק הדין לפיה התביעה לביטול אפוטרופסות נדחית, האב צריך להבין כי לא ניתן להיכנס ולצאת מחיי הבנות על פי גחמותיו האישיות.

במידה והאב יתעשת, ייטול אחריות על מעשיו ויבקש לשוב לקשר עם הבנות, תהא פתוחה לפניו הדרך לפנות בהליך מתאים לבית המשפט ותיבדק, בין היתר, יכולתו להתחייב לקשר קבוע עם הבנות, ללא תלות בטיב יחסיו עם האם, על מנת שהבנות לא תחוונה בעתיד נטישה נוספת חו"ח. לסיכום מכל המפורט לעיל עולה כי ביטול האפוטרופסות של האב חוטא לטובת הקטינות.

לפיכך, התביעה לביטול אפוטרופסות נדחית.