תביעה לביטול מזונות אישה והיתר לגביית מזונות עבר

למעשה, עומדת בפנינו תביעת האישה בתיק שונות (82592/20) לפס"ד הצהרתי שאין האישה חייבת להשיב לבעל לשעבר סך 87,155 ש"ח שנקבע בהחלטת הרשמת מיום 28.20.2020 בתיק הוצל"פ מזונות (01-00247-09-7), תשלום יתר במהלך השנים מאז פסיקת מזונות בשנת 2006.

בסמוך לכך (לא התברר האם לפני או אחרי), ב-12/2018 קנתה האישה מעמידר את הדירה שהיה לצדדים בעבר.

] בהחלטה נוספת מיום כ"ד בשבט תש"פ (19.02.2020), קבע בית הדין בעיניין קצבת התלויים: "קצבת התלויים של הבעל שהועברה לאישה נחשבת כחלק מתשלומי המזונות השוטפים, ויש לקזז סכום זה מחוב המזונות. על רשמת הוצל"פ לחשב בהתאם." ביום 30.8.2020 שוב פתח הבעל תיקים בבית הדין: הפחתת/ביטול מזונות (17/), שונות (18/), וצוים אחרים (19/).

· אילו ידעה האישה כי עליה לקזז את דמי התלויים היתה פועלת להגדלת חיוב המזונות ולתביעת הוצאות חינוך ורפואה, ולא היתה מסכימה לסכום נמוך זה. · בהתכתבות עם מל"ל קבלה מענה מנציג שרות "שתוספת תלויים לא נחשבת כתשלום מזונות". · בפס"ד מבית הדין באר שבע (תיק 80762/17) נפסק שאף שיש לקזז מכאן והלאה קצבת תלויים מחוב המזונות, האישה פטורה מלהשיב את הכספים שגבתה עד הגשת התביעה, אשר היא מוחזקת בהם.

...

למרות זאת, גם אם לא היתה מחילה של האב, כיון שכבר נעשתה גבייה לצורך הילדים והדבר שימש את צרכיהם בלי ספק, אין להורות על החזר עודף הסכום, וכנ"ל. דינו של החוב ל"ביטוח לאומי" עבור הגבייה העודפת כל האמור לעיל נוגע ליתרת הזכות של האב בהוצאה לפועל למזונות, לגביו הכרענו כי לא חל על האם להשיב את הסכום שכבר נגבה מהאב.

בכך, מצטרף אני למסקנה כפי שכתבו עמיתי.

הרב אברהם צבי גאופטמן - דיין מסקנה לאור כל הנ"ל, בית הדין קובע: יש להורות לרשמת ההוצל"פ שאין לחייב את האשה להשיב לבעל לשעבר סכום 87,155 ש"ח, עודף מזונות שקבלה במהלך השנים, בכפוף לאמור בסעיף ב'.

בפני בית הדין תביעת האישה לביטול ההסכם ולהשבת מחצית הדירה לבעלותה.

בפני בית הדין גם תביעת האישה למזונות רטרואקטיביים זאת לאחר שבהוצאה לפועל קיבלו את טענתה שיש חיוב כזה אך הותר לה לתבוע רק מה-2/16 והיא מבקשת היתר לפנות להוצאה לפועל ולגבות את המזונות רטרואקטיבית גם מה-7/12 מועד הגירושין.

יתר על כן, בפרק זמן זה היא אף השתמשה בהסכם עצמו כדי להעביר את זכויותיו של המשיב בדירה על שמה.

האיש לא הציג כל הוכחה על קיומם של חובות משמעותיים בעבר, הוא רק מציג רישום מהוצאה לפועל המוכיח שהאשה מסובכת בחובות כיום.

...

בנסיבות שלפנינו נעשה שימוש בזכות לטעון טענה בדבר אישור בלתי נאות של החוזה על ידי בית משפט, בחוסר תום לב, ועל כן דין טענה זו להידחות".

לפיכך אנו דוחים את טענות המערערת כנגד תוקפו של הסכם הגירושין.

באותם מקרים ניגוד העניינים בא על תקונו רק עם מינוי אפוטרופוס לדין / עורך דין מייצג לגב' מ' (ר' הליך בענין תביעת מזונות בתמ"ש - 12- 15 שם מונתה עוה"ד גלברט כאפוטרופא לדין לצורך הגשת תביעת מזונות כנגד כל בני משפחתה של מ' כולל בעלה א' וראה מינויה של עו"ד שעשוע לצורך ייצוג הגב' מ' בהליך לגביית מזונותיה הזמניים בלישכת ההוצאה לפועל) .

אם לא נתן האדם הנחיות מקדימות – לפי רצונו של האדם אם הוא מסוגל להבין בדבר ואת משמעות ההחלטה, ואם לא ניתן לעמוד על רצונו של האדם – בהתאם לרצונו כפי שהובע בעת שהיה מסוגל להבין בדבר או כפי שניתן ללמוד מהתנהגותו בעבר או מהשקפת עולמו ואורח חייו כפי שהיו בעבר והכול אלא אם כן האפוטרופוס סבור שההחלטה תיגרום לפגיעה של ממש באדם; "

כתיבת פסקי הדין בכלל התיקים המתנהלים בין הצדדים נעשתה במקביל, אך, מאחר ותוצאות ההליכים בתביעה הנזיקית ובתביעה לביטול מינוי אפוט' עשויות היו להשליך על ההכרעה בתיק שבכותרת (הן לצורך קביעת שיעור מזונותיה של מ' והן לעניין יכולתו הכלכלית של בעלה, אם יזכה בתביעה הנזיקית), פסקי הדין בתביעות אלו נתנו מבחינה כרונולוגית קודם לכתיבת פס"ד זה ותוצאותיהם כפי שפורט לעיל ובתמצית : התביעה הנזיקית שהוגשה ע"י מר א' נדחתה.

העתירה לחיוב בני מישפחה אחרים במזונות האשה 3) לחוק לתיקון דיני מישפחה (מזונות) התשי"ט - ) על פי סע' 1959 , לא ניתן לתבוע את יתר בני המשפחה אלא אם הזכאי למזונות "אינו יכול לקבל מזונות לפי סעיף 2" וכן כל עוד קיימים קרובי מישפחה אחרים, מדרגת קרבה גדולה יותר, הניתנים לתביעה, כדוגמת הבעל.

...

₪ לאור האמור גרסת הבעל בנוגע להחזר הלוואות נדחית וככל שעליו להמשיך ולשאת בהחזרי הלוואות שנטל ע"ח זכויות עתידיות יעשה כן במסגרת כספים המצויים ברשותו.

לסיכום, מכל המקובץ מוחלט כדלקמן: התביעה למזונות מתקבלת באופן חלקי, אך ורק ביחס לעתירה לחיוב הבעל (נתבע מס' 1) במזונות האישה ו/או השלמת מזונותיה.

העתירה לחיוב יתר בני המשפחה (נתבעים - 5 ) במזונות האישה, נדחית.

כעבור למעלה משלוש שנים שוב גבה טורא בין הצדדים וביום 23.6.19 התגרשו הם זמ"ז. ביום 12.11.19 עתרה התובעת בתובענה דכאן לביטול ההסכם.

על כן יש לראות את התובעת כמי שויתרה על יתר הטענות שפרטה בכתב התביעה [על משמעות זניחת טענה בסיכומים ראו: ע"א 401/06 מרום נ' מרום, פ"ד כא(1) 673; ע"א 447/92 הנרי רול נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102], אותן גם לא עלה בידיה להוכיח.

אולם גם אז לא יערוך בית המשפט חוזה אחר עבור הצדדים במקום החוזה שבטל ועבר מן העולם" [ע"א 573/82 ברק נ' ברק ואח', פ"ד לח(4) 626, 632 ].

בסעיף 112 לתצהירה מיום 18.2.20 (שהוגש בתביעת המזונות ביחס לכל ההליכים) הצהירה התובעת "הלכנו למספר עו"ד שכולם צעקו עלי שמה עשיתי שאני לא נורמלית וכו וכו". ברם, התובעת נימנעה מלהפעיל את בררת הביטול אלא בחרה "להמשיך שלום בית" (עמ' 62 שורה 4 לפרוטוקול).

כפי שנקבע על ידי חברתי השופטת סנונית פורר בכגון דא: "יודגש – אין בית המשפט בוחן מה הייתה התוצאה לו היה ניתן פסק דין לאחר הוכחות והבאת ראיות על ידי הצדדים. אין בית המשפט בוחן מה סביר יותר שהייתה תוצאת פסק הדין לו היה ניתן. לא אלו השיקולים שיש לבחון אותם בעת שמתבקש ביטול הסכם. הבחינה איננה מה בית המשפט היה מחליט אלא ההסכמות עליהם החליטו הצדדים עצמם והאם יש עילה לבטלן" [תה"ס (ת"א) 64275-09-17 האיש/האב נ' האשה/האם (פורסם בנבו, 16.9.19)].

...

בנסיבות אלה אני קובעת שהפעלת ברירת הביטול לפי כל אחת מהאפשרויות (שלוש וחצי שנים לאחר שהתגלתה הטעות בדיון; שנתיים וחצי לאחר שפעלה עם אחיה לקבלת יעוץ; או חצי שנה לאחר הפירוד ונפסקה המצוקה הנטענת) לא נעשתה תוך זמן סביר.

לאחר שבחנתי היטב את כל טענות התובעת, עיינתי בחומר הראיות והתרשמתי באופן ישיר מהעדים השתכנעתי שלא נפל פגם ברצונה של התובעת בכריתת ההסכם אלא בחרטה שנולדה לאחר מכן אשר לכל היותר עולה כדי טעות בכדאיות העסקה ואינה מקימה עילה לביטול פסק הדין.

סיכומו של דבר הוא שלא עלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי שנפל פגם ברצונה או בקיומה של הסכמה אחרת זולת זו שבאה לידי ביטוי בהסכם.

לצורך כך קיים בית הדין מו"מ ארוך ומקיף עם הצדדים אשר נפרש על פני שעות רבות, לבדוק את הנתונים הרלוונטים בתיק זה, על מנת לבחון ממה נגזר הפצוי שנקבע, לאור הנתונים שעלו, ולנוכח הסכמת האישה לוותר ולמחוק את תביעתה בהוצל"פ בסך 390,000 ש"ח בגין תביעתה לחוב (נוסף) בגין מזונות עבר – חוב שלא הוכחש ע"י האיש.

והאיש היה מודע לכך, והסכים שיושת עליו הסכום של חיוב ה"מזונות" שיחוייב בגין המזונות באותו סכום של דמי הפצוי במקום דמי הפצוי, ופנייתו של האיש תוך שעות ספורות לביטול ההסכם הנה מעשה רמיה חמור.

   אך ואמנם בית הדין דנן קבע (בהתאם להחלטת בית הדין הגדול לקבוע: "לבחון מה מהסכום ניתן להגדירו כחוב מזונות עד למועד סידור הגט ומה כפצוי גירושין") בהחלטתו מיום 21/03/2021 כי סך של 650,000 ש"ח מוצדק לשדרגו ולתת לו דין מזונות וקדימה, כפי הנימוקים שכתבנו שם, אך ברור כי אין בכך כדי ליפחות מסכום ה"פיצוי" אותו קבע כב' ההרכב הקודם כפצוי צודק "כדי לשכנע את האישה להתגרש". אך כפי קביעת בית הדין הגדול אין לכל סכום הפצוי (מה שמעל 650 אלף) דין "מזונות" ואין לו דין קדימה או העדפה על פני נושים אחרים, אך בודאי ניתן לגבותו כדין חוב כתובה ופצוי רגיל.

  מאידך, טוען האיש כי אין האישה זכאית לפצוי כתובה מחמת עילה משפטית, לאור העובדה שלאיש תיק פש"ר, והאישה (או ליתר דיוק: ב"כ האישה) לא הגישה את תביעת הכתובה והפיצוי לפש"ר, הרי שהחוב לא ניתן לגביה, לפי החוק בדיני הוצל"פ.  בית הדין הורה לצדדים לסכם בשאלה זו. כמו כן, הורה בית הדין לנאמן הכנוס מטעם בית המשפט עו"ד נדב לב להציג את עמדתו בנושא משפטי זה.  לטענת ב"כ האיש, אין בסמכות בית הדין לידון בשאלה זו, אך למען הזהירות הציג את טענותיו.

...

   לטענת האשה, כל טענותיו אינן אלא טענות סרק, וכל מטרתן היא לשבור את האשה עד שתוותר על המגיע לה. ב"כ האשה ציינה כי כבר קבע כב' בית הדין הגדול בהחלטתו מיום 23/1/20:  "מהעיון בחומר שבתיקים עולה כי המערער מבקש להתיש את המשיבה באמצעות הגשת תביעות סרק שאין בהם ממש. כל טענות המערער נבחנו הדק היטב ע"י בית הדין קמא שלאחר ניתוח עובדתי בהתאם לחומר שהונח לפניו הוציא החלטות מנומקות ומבוססות".  ועוד קבע באותה החלטה לדחות את ערעור האיש על חיוב ההוצאות שחוייב ע"י בית הדין:  "המערער אינו בוחל להגיש בקשות וגורם להתמשכות הדיונים עד אין קץ ומכאן מובן שיש עילה הלכתית לחייבו בהוצאות משפט, וכפי שעשה בית הדין האזורי. בנסיבות הללו לא מצאנו עילה מוצדקת להתערב בשיקולי דעת בית הדין שהכיר את הנפשות הפועלות היטב וחייב את המערער בהוצאות משפט".  לטענתה של ב"כ האשה, מרשתה – האשה, חלתה בחולי קשה, ולא נותר לה זמן רב לחיות, וכל כוונת האיש להמשיך ולהתיש את האשה, ומבקשת מבית הדין לקצר את ההליך במידת האפשר, ולא לאפשר את התמשכות ההליכים - בהליכי סרק לאורך זמן.

    זאת ועוד, טענה זו דינה להידחות על הסף, שכן בית הדין בהרכבו הקודם קבע את סכום הפיצוי כבר לפני יותר מארבע שנים, בתאריך 01/04/2019, הרי שזמן הערעור חלף עבר לו מזמן.

  ועוד, בהחלטה מיום 23/1/20 דחה כב' בית הדין הרבני הגדול את הערעור על חיובו בפיצוי כתובה:  "באשר לנימוק של בית הדין בדבר הצורך בפיצוי גירושין בנסיבות אלו נציין כי קביעה זו ניתנה כבר בהחלטת בית הדין בהרכבו הקודם משנת 2015. המערער אף הציע הצעה לפיצוי ולא הגיש ערעור על החלטה זו".  ולפיכך קבע כב' בית הדין הגדול במסקנתו כדלהלן:  "הערעור נדחה לעניין חיוב המערער בכתובה ופיצוי גירושין."  אך מאידך קיבל כב' בית הדין הגדול את הערעור לגבי היכולת להגדיר את חוב הכתובה כחוב מזונות.

  נצטט קטע מפסק דין בבית הדין הגדול (מספר תיק 771520/6, פורסם בנבו) בו נאמר במסקנה "לדעת הכל, אין לקבוע שדין גביית כתובה לעניין חוק ההוצל"פ כדין מזונות"  לאמור, אין מקום להגדיר חוב זה שחייב בית הדין האזורי את המערער כחוב מזונות, ועל בית הדין האזורי לקבוע מה הסכום המוגדר כחוב מזונות עד מועד סידור הגט, ומה נועד לחיוב כפיצוי כתובה.

  מאידך, טענת ב"כ האיש, כי גם הנאמן אינו מוסמך להביע דעתו בענין זה.  לסיכום: יש החלטה מבית המשפט המתירה את המשך הדיון בפני בית הדין הרבני.