תביעה לביטול חיובים של סלקום בגין שירותי אינטרנט

ביום 10/11/17 הוגשה התביעה כאן להשבת חיובים חודשיים המצטברים לסך כולל של 23,340.81 ₪, בטענה שאלה נגבו מהתובע שלא כדין במשך יותר מ 4 שנים, בגין שירותים שלא הזמין.

לא מצאתי שהתובע הוכיח או לכל הפחות הפנה למקור כלשהוא לביסוס טענתו (ס' 20-21 בכתב התביעה וסי 31 בתצהיר התובע) כי הנתבעת הפרה חובות חקוקות, תנאי רישיונה כספק שירותי אינטרנט ושירותים נלווים וכן הטענה כי לפי רישיון הנתבעת, כל עסקה וכל שינוי תכנית מחייב הודעה מוקדמת מפורטת בכתב וקבלת הסכמת הלקוח בחתימת ידו בטרם החלת העסקה, החיוב או השינוי, קל וחומר כאשר מדובר בשירותים נלווים.

אם מדברים על טוטאל, הכל מתבצע דרך סלקום, ובהסכם בחוזה הספק הוא נטוויז'ן ואם יש בעיה טכנית, הלקוח פונה לנטוויז'ן. במידה והלקוח במהלך ההיתקשרות יבחר לשדרג/לשנות/להוסיף משהו מעבר, בעולמות האנטרנט, החיוב יתבצע בחברת נטוויז'ן. לשאלת ביהמ"ש, הכל מגולם בחשבונית של סלקום.

לטענת התובע (ס' 10 בסיכומים), בהתאם למוסכם עם הנציגה נטלי הוא המשיך להשתמש במודם של הנתבעת המחובר לקו הביתי שהעביר לחברת "בזק" והשתמש בשירותי "בזק בנלאומי" כספק אינטרנט ביתי ומבלי לבטל העסקה עם "סלקום". התובע צרף לכתב הסיכומים (נספח א1) כרטיס לקוח בבזק בנלאומי המעידים על חיובים החל מחודש יולי 2015 (3 שנים לאחר תחילת ההיתקשרות בעניינינו עם הנתבעת) וטבלת צריכה ללא כותרת שמקורה אינו ידוע ובה מופיע שם המשתמש של התובע בנתבעת ומתייחסת לשנים 2013-2014 (נספח א2 בסיכומי התובע).

...

לאור המסקנה אליה הגעתי, מצאתי שאין לחייב הנתבעת בהשבת כספים לתובע.

מסקנה זו מייתרת הצורך לדון בעתירת התובע לחיוב הנתבעת בפיצויים לדוגמה על פי סעיף 31א לחוק או בחיובה בפיצויים בגין עגמת נפש או בפיצויים בכלל.

סוף דבר התביעה נדחית.

מונחת לפניי תביעה על סכום קצוב שהגישה התובעת, סלקום תיקשורת קוית (להלן: "התובעת") נגד איוונט אקט (להלן: "הנתבעת") לתשלום חוב בסך 9,079 בגין צריכת שירותי התובעת.

החיובים בגין שירותי אינטרנט, הגדלות פס ואירוח בחווט שרתים מצויים בראש העין שלנתבעת הייתה גישה אליה וניגשה אליה כמה פעמים.

לא מצאתי כל עגון לגובה סכום החיוב שנגבה החל ממועד 06/2015 ועד לחודש נובמבר 2017 – היינו, ל- 992 ₪ הגם שסכום זה הופיע כשלעצמו גם לפני הזיכוי כאמור אולם לא ברור מהו העיגון לו משהרחבת רוחב פס הייתה רק בחודש אפריל 2016 וזהו הדבר היחידי שמופיע כ"שינוי" או "תוספת" ויכול וביחס אליו גם היה הזיכוי בשל טענה של חיוב ביתר לעומת המוסכם בין הצדדים (ומשגובה החוב בשנת 2017 הוא נגזרת של הזיכויים לשנת 2015-2016, הרי שלא ניתן להסתפק בחוזה מאפריל 2016 כדי להסיק על גובה הסכום, מה גם שלא עולה משם גובה הסכום).

אולם לא כך לגבי בקשתו לביטול ומעבר לכך, לאחר שפנה שוב ושוב , הרי שהודע לו כי בקשת הביטול שלו תטפל, ויכול היה לסמוך על כך. מה גם, שקיים קושי לייחס הוכחה לחודש נובמבר 2017 עת אין חולק מבחינת הנתבעת כי הייתה זקוקה לשירות התובעת והתובעת היא זו שטעתה וחייבה עבור הרחבת רוחב פס לשני השרתים, ולא היא.

...

בנסיבות אלה, אני קובעת כי גובה החיוב החודשי לכל שרת יעמוד על 430.5 ₪, כאשר במישור הפרקטי התוספת או ההפחתה אינה משמעותית לכל צד (סך של 60 ₪ לשרת) אם כי משמדובר בתקופה ארוכה כי אז הסכום מקבל משמעות.

בנסיבות אלה, ומשלא סופק הסבר לתהייה זו ולחוסר ההלימה בין הכרטסת לבין החשבוניות, על אף החלטתי מיום 24.8.20 במסגרתה ביקשתי מהצדדים להבהיר מדוע אין מדובר בחוב קודם בסכום של 5,789 ₪ (אומנם התובעת הפנתה לכרטסת וביקשה להסתפק בה, אך בכרטסת אין מענה להסבר מדוע חויב חודש מרץ בכפל) ומשהחשבונית היא ה"ראיה הטובה ביותר" ביחס לגובה הסכום לחיוב (ולא הכרטסת) הרי שחיוב בגין חודש אפריל יעמוד על סך של 5789 ₪, החיוב בגין חודש מאי יעמוד על סכום של 992 ₪ ויתרת הזיכוי לאחר קיזוז החוב, העומדת לטובת הנתבעת החל מחודש יוני 2015 היא בסכום של 24,162 ₪.

על כן, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2660 ₪.

בהסתמך על כל האמור לעיל, אושרה בקשת האישור בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה – "כל לקוחות סלקום שהתנתקו משירותי רדיו טלפון נייד שקבלו ממנה, החל מחודש אוגוסט 2014 ועד וכולל חודש ינואר 2017 (להלן: "תקופת התובענה"), וחויבו במלוא התשלום בגין מחזור החיוב במהלכו התנתקו, למרות שהיו מחוברים לשירותים רק בחלקו של אותו חודש".

אין בסיס לאיזו מטענות הקזוז של סלקום: אין בסיס לטענה כי יש לחשב את החיוב היחסי בהיתעלם ממועד הנתוק בפועל אלא לאחר 3 ימי עסקים שכן סעיף 13ד(ג) מאפשר לעוסק לנתק את השרות תוך 3 ימים מהודעת הביטול; אין בסיס לטענה כי ניתן לקזז את ההטבה הכספית החודשית שקבל הלקוח במחזור החיוב האחרון, במלואה או בחלקה; אין בסיס לטענה כי יש לקזז את ההנחה/זכוי/הטבה שקבל מי שפנה בתלונה בדבר החיוב המלא; אין בסיס לטענת הקזוז לפיה יש לאפשר לסלקום בדיעבד לחשב את החיוב היחסי לפי האלטרנטיבה המיטיבה עימה – מספר ימים או שימושים.

יש להפחית מסכום חיוב הברוטו של סלקום בגין גביית היתר סך של 7,006,502 ₪ בתוספת מע"מ, שכן הגם שחוק הגנת הצרכן קובע כי החוזה יסתיים תוך 3 ימי עסקים מקבלת הודעת הביטול, סלקום נהגה באופן מחמיר יותר, והודעת הביטול בוצעה עוד באותו יום בו התקבלה.

בת"צ (מחוזי מרכז) 56069-04-18 רוזוב נ' טריפל סי מחשוב ענן בע"מ (4.8.19) (להלן: "עניין רוזוב") אושרה הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהייתה מבוססת על הוראות סעיף 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן (המשיבה שם מספקת, בין היתר, שירותי אינטרנט, טלויזיה ואחסון אתרים).

...

מאחר שהתובעת הסכימה לנכונותם ולדיותם של המידע והנתונים שנמסרו על ידי סלקום במסגרת ההליכים המקדמיים, והגם שבאותו הסדר דיוני הוסכם כי ככל שימונה בעל תפקיד לביצוע ההשבה לא יהא בהסדר הדיוני כדי לגרוע מהסמכויות שיוענקו לאותו בעל תפקיד, אני סבור כי לצורך ביצוע מהיר ככל האפשר של פסק הדין, ועל מנת שלא לסרבל ולעכב את הביצוע כאמור, אין "לפתוח" הסכמות אלה, ויש לדבוק בהן.

מבחינת שיקולי ההכוונה הציבורית, אני סבור שיש חשיבות ציבורית רבה לתובענה, ששיפרה באופן משמעותי את מצבם של חברי הקבוצה בפרט, ואת מצבם של הצרכנים בכלל, נוכח הקביעות שבה.

סיכום אני מקבל את התובענה הייצוגית, כמפורט לעיל.

בית משפט השלום בצפת תא"מ 35931-07-18 סלקום תיקשורת קוית ש.מ. נ' טרפלר תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת בכירה עביר גבריס תובעת סלקום תיקשורת קוית ש.מ. נתבע אתי טרפלר פסק דין

האם הנתבעת עמדה בנטל ההוכחה והוכיחה כי מסרה הודעה לביטול/נתוק ההיתקשרות עם התובעת בגין שירותי האנטרנט - לקוח אינטרנט: בתצהיר עדות ראשית של הנתבעת נטען כי "הועברה בקשה טלפונית כמקובל לחברת נטוויז'ן עם בקשה לניתוק ולסיום ההיתקשרות" וכי "ביקשנו אני ובן זוגי להתנתק מהשירותים שניתנו לנו מחברת נטוויז'ן, הודעה על כך נימסרה לחברה טלפונית". גם בתצהיר העדות הראשית של מר טרפלר, נטען כי "הועברה בקשה טלפונית כמקובל לחברת נטוויז'ן עם בקשה לניתוק ולסיום ההיתקשרות" וכי "ביקשנו אני ובת זוגי להתנתק מהשירותים שניתנו לנו מחברת נטוויז'ן, הודעה על כך נימסרה לחברה טלפונית" .

עוד העידה העדה כי מדובר בשני מספרי לקוח שונים, מספר הטלפון היה בסיגמנט פרטי ושרותי האנטרנט היה בסיגמנט עסקי, זה שני דברים שונים לגמרי וכעדותה עמ' 10 שורה 23-26, עמ' 11 שורה 1-2: זאת אומרת שעד מאי 2015 הם היו מחוברים אצלכם בגין מספר הטלפון הזה? כן. אחר כך נוסף החיוב בגין הנט-בוקס שהם לא החזירו, רק שבסוף הם החזירו והורידו להם את החוב והם סגרו את החוב ונסגר.

כמו כן התובעת צרפה חשבוניות החוב של לקוח האנטרנט, נשוא כתב התביעה, סומנו נספח 10 ובהן צוין שירותי "אינטרנט" ומספר לקוח 318276 nv. גרסת התובעת כי נשלחו חשבוניות שונות בגין השירותים השונים לא נסתרה לעומת זאת גרסת הנתבעת בעיניין החשבוניות הייתה לא עקבית ולא סדורה ואנמק.

...

לענייננו ולאחר עיון כל חומר הראיות , ולאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה והוכיחה את תביעתה נותרה טענת הנתבעת לשיהוי של כמעט שנתיים מחודש יוני 2015 עד חודש מרץ 2017 מבלי להודיע לנתבעת על החוב.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ובאופן שהנתבעת תשלם לתובעת את החוב בגין שירותי האינטרנט עבור מחצית התקופה נשוא כתב התביעה קרי מחצית סכום התביעה.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 1,774 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בקצרה ייאמר, כי בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית (להלן: הבקשה לאישור) נטען שהמשיבה, שעוסקת באספקת שידורי טלויזיה על גבי האנטרנט, לא יידעה את המנויים על כך שניתן להזמין תכנים בתשלום באמצעות השלט וללא שימוש בקוד או ססמה.

בבקשה לאישור נטען כי ללקוחות שהתקשרו עם המשיבה לצורך קבלת שירותי סלקום TV לא נימסר כי כל מי שיש לו גישה לשלט יכול להזמין שירותים בתשלום על חשבון בעל המנוי "וכרטיס האשראי שלו יחויב בהתאם". נטען שעובדה זו לא נכללה בהסכם ההיתקשרות, לא ניתנה התראה מראש או בדיעבד על רכישת שירותים בתשלום, והוערמו מכשולים בפני מי שבקש לבטל חיוב מעין זה. בבקשה נטען כי מנגנון ההצטרפות של המשיבה הוא מנגנון המחייב פעולה אקטיבית של המנוי לצורך חסימת אפשרות הרכישה באמצעות השלט, וזאת חלף קביעת בררת מחדל לפיה תחייב פעולת הרכישה הזנת קוד סודי.

נקבע כי הסדר זה יחייב את המשיבה למשך 24 חודשים, ואם לאחר מכן תבקש לשנות את בררת המחדל יהא עליה לשלוח לכל לקוחותיה הודעה בעיניין זה. עוד נקבע כי עם תחילת יישום הסכם הפשרה תעדכן המשיבה את לקוחותיה בדבר הצורך לעשות שימוש בקוד לשם הזמנת תכנים בתשלום באמצעות השלט, ובהסכמי ההיתקשרות שלה תיכלול עובדה זו. הדבר יופיע גם בתצוגת שירותי הטלויזיה המוצגת ללקוחות, כאשר לקוח יבקש לרכוש תוכן בתשלום, וגם באתר האנטרנט של המשיבה.

לאחר עיון, סבור אני שיש לאמץ את הסדר הפשרה המוצע ולקבוע כי הוא "ראוי, הוגן וסביר בהיתחשב בענינם של חברי הקבוצה" (כלשון סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות), וזאת על אף הסתייגותו של היועץ המשפטי לממשלה.

...

במצב דברים זה, וכאשר מלכתחילה ניכר היה בבקשת האישור שהיא צופה פני עתיד (עד כי המבקשים אף לא ניסו לכמת את הנזקים שנגרמו לקבוצה לסכום כספי שישמש כסכום התביעה), וכאשר בהסדר הגישור הומלץ לצדדים להגיע להסדר צופה פני עתיד, נראה שניתן בנסיבות המיוחדות של המקרה להסתפק בהסדר פשרה שעניינו בהסדרה עתידית, בפרט שעה שזו נכנסה לתוקף עוד קודם לאישור ההסדר, והיא חלה בפועל זה זמן מה. מהטעם שההסדר צופה פני הסדרה עתידית, ואינו כולל פיצוי כספי, הגעתי למסקנה לפיה אין צורך במינוי בודק כמשמעו בסעיף 19(ב) לחוק תובענות ייצוגיות.

לפיכך אני מאשר את הסדר הפשרה המוצע, קובע כי הוא "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה" ונותן לו תוקף של פסק-דין.

במכלול זה הגעתי למסקנה לפיה יש לאשר למבקשים ולבאי-כוחם את הסכומים המבוקשים על ידם כיום.