תביעה לביטול הסכמי מכר מניות בשל פגמים ברצון

כן טען המשיב, בין היתר, שחלק ניכר מהשיקים שניתנו במסגרת ההסכם ניפרעו כסדרם; כי ההסכם נחתם לאחר משא ומתן בין הצדדים שהיו מיוצגים ע"י עורכי דין; כי המשיב קיים את חלקו בהסכם והעביר לחברה את מניותיו, קרי נתן את התמורה לה התחייב, וכי המבקשים כיבדו את חלקם בהסכם במשך 4 שנים, עד שהתחילו לבטל את השיקים ללא סיבה כדין; כי המבקש ממשיך להפעיל את החברה גם בימים אלה; כי ההסכם אינו מאפשר למבקשים לעכב תשלומים וככל שחפצו בכך היה עליהם לפעול להגשת תובענה וסעד מתאים טרם ביטול השיקים באופן חד צדדי; כי בסיכומים בוצעה הרחבת חזית אסורה תוך העלאת טענות הגנה שטריות שלא נטענו בהתנגדות, אולם גם בגופן של הטענות אין כל ממש; כי הטענות בדבר עושק וטענות דומות הועלו ללא פירוט כדבעי של הטענות החמורות; כי מהתנהלות המבקש בדיון ניתן היה להבין שהמבקש הוא אדם שאינו יכול להיות "מאוים" או "עשוק" או "נכפה"; כי בנסיבות בהן מדובר במנכ"ל החברה, שהיה מיוצג ע"י עו"ד ושהציע לקנות את החברה תמורת סך של 2 מליון ₪, תוך שהוא זה ששולח למשיב את הסכם המכר ומוסר שיקים עליהם חותם כערב, לא יכולות להתקיים טענות של עושק וכפיה; כי פגם בכריתת ההסכם לא מוביל לבטלות אלא שלצד שהתקשר תוך פגם ברצון עומדת הזכות לבטל תוך זמן סביר, וכי המבקשים לא הראו שהודיעו על ביטול תוך זמן סביר או בכלל.

...

בנסיבות אלה, שעה שנראה כי מערכת היחסים החוזית בין המבקש למשיב נשלבה ונכרכה ע"י הצדדים עצמם במערכת היחסים השטרית בין החברה לבין המשיב, ובזהירות הראויה לשלב הדיוני בו מצוי ההליך, אני סבורה שטענות המבקשים באשר למסכת ההתנהלות טרם כריתת ההסכם הן טענות הראויות להתברר, ובמסגרת זו יוכל המשיב להעלות את כל טענותיו לרבות הטענות בדבר אי משלוח הודעת ביטול והעדר בטלות, סעיף הויתור על טענות בהסכם וכיו"ב. לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לבחון בשלב זה את טענות ההגנה השטריות שהועלו בסיכומי המבקשים, או את יתר הטענות, לרבות מתחום דיני החברות, פקודת הנזיקין וכיו"ב. יצוין, כי המבקש זנח בסיכומיו את הטענה שהעלה בהתנגדות, לפיה הוא ערב יחיד ולא התמלאו התנאים למימוש הערבות.

כך לדוגמא ציין הבורר, במסגרת פסק הבוררות, את הדברים הבאים: "... גם אם היה בסיס לטענות כמה מן התובעים, כי אלצו אותם לתת יפוי כוח לאישור העסקה, או כי העסקה מהוה עושק או הטעה של בעלי המניות, ואינני דן כאמור בנושא זה, הרי שאיש לא כפה על בעלי המניות הבודדים להודיע לנאמן לאחר אישור העיסקה על רצונם למכור את מניותיהם לאיירפורט. החלטה זו היתה רק אחת משלוש האופציות שעמדו בפני בעלי המניות ... " (ע' 26 לפסק הבוררות; ההדגשה אינה במקור.

האמור לעיל מקבל משנה תוקף, מקום בו התובעים לא היו חייבים לממש את אופציית מכר המניות, שניתנה להם על פי ההסכם המשולש, והם בחרו לעשות כן. עיון בתשובת התובעים לבקשה מלמד כי אף הם לא מצאו לנכון להפנות להוראת דין או פסק דין מכוחו ניתן ללמוד על קיומה של עילת תביעה ישירה, העומדת להם עצמם, ביחס לסעד של ביטול ההיתקשרות בהסכם, אלא כי הופניתי לקיומה של זכות שלא להסכים לקיום פגום של ההסכם, כמו גם הזכות לפצוי.

...

במסגרת בג"צ 453/84 איתורית שירותי תקשורת בע"מ נ' שר התקשורת ואח' פ"ד לח"(4) 617, 621, פסק כב' השופט ברק (כתוארו דאז) את הדברים הבאים: "אחד הכללים, המכוונים את שיקול הדעת השיפוטי, הוא זה שעניינו שיהוי בהגשת העתירה. על-פי כלל זה יעשה בית המשפט הגבוה לצדק שימוש בשיקול-דעתו וידחה עתירה על הסף, אם נוכח לדעת, כי הוגשה באיחור וכי הדבר גרם נזק או שינוי באינטרס של יחידים או של הכלל. ודוק: לא הרי שיהוי כהרי התיישנות. עבור הזמן כשלעצמו אין בו כדי להוות שיהוי. בבסיסו של השיהוי עומדת העובדה, כי עבור הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים ראויים להגנה. בין אם אלה אינטרסים של הרשות השלטונית, בין אם אלה אינטרסים של אדם אחר, ובין אם זהו אינטרס הכלל; ובאיזון הכולל, השמירה על אינטרסים אלה חשובה היא יותר מהשמירה על האינטרס של העותר, שעתירתו נדחית בשל השיהוי .... "אין לקבוע כלל נוקשה בנוגע למקרים בהם יהווה איחור מכשול על דרך המבקשים סעד מבית משפט זה" .

הגם כל אלה, וככל ועתירת הנתבעות לסילוקה של התביעה על הסף הייתה מתמצה בטענות בדבר השיהוי בהגשת התביעה הנוכחית, דומה כי היה מקום להיעתר לבקשת התובעים לקיים הליך של שמיעת ראיות בנושא ולו על מנת לחדד את סוגיית היקפו והשלכותיו של הנזק הראייתי הנטען, כמו גם כלל הנתונים המלמדים על השלכות הסתמכות הנתבעות והשינוי במצבן הנטען.

עם זאת, ועת כי סוגיה זו אך מצטרפת למכלול הנתונים אשר נמנו לעיל, אין כל הצדקה לקיים דיון ייעודי אך לצורך כך. סוף דבר: התביעה נדחית.

עוד טוען התובע, כי לאור רצונו לממש את האופציה בהתאם להסכם האופציה, שלח מכתב לנתבעת ובו הודעה על מימוש האופציה, אולם נוכח התביעה שקבל, הציע לשלם את תמורת האופציה בנאמנות לב"כ הנתבעת באותה עת, עו"ד תוסיה-כהן או לעו"ד שאול ארמה ב"כ החברה.

כשנה לאחר דחית העירעור בבית המשפט העליון, הגיש התובע את התביעה דנן, בה הוא טוען, כי הוא זכאי להשבת הכספים ששולמו על ידו תמורת המניות שמכרו לו הנתבעים ואשר לא היו שלהם למכור, וזאת "הן מחמת הפגם הקשה שהתגלה בכריתת ההסכם והן בשל הפרתו הגסה על ידי הנתבעים" (ס' 7 לסיכומיו).

כך או אחרת, טוען התובע, דינו של חלק זה בהסכם מכירת המניות להתבטל ועל הנתבעים להשיב לו את הכספים שנטלו שלא כדין בגין המניות הגנובות שמכרו לו. יצוין, כי עם תביעתו הגיש התובע בקשה לפיצול סעדים בטענה כי הוצאותיו ונזקיו עקב מעשי הנתבעים טרם התגבשו במלואם.

...

מקובלת עלי גם טענת התובע כי בנסיבות אלה, ממילא לא עמדה על הפרק השבת סכומים ששולמו בשל קיומה של מרמה כפי שנקבע בפסק דין רק זמן רב אחרת כך. יודגש, כי אין המדובר בסעדים חלופיים כי אם בעילת תביעה הפוכה ממש שאין מקום לתבוע ביחד עם העילה ההפוכה לה. אין לטעמי מקום לשמוע מפי הנתבעים גם טענה כאילו משביקש התובע לעמוד על זכותו לממש את האופציה בעוד טענותיה של רותי תלויות ועומדות, הוא אינו יכול לעתור נגדם להחזר הכספים ששילם, לאחר שהתברר כי הם עצמם הונו אותו.

לא מצאתי לקבל גם את טענת הנתבעים כי יש לדחות את תביעתו של התובע משום שלא נגרם לו כל נזק כתוצאה מכך שרכש מהם, בממון, מניות שבסופו של דבר לא קיבל ולא יכול היה לקבל.

די בכך ששאלה זו לא התבררה וממילא לא הוכחה בהליך דנן כלל (שנסמך בסופו של דבר, בהסכמת הצדדים, על טיעונים משפטיים).

בית המשפט התבסס על ההנחה שהחברה הייתה בבעלות הקבלנים במועד קיום התנאי המפסיק, ועובדה זו נימנתה על נימוקיו כי אין לבטל את הסכם השתוף ביחס לגג: "בשנים הרלוואנטיות, כשהחברה הייתה עדיין פעילה, משמעות הדברים הייתה שהזכויות בגג חוזרות לחברת קרפס, ובאותם ימים בעלי מניותיה של החברה היו הקבלנים ולא הדיירים. מכאן נובע שאם היו רוצים בעלי המניות בחברה (קרי הקבלנים או יורשיהם), היו יכולים לחדש החכירה לעצמם, או להחכיר את הגג לצד ג' כלשהוא." (פסקה 25 לפסק הדין החלקי).

בהלכה הפסוקה נשמעו דיעות שונות ביחס לשאלת התחרות בין מוכר נכס שביטל את חוזה המכר מחמת פגם בכריתה, לבין צד שלישי שרכש את הנכס מהקונה, על בסיס הסכם המכר שבוטל, קודם שבוטל (פרידמן וכהן, בעמ' 688–693).

כפי שיפורט להלן, דעתי היא כי הדיירים היו זכאים לבטל את הסכם השתוף בשל פגם ברצון שנפל בכריתת ההסכם, שמקורו בהטעיה מצד עו"ד מוזר; כי יש לראות בדיירים כמי שביטלו את ההסכם, הן בהתנהגותם והן בטענותיהם כפי שהועלו במסגרת ההליך המשפטי בבית המשפט המחוזי; כי זכויות קסירר כצד שלישי להסכם אינן גוברות על זכויות הדיירים להשבה; וכי בנסיבות אלה יש לדחות את תביעת קסירר לאכיפת הסכם השתוף.

...

בית המשפט מצא כי "התמונה הראייתית מראה שככל הנראה שכן"; אך גם אם אין במקום מקלט – הייתה מוטלת חובה על הקבלנים להקים מקלט, הן לפי היתר הבניה והן לפי חוק ההתגוננות האזרחית בנוסחו לפני התיקון משנת 1969.

בית המשפט הגיע למסקנה זו גם מזווית אחרת – על בסיס שיקול הדעת שיש לבית המשפט בבואו ליתן את הסעדים המבוקשים בתובענה, הכפופים לדרישות צדק; וכך קבע: "התובע עותר לסעד של מינוי כונס נכסים, אך סעד זה מותנה בהתרשמות של בית המשפט מכך שצודק לעשות כן (ראו למשל תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לחילופין, עותר התובע למתן סעד של אכיפה כנגד הדיירים, אך גם סעד זה כפוף לדרישות הצדק (ראו בסעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התש"ל-1970). ואפילו צווי עשה באופן כללי כפופים הם לשיקול דעת שיפוטי (ראו את האמור בסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וכן את הרקע ההיסטורי לגיבושם של צווי העשה, שהורתם בדיני היושר של המשפט המקובל (ראו אצל ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 571 (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר שלמה לוין; 1995)). כל אלה מונעים ממני את האפשרות להעניק את הסעדים המבוקשים שעה שזו תמונת הדברים ביחס למקלט ולמחסן. עניין זה טעון ליבון נוסף." (פסקה 43 לפסק הדין החלקי; ההדגשה הוספה – י' כ').

אוסיף כי מקובלת עליי מסקנת חברי השופט י' כשר (פסקה 54 לפסק דינו), כי פסק הדין החלקי, הוא אמנם פסק דין לעניין המרתף, אולם "החלטה אחרת" לעניין הגג, משטרם הושלם הדיון בסעד האופרטיבי הנובע מממצאי בית המשפט.

בבחינת מעבר לדרוש, מקובלת עליי גם מסקנתו כי לנוכח הטעות העובדתית שנפלה בפסק הדין החלקי, ניתנה הסכמת הצדדים לתיקונו, ככל שנדרש.

סוף דבר: אם תישמע דעתי, נדחה את הערעור על כל חלקיו, וקסירר יישא בהוצאות הדיירים, המשיבים 11-1, בסך של 50,000 ₪.

סטאר הסכימה שכאשר יבקר וסילי בסין באפריל, יראו להם כמה דוגמאות דומות ווסילי יחליט מה הוא רוצה; · ב-15 לאפריל יבואו לסין וסילי ופטין חלבי ויבקרו במשרדי החברה (אך לא במפעל); · הראל יאסוף את הסוג החדש של המסגרת וישלח אותה למרטין יחד עם המנעולים הפגומים והידית; · וסילי ביקש שהלוגו על הדלת יהיה באנגלית משום שהוא רוצה למכור לירדנים.

כעולה מההסכם לביטול ההסכם למכירת מניות (נספח 7 לתצהיר מרטין בתביעה שכנגד, ת/4) פתחו הצדדים את חברת ואנדור לשם שיווק ומכירת דלתות, בתמורה לכך שוסילי יעביר מלאי של 1,300 דלתות, ציוד ומכונות ייצור שבבעלות ו.ל. דלתות וריאד אגבאריה ירכוש מלאי נוסף.

ז - התביעה שכנגד ז.1 - טענות ו.ל. דלתות לטענת ו.ל. דלתות בכתב התביעה שכנגד שהגישה, נגרמו לה נזקים בשל הסחורה הפגומה שספקה לה סטאר כדלקמן: הפסד/אובדן הכנסה בשל היתנהלות סטאר (1,500 דלתות שהרווח הצפוי מכל דלת היה 600 ₪) = 975,000 ₪ (כך במקור – ס.מ.); נזק עקב ביטול הזמנות/החזרת סחורה/מלאי – כשלושים וחמישה לקוחות החזירו בממוצע 4 דלתות כל אחד בשל הפגמים –3,800 x 40 ₪ = 133,000 ₪ (כך במקור – ס.מ.); ג. הפסד בגין קבלת הלוואות למימון רכישת הסחורה הפגומה – 500,000 ₪; ד. רכישת מוצרים חלופיים מפלד מנעולים – 100,000 ₪; ה. איחסון סחורה פגומה למשך 41 חודשים – 205,000 ₪; ו. פיצוי ללא הוכחת נזק בשל לשון הרע – 100,000 ₪; ז. טירדה ועגמת נפש – 35,000 ₪; ח. החזר תשלומים שנגבו עבור סחורה פגומה – לשיקול דעת בית המשפט; ט. נסיעות, הוצאות וטרטורים - לשיקול דעת בית המשפט; י. פיצוי על פי חוק החוזים – לשיקול דעת בית המשפט; יא. פיצוי בגין רשלנות - לשיקול דעת בית המשפט; יב. פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה - לשיקול דעת בית המשפט; ז.2 - טענות סטאר, הראל ומרטין לטענת סטאר, התביעה שכנגד הינה תביעה משוללת יסוד, אשר הוגשה אך ורק על מנת להוֹות משקל נגד לתביעתה של סטאר.

...

משלא עשתה כן ו.ל. דלתות, דין תביעתה ברכיב זה להידחות.

משלא עשתה כן ו.ל. דלתות, דין תביעתה ברכיב זה להידחות.

ח - סופו של דבר מורם מהאמור עד כֹה כי התביעה מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית.