תביעה לביטול הסכם ייצור מכונה ותביעה שכנגד לתשלום

בתביעה עותרים התובעים לאכיפת ההסכמים האמורים, וכן לקבלת סעדים כספיים שונים וסעד למתן חשבונות, בסך כולל שהועמד לצרכי אגרה נכון ליום 28.12.2017 על 16,211,279 ש"ח; בעוד בתביעה שכנגד מבקשים הנתבעים (הם התובעים שכנגד), שטוענים כי ביטלו כדין את ההסכמים, סעדים כספיים שונים בגין הפרות ההסכמים ובגין עוולות נזיקיות, בסך כולל של 3,473,278 ש"ח. הרקע הרלוואנטי להליך ותמצית טענות הצדדים הרקע הרלוואנטי לחתימת ההסכמים בין הצדדים התובעת 1 (להלן: "אריזונה") הנה חברה שעסקה בייצור ושיווק מוצרי גלידה, קרמבו, גלידה חמה וטרופית ממפעלה שבאשקלון.

כך, ביום 6.9.2017 הודיעה קולורדו לאריזונה כי תשלום התמורה בסך 500,000 ש"ח עבור הציוד והמכונות שנרכשו (שהושלמה התקנתם והפעלתם), נעשה בדרך של קזוז כנגד חובותיה של אריזונה לקולורדו, אשר לאחר קזוז הסך האמור עמדו באותו מועד על סך של 670,613 ש"ח. חובות נטענים אלו, בסך כולל של 1,098,937 ש"ח, כללו: חוב עבר שקדם להסכם העקרי, בסך 185,749 ש"ח; חוב בגין שיקים שמסר טוביה עבור סחורה של קולורדו אשר בוטלו על ידו או חזרו, בסך 481,182 ש"ח, אשר התובעים הודו בקיומו בסעיף 39 לכתב התביעה המתוקן; חוב בגין סחורה ש"משכו" מפיצים שטוביה העמיד לצורך שיווק מוצרי מחלקת תוצרת גמורה, ולא הועבר בעדה תשלום לקולורדו, בסך 432,006 ש"ח, אשר טוביה ערב לו באופן אישי במסגרת כתב ערבות עליו חתם (נספח 21 לתצהירו של אלמוג); מסכום זה נוכתה יתרת זכות של אריזונה כלפי קולורדו, בסך של 428,324 ש"ח, שכללה גם את התמורה בסך 585,000 ש"ח כולל מע"מ לה היתה אריזונה זכאית בגין הציוד והמכונות.

לנוכח האמור לעיל, עתרו הנתבעים בכתב התביעה שכנגד לתשלום הסעדים הכספיים הבאים: תשלום סך של 185,750 ש"ח בשל חוב עבר של אריזונה לקולורדו אשר קדם להסכם העקרי; תשלום סך של 481,182 ש"ח בגין שיקים של אריזונה שמסר טוביה כתשלום עבור סחורה של קולורדו ואשר בוטלו על ידו או חזרו; תשלום סך 3,682 ש"ח - 432,006 ש"ח בגין סחורה שנטלו מפיצים שאותם העמיד טוביה לרשות קולורדו ולא הועבר בגינה תשלום לקולורדו, בקיזוז יתרת זכות שעמדה לאריזונה כלפי קולורדו בסך של 428,324 ש"ח; תשלום סך של 848,453 ש"ח עבור הישתתפות במחצית מהפסדי מחלקת תוצרת גמורה לשנת 2017.

...

לסיכום, לסכום הפיצויים לו זכאים התובעים בגין הפרת ההסכם העיקרי, בסך של 1,263,156 ש"ח, יש להוסיף ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית החל מיום 1.1.2017, הוא המועד אליו הוון שיעור הרווחים הצפויים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה נגד קולורדו (הנתבעת 1) ונדחית נגד הנתבעים 4-2.

בנסיבות העניין, לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנה 153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.

בתביעה עתר התובע, מר יניב אבידן (להלן: "יניב" או "התובע") לסעד הצהרתי ולצו עשה לאכוף על הנתבע קיום הסכם למכר בית בראשון לציון (הידוע גם כגוש 3629 חלקה 224) (להלן: "הבית" או "הנכס") ולחייב את הנתבע, מר מישל אברג'יל (להלן: "מישל" או "הנתבע") להעביר לבעלות התובע את הנכס, וכן לאכוף הסכם המכונה על ידי התובע "הסכם פשרה" (מיום 13.4.2017).

משכך אני קובעת כי התובע הפר את הסכם 13.4 בכל הקשור להתחייבויותיו ביחס לחנות בבאר שבע ולמותג "הענק הירוק". העברת רשיונות – TOONS STUDIO בהסכם 13.4 נקבע שעל יניב להעביר רשיונות לייצור בובות של "טונס סטודיו": "בנוסף יקבל את הרשיונות של טונס סטודיו את כל הבובות". בכתב התביעה אף ציין יניב כי התנאים העקריים לתשלום בהתאם להסכם 13.4 היו העברת הסחורה במחסן והעברת הזכויות ברשוי מטעם "טונס סטודיו" (סעיף 20 לכתב התביעה).

בנסיבות אלו, הגם שניתן סעד הצהרתי בדבר בטלות ההסכמים, לנוכח פיצול הסעדים ומשעה שהתובע והנתבע שכנגד אף לא עתר להשבה במסגרת התובענה שבפני, לא מצאתי להדרש לעניין זה. מובהר כי אין בכך כדי לשלול את הזכות של כל צד לתבוע את נזקיו או השבה, בכפוף ובהתאם להוראות הדין.

...

משעה שלא קוימו תנאים יסודיים בהסכמי ההבנות, לצד התנאי היסודי של העברת הבית על ידי מישל – שגם הוא לא קוים על ידו, וכן נוכח משקלן המצטבר של ההפרות, אני סבורה כי יש לקבל את תביעתו של מישל גם ביחס להסכמי ההבנות ולהורות על בטלותם.

סוף דבר סיכומו של דבר, אני דוחה את תביעת התובע בדבר אכיפת הסכם 13.4 והסכם המכר, ומקבלת את התביעה שכנגד מטעם הנתבע.

משנדחתה התביעה, דין ההודעה לצד שלישי להימחק, שכן הודעה לצד שלישי משתכללת מקום בו הנתבע חויב כלפי התובע (ר' רע"א 5820/19 שופרסל בע"מ נ' אברהם אלעד גריינר, פס' 12 לפסק הדין (פורסם במאגרים, 30.01.2020) וכן רע"א 4962/19 לוקי בנייה ופיתוח בע"מ נ' דורי דנקנר ואח' (פורסם במאגרים, 19.11.19) פיסקה 20).

לפניי תביעה על סך 450,000 ₪ בגין רשלנות מקצועית של עו"ד, ותביעה שכנגד על סך 17,858 ₪ בגין אי תשלום שכ"ט עו"ד. הרקע להליכים שלפניי התובע והנתבע שכנגד, מר מנחם אבן חן (להלן: "אבן חן"), רכש מאת אביו של חברו מר ישראל הולנדר (להלן: "הולנדר") מכונות לייצור מזון.

כחצי שנה לאחר מכן, אבן חן הגיש בעצמו ושלא באמצעות בא כוחו עו"ד אשורי, "בקשה לביטול פס"ד בפשרה עקב הגשתה ע"י עו"ד איתן אשורי שנעשתה בנגוד גמור לעמדת המבקש שהוא התובע בתיק דבר המצדיק להענות לבקשת המבקש". בבקשתו טען אבן חן שהסכים לפשרה כספית משמעותית אך היתנה זאת בכך שעוזר ימלא אחר מספר תנאים ובהם היתנצלות על כך שירק בפניו של אבן חן בכניסה לאולם בית המשפט; התחייבות מצד עוזר להפסיק להטריד את אבן חן; הצהרה מצד עוזר שמלבד המכונה לערבול שוקולד לא מצוי בידו כל ציוד לייצור מזון שהוא חלק מהמלאי המופיע ברשימה המכונות שנרכשו במסגרת הסכם עוזר; שהסכום המזערי שהוסכם בפשרה בסך 25,000 ₪ ישולם במזומן במעמד החתימה על הסכם הפשרה; ושעוזר ישתף פעולה עם אבן חן באשר לשאר הציוד שהיה מאוחסן לטענתו במחסני מקוו ושנעלם.

...

בהתחשב בהתרשמותי ממהימנות עדויות הצדדים ועדותו של עו"ד אשורי שמה שנכתב על כריכת התיק המשפטי שניהל בבית הדין לעבודה בזמן אמת הוא קבלת תשלום 4,000 ₪ מאבן חן – הינה אמת, אני מקבלת את גרסתו של עו"ד אשורי בעניין זה. מקובלת עליי גרסתו של עו"ד אשורי כי את התביעה לבית הדין לעבודה הגיש מיד לאחר שהוציא חשבונית על הסך של 4,000 ₪ שקיבל מאבן חן (עמ' 64 לפרוטוקול).

אשר על כן אני מקבלת את התביעה הנגדית ומחייבת את אבן חן לשלם לעו"ד אשורי סך של 16,542 ₪ (17% בתוספת מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום המלא בפועל.

סוף דבר התביעה העיקרית, נדחית.

על קצה המזלג יצוין, כי במוקד ההליך - קניון המכונה "מיתחם אמריקן סיטי" אשר הוקם בשנת 2001 בדרך הים 1 רחובות (להלן: "הקניון" או "המיתחם").

בקדם המשפט שהתקיים ביום 19.2.23 ניתנה החלטה (להלן: "ההחלטה") כדלקמן: "בהנתן כי בכתב התביעה שכנגד, עתר מר בן דוד לביטולם של ההסכמים, ובכלל כך ביטול הסכם המכר, ובשים לב לכך שבתצהירים מטעמו, לא עמד מר בן דוד על העתירה לביטול הסכם המכר, הרי שלכאורה, לא יהיה מקום להעתר לסעדים, כפי שהתבקשו מלכתחילה.

בנסיבות שנוצרו ומהנימוקים שצוינו, הותרת התביעה שכנגד על כנה, אינה ראויה, אינה מוצדקת ואינה עולה בקנה אחד עם יעילות דיונית.

כך נקבע כי: "חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהיתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין" (תקנה 151).

...

נוכח האמור אינני מקבלת את טענת הנתבעות שכנגד העותרות לדחיית התביעה שכנגד.

סיכום ביניים – מחיקת כתב התביעה שכנגד מכל אחד מהנימוקים שצוינו לעיל, לא כל שכן מהצטברותם, דין התביעה שכנגד להימחק וכך אני מורה.

הגם שהריני ערה לתקנות, לרבות לתקנה המורה כי המועד לפסיקת הוצאות הוא בתום הדיון (תקנה 152), הגעתי למסקנה כי במקרה הנוכחי, קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים להותיר את סוגיית ההוצאות מחמת מחיקת התביעה שכנגד, לשלב מתן פסק הדין אשר יסגור את התיק.

סוף דבר התביעה שכנגד נמחקת.

רקע במוקד ההליך - קניון המכונה "מיתחם אמריקן סיטי" אשר הוקם בשנת 2001 בדרך הים 1 רחובות (להלן: "הקניון" או "המיתחם").

יתר על כן, הנתבע עצמו הגיש תביעה שכנגד במסגרתה עתר לביטול הסכם רכישת החנות.

הנתבע מציין כי מדובר בתביעה שנולדה בחטא המתנהלת מזה ארבע שנים, תביעה עזת מצח- לביטול חוזה רכישת מקרקעין כאשר התמורה המלאה שולמה לפני מעל עשרים ושלש שנה.

הנתבע מלין על כך שהתובעות מבקשות למחוק ולסגת מהתביעה הנוכחית, כאשר הן מבקשות להותיר לעצמן את הזכות "להשאיר בידם את התביעה כחרב על גרונו של הנתבע". הנתבע מבקש להמשיך בתביעה כסדרה או לדחות את התביעה כבר עכשיו, וזאת תוך חיוב התובעות בהוצאות משמעותיות וראויות כיאה למקרה זה, שאינו אלא שימוש לרעה בהליכי משפט תוך שימוש בו ככלי לשם יצירת לחץ למכירת החנות.

...

על כל אלה יש להביא בחשבון גם שיקול מערכתי - לא ניתן להתעלם מכך שבסופו של דבר, ההליך הגיע לסיומו בשלב מקדמי, בטרם החל שלב ההוכחות ובטרם ניתנה הכרעה שיפוטית לגופם של דברים.

סוף דבר לאחר עיון ותוך שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים הריני קובעת כדלקמן: התביעה נמחקת.

בגין התביעה שנמחקה ישלמו התובעות לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪.