תביעה לביטול המשכנתא או לפקיעתה

עיקרה של השאלה בתובענה - האם המשכנתא הייתה חלק מהבטחונות שהיו מצויים בידי הבנק נכון ל-9.12.13, ולכן הוסכם שהיא תשמש להבטחת פרעון החוב עפ"י הסדר החוב מ-2013 או שהמשכנתא פקעה ב-2005.

משלא שולמו החובות, זכאי היה הבנק לפעול למימוש המשכנתא, ודין העתירה להצהיר על בטלות המשכנתא, בטענה שהיא פקעה ב-05' - להדחות.

...

משלא שולמו החובות, זכאי היה הבנק לפעול למימוש המשכנתא, ודין העתירה להצהיר על בטלות המשכנתא, בטענה שהיא פקעה ב-05' - להידחות.

[5] סוף דבר [א] התביעה להצהיר על בטלות המשכנתא – נדחית.

[ב] המבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

מבוא לפניי תביעה של המנהל המיוחד לחברת מגדל הזוהר לבנין בע"מ (בפרוק) (להלן: "מגדל הזוהר"), בגדרה הוא מבקש כי בית המשפט יורה על בטלותה של עסקת מכר מקרקעין שנכרתה ביום 3.6.2009 בין מגדל הזוהר לבין חברת אביב ס.ה.ר נכסים מניבים בע"מ (להלן: "אביב סהר").

כפי שנקבע בע"א 10148/05 חברת תדי ירושלים בע"מ נ' ברכה כץ-שיבאן (פורסם בנבו, 15.03.2010): "המסקנה המשפטית בדבר זניחת ההסכם ופקיעתו, אותה גזר בית משפט קמא מן העובדות שהוכחו בפניו אף מעוגנת היטב בפסיקתו של בית משפט זה בה נקבע כי ייתכנו מקרים בהם שתיקה, חוסר מעש והיעדר כל פעולה לבצוע החיובים הקבועים בחוזה במשך תקופה ארוכה מאוד, יהא בהם כדי ללמד על כך שהצדדים זנחו את ההסכם וויתרו על ביצועו ולכן יש לראותו כהסכם שפקע או בוטל בהסכמת הצדדים ועבר מן העולם ..." ראה גם ע"א 1901/91 מראות יפו העתיקה בע"מ נ' חברת חלקה 51 בגוש 7060 בע"מ (פורסם בנבו, 9.4.1997), שם נקבע כי חוסר מעש ושתיקה של הצדדים לחוזה לאורך שנים רבות מביאים לפקיעתו של החוזה.

מאידך, ברור שסרובו של הבנק להמציא כתב הסכמה לביטול המשכנתא, לאחר שהתברר לו כי מנהל מקרקעי ישראל לא יאפשר לבנק לרשום שיעבוד חדש על המקרקעין בגין ההלוואה שיעמיד לאביב סהר, הוא שהכשיל את האפשרות לקיים את הסכם המכר במתכונתו המקורית, ואילץ את הצדדים לו לזנוח אותו לטובת עסקה אחרת, שמשום מה לא הועלתה על הכתב.

...

אין חולק כי בסופו של דבר לא בוצעה העסקה במתכונת הקבועה בהסכם המכר אלא בדרך אחרת.

יחד עם זאת, למעלה מהצורך אציין כי אינני מקבל טענה זו של המנהל המיוחד.

סוף דבר משנקבעה בטלותו של הסכם המכר, מתעוררת השאלה מה יעלה בגורל הכספים שהשקיעה אביב סהר במסגרת עסקת המכר.

סיכומו של דבר, מן הטעמים שפורטו לעיל, התביעה מתקבלת.

הסעדים המבוקשים בתובענה הם למתן צוים הצהרתיים, האחד – שרישום הזכויות בנכס צריך לשקף את המצב הנכון לגרסתם, כלומר: מחצית להם (כיורשיו של זישה) ומחצית לאהרון וציפורה, השני – שיוכרז על בטלות המשכנתא או על פקיעתה, לכל הפחות ביחס לזכיותיהם בנכס.

...

המסקנה העולה מכל האמור לעיל בפרק זה היא, שיש לקבל את התביעה המכוונת כלפי אהרון וציפורה, ולתת סעד הצהרתי כמבוקש בסעיף ב' בראש המרצת הפתיחה.

ראו: ע"א 8533/06 גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (5.8.08), והפסיקה המובאת שם. לפיכך, ולפני דיון בנושאים המשפטיים המגוונים שהועלו בהקשר זה, יש להכריע בשאלה, האם המבקשים הניחו תשתית עובדתית ראויה לטענותיהם? תשובתי לשאלה זו, לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו, שלילית.

תוצאה בהתאם לכל האמור לעיל אני מחליט כדלקמן: א. התביעה כלפי המשיבים 2 ו-3 (אהרון וצפורה שולדר) מתקבלת.

ניתן בזה צו הצהרתי, לפיו המבקשים (עמיחי שולדר ויפה בכר) הרשומים כבעלים של 1/3 מזכויות החכירה במקרקעין הנמצאים ברח' החושלים 9 הרצליה, הידועים כחלקה 79/8 בגוש 6592, הם בפועל הבעלים של מחצית מזכויות החכירה במקרקעין, ועל המשיבים 2 ו-3 להעביר 1/6 מזכויותיהם הרשומות באותם מקרקעין לטובת המבקשים, כך שזכויות החכירה במקרקעין יתחלקו באופן שווה בין המבקשים מצד אחד ובין המשיבים מצד שני, מחצית מהזכויות לכל צד. המשיבים 2 ו-3 ישלמו למבקשים שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. התביעה כלפי המשיב 1 (בנק מזרחי-טפחות בע"מ) נדחית, ונדחים הסעדים ההצהרתיים שהתבקשו כלפיו (סעיפים א' ו-ג' לראש המרצת הפתיחה).

המבקשים ישלמו למשיב 1 שכ"ט עו"ד סך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. ניתן היום, כ"ו חשון תשע"ד, 30 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

לאור חשיבות הדברים לענייננו אביאם במלואם: "לקבל את ערעורה של המערערת בנוגע לקביעת בית משפט קמא באשר לפקיעת חיובו של המשיב במזונותיה על פי הסכם הממון וממילא לבטל גם את קביעתו, בסעיף 90 לפסק הדין, שמחייב את המערערת לשלם או להשיב למשיב מחצית תשלומי משכנתא שפרע מיום הגיע אחרון ילדי הצדדים לבגרות. החיוב של המשיב בתשלומי משכנתא יבוטל מיום הגשת תביעת המערערת לפירוק שתוף – 14.5.17." (ההדגשה לא במקור – מ"ש) יוצא אם כן שהחיוב במזונות נותר על כנו, ולא נקבע כלל, בין על ידי רשמת ההוצל"פ ובין על ידי בית המשפט המחוזי, שהחיוב פקע במועד כזה או אחר.

...

מכך עולה המסקנה שהנאמנת אכן נמנעה מלהעביר את המסמכים לידיעת היחיד, לצורך השגתו, כנדרש, בטרם הכריעה בתביעת החוב ומכל מקום לא הוכח אחרת כאמור.

אף טענה זו אין בידי לקבל.

יתרה מכך, גם במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי לא העלה היחיד טענות נגד היתרה בתיק ההוצל"פ, כפי שציין אף בית המשפט שם. בשולי הדברים יוער כי מאחר וענייננו בחוב מזונות, שהוא חוב בדין קדימה, לא חלה עליו הוראת סעיף 235(ג), שקובעת שאין לכלול ריבית פיגורים בחובות כלליים, אף שזו מחושבת במסגרת יתרת התיק בהוצל"פ, ולכן אין מניעה לבסס את גובה החוב על היתרה בתיק ההוצל"פ. הכרעה סוף דבר, הערעור נדחה.

ב-29.1.04 הגיש ראזנבוים בבית משפט זה את תביעתו בתיק אזרחי 1194/04 נגד הבנק ונגד החברה, בה עתר לפסק דין המצהיר על בטלות המשכנתא מעיקרא, בטלות ערבות מ-20.8.02 כערב יחיד לחוב החברה לבנק בסך 400 אלף דולר, בטלות חוזה המכר מ-1.8.02 מעיקרו ומלכתחילה, ועל היות עמותת עטרת משה (תובעת 2) ומוסדות קרעטשינוף רחובות דיירות מוגנות במבנה, בין השאר בבית הכנסת שבו.

לחילופין נתבקשה הצהרה כי לא ניתן לפעול למימוש המשכנתא על המבנה שבמקרקעין, ולחילופי חילופין הצהרה כי המשכנתא נפרעה או פקעה ויש להורות על מחיקתה.

...

לא זו בלבד שלא הוצג חוזה שכירות, ולא שמץ ראיה לתשלום דמי שכירות, או אפילו תשלום הוצאות החזקה כמו, ארנונה, חשמל, מים וכיוצא באלו, בחקירתו הודה מר אריה המבורגר, אשר תצהירו הוגש מטעם התובעים בתיק אזרחי 1255/04, כי "אין הסכם שכירות מוגנת בינינו לבין הרב או לבין אביו המנוח. לא שילמנו דמי מפתח ואנו גם לא משלמים דמי שכירות. נכון שאנחנו ברי רשות. קיבלנו רשות להשתמש בנכס. אנחנו לא משלמים ארנונה ולא מים, צורכים מים בחינם". זאת ועוד, ראזנבוים עצמו אמר בחקירתו את הדברים הבאים: "נכון, אלה שגרים שם, מתפללים ולומדים שם. הם נמצאים שם ברשותי ובעיקרון אם נוכחותו של מישהו לא היתה רצויה לי – הוא לא יוכל להיות שם". אשר על כן הטענה למעמד של דייר מוגן במקרקעין נדחית.

טענה זו אינה מקובלת עלי.

לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את שתי התובענות.