תביעה לביטול הודעת גירעון והצהרת בעלות על רכבים

טענות התובע ביחס לנתבעים 2-3 לטענת התובע, הנתבע 2 לא עמד בהתחייבויותיו שבהסכם הרכישה, לא המציא לידיו את מיסמכי הרכב על אף שדרש זאת ממנו מספר פעמים, מסר לו פרטים שגויים, היתחמק ממתן תשובות, לא העביר חשבוניות, שלח לו מסמכים אשר "שובשו" על ידו ונמחקו בהם פרטים מהותיים, היתנהלות אשר עוררה את חשדו, ורק לאחר שפנה בעצמו לעמיל המכס, מר עובד, שלח לו מר עובד תעודת שער "נקייה", העתק מרישיון רכב הנושא מספר שילדה אחר ושטר מטען.

צד ג' 1 מכחיש כי חתם על הסכם כלשהוא עם התובע, טוען כי מעולם לא התחייב לרכב בעל מספר שלדה מסויים, והתובע ידע היטב למי העביר את כספו וממי רכש את רכבו.

" בעניינינו, הודעת הגרעון מורכבת משני חיובים, שהם למעשה שתי הסוגיות השנויות במחלוקת: האחד, מהו המחיר ששולם בעד הרכב (כמשמעותו בפקודת המכס), ובהתאם, האם פעלה הנתבעת כשורה כאשר ערכה שומה שנייה, והשני, האם הטבת המס השולי בגובה 7% בוטלה כדין, לאור הגילוי כי הרכב יוצר בארה"ב ולא בגרמניה.

בפסקי הדין שהובאו בסעיף 31 לעיל, הרשימונים שהוגשו על ידי התובעים לא נפסלו על ידי הנתבעת (למעט בת.א. (תא) 42312-05-16, ברם התביעה שם התבררה בעת שהרשימון עדיין היה בבירור)), והודעת הגרעון ניתנה לאחר שהגיע מידע חדש במסגרת חקירה ודרישה שביצעה הנתבעת, שהוכיח באסמכתאות כי התמורה גבוהה יותר, או אז קבעו בתי המשפט כי הודעת הגירעון הוצאה כדין.

בכפי שפרטנו לעיל, ברשימון הצהיר התובע כי הרכב מיוצר בגרמניה ונהנה מהפחתה זו, אך בהודעת הגרעון קבעה הנתבעת כי מדובר ברכב שיוצר בארה"ב, הועבר לגרמניה ואף עלה שם על הכביש ולאחר מכן הגיע לארץ.

...

אך איני מקבלת את טענתו.

סעיף 6 להסכם הרכישה קובע: מקום שהתובע שילם את הפרשי המס שנקבעו בהחלטה הראשונה, יש בכך משום הודאה כי הנתבעים שילמו כבר את המקסימום שנקבע בסעיף 6, ולכן הנתבעים 2 ו-3 אינם מחויבים, מכוח הסכם הרכישה, לשאת בסכומי המס הנוספים שהושתו על התובע והתביעה נגדם נדחית.

סוף דבר: הנתבעת להשיב לתובע את חיובי הרבית וקנס הפיגורים שבהודעת הגירעון (רכיב ההצמדה יוותר).

מונחות בפניי שש תביעות כספיות שעניינן בהודעות גרעון, אשר נשלחו על ידי רשות המכס לתובעים בנוגע לכלי רכב שיובאו מגרמניה.

להשלמת ה"פסיפס": · הגברת מיכל סטבינסקי (להלן: "סטבינסקי") הגישה תחילה סעד הצהרתי, בו ביקשה מבית המשפט להצהיר כי הנתבעים 2 ו-3 חייבים כלפיה בתשלום כלל הסכומים הנדרשים בהודעת הגרעון.

ביום 19.05.2015, פנה בא כוחו של בן דרור לממונה תפ"ג בית המכס באשדוד, בבקשה לבטל את הודעת החיוב, אולם, הבקשה סורבה.

ובעניינינו - לטענת התובעים 1-5, נטען כי הם התקשרו עם החברה באמצעות נחמיאס, לצורך ייבוא כלי רכב על ידי החברה.

בעניינינו, בבואי לבחון האם היתנהלותו של נחמיאס, כמנהלה ובעל מניותיה היחיד של החברה, מצדיקה את ההכרה בחבותו כלפי התובעים בגין הודעות הגרעון, ראיתי לנכון להשיב בחיוב לשאלה זו. בעיניינו של רוזנברג, זה האחרון העיד כי את העסקה עשה באמצעות עובד של החברה, קקון, ושלכאורה לנחמיאס אין קשר לעסקה.

...

יוצא אפוא, שבנסיבות העניין, כמתואר, על החברה לשפות את התובעים בחיסרון הכיס שנגרם להם, באופן מלא.

מאחר והגעתי למסקנה - לחיובו האישי של נחמיאס בשל יסודות האחריות הנזיקית, לא ראיתי טעם של ממש לדון בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות בענייננו.

לאור האמור, גם לא ראיתי לנכון להתייחס לטענה של הרחבת חזית, שהועלתה על ידי הנתבעים, בנוגע "להרמת מסך". סוף דבר לאור המקובץ לעיל, בהתחשב בהודעות הגירעון, ובהסכמי הפשרה שחתמו התובעים עם המכס, הנתבעים ביחד ולחוד יישאו בחיובים כדלקמן: · לסטבינסקי סך של 350,194 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

השאלה העומדת לדיון האם יש לבטל את הודעת הגירעון ששלחה הנתבעת לתובע בגין יבוא רכב יוקרה ביבוא אישי.

במועד הרכישה הראה הספידומטר של הרכב שהרכב נסע 7,562 מייל, לכאורה ולאור כך שלא היה לרכב בעלים קודמים, בשל שימוש של הדילר בארה"ב. ביום 23.12.15 הגיש התובע רשימון יבוא על יבוא הרכב בו הצהיר כי הסכום ששילם עבור הרכב הנו 42,850 יורו.

טענות הנתבעת: הנתבעת טענה שיש לדחות תביעת התובע מהסיבות כדלקמן: הודעת הגירעון הוצאה כדת וכדין על ידי הנתבעת; המסים, לרבות מכס, נגבים על פי ערך העסקה, כפי הקבוע בתקנות המכס ובסעיף 132 לפקודת המכס; לאור העובדה שהחקירה התקיימת במחצית השנייה של שנת 2017 והודעת הגירעון יצאה בחודש נובמבר 2019, מדובר במשלוח הודעת הגירעון בזמן סביר וללא שהוי; מאחר ומדובר ביבוא אישי, כל האחריות מוטלת על היבואן, קרי, התובע; התובע אינו עומד בתנאי סעיף 3 לחוק מיסים עקיפים, שכן די בך שהתובע ידע שהוא משלם סכומים נוספים מעבר לסכום המוצהר על ידו לשם יצוא הרכב ארצה, ועם זאת בחר שלא לדיווח על כך בהצהרה.

...

לאור כל האמור לעיל, לא מתקיימים התנאים שלא לחייב את התובע בתשלום סכום הגרעון.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע.

התובע ישלם לנתבעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

עניינה בהגדלת שומת המס בגין יבוא אישי של כלי רכב על ידי התובע, בעקבות גילוי מאוחר של המכס כי שווי הרכב המיובא שהוצהר על ידי התובע נמוך מהמחיר ששולם בפועל ודרישת המכס מהתובע תוספת תשלום דמי גרעון בגין חסר המס בהתאם למחיר העסקה בפועל.

תקנה 2(א) לתקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי), תשס"ז -2006 (להלן: "תקנות המכס") קובעת "ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי לצורך חישוב המיסים החלים עליהם, יהיה ערך העסקה כמשמעותו בסעיף 132 לפקודה, אם הוכיח זאת מייבא הטובין להנחת דעתו של המנהל"; בהתאם לתקנה 2(ג) לתקנות המכס "בהיעדר אפשרות לקבוע את ערך הטובין כאמור בתקנת משנה (א) יקבע הפקיד את ערכם, תוך שימוש באמצעים סבירים העולים בקנה אחד עם העקרונות וההוראות שנקבעו בהסכם גאט"ט משנת 1994 ובהסכם בדבר יישום סעיף VII להסכם גאט"ט משנת 1994, כפי שבאו לידי ביטוי בסעיפים 129 עד 133ט לפקודה". על פי סעיף 130 לפקודת המכס [נוסח חדש] "ערכם של טובין מוערכים ייקבע כלהלן-(1) לפי ערך עסקה שבה נרכשו, מחושב לפי הוראת סעיף 132" ורק בהעדר אפשרות לכך תיעשה בחינה על בסיס ההערכה בהתאם למדרג שנקבע בהוראת הסעיף; סעיף 132 לפקודת המכס קובע "ערך עסקה הוא המחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין, בעת מכירתם לשם ייצוא לישראל (להלן- מחיר העסקה) בתוספת ההוצאות והסכומים המפורטים בסעיף 133...". בעיניין ת"א 37198-11-13 (מרכז) הרשקוביץ מ' מדינת ישראל - רשות המיסים (פורסם בנבו, 31.10.2016) (להלן: "עניין הרשקוביץ") נדונו תביעות יבואנים שייבאו כלי רכב בהליך של "ייבוא אישי" לביטול הודעות חיוב שנשלחו אליהם במסגרתן הם נדרשו לשלם תוספת מסי הייבוא, בעקבות חקירה שנערכה ולפיה המחירים שהוצהרו ברשימוני הייבוא במועד שחרורם של כלי הרכב מפיקוח המכס לא היו מחירי אמת.

בעיניין ת"א (מחוזי-חי') 960/02 קליאופרטה בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס (פורסם בנבו, 31.10.2016) נקבעו הדברים הבאים, אותם אני מאמצת (ערעור על פסק הדין נדחה): "על התובעת נטל השיכנוע ונטל הראיה להראות כי הודעת הגרעון הוצאה שלא כדין ויש לבטלה. ראשית, מכוח הכלל הבסיסי שחל על כל תובע 'המוציא מחברו עליו הראיה'. שנית, בסעיף 239א' לפקודת המכס נקבע כי 'בהליכים שסעיף 229 לא חל עליהם, הטוען ששילם את המכס המגיע או שהגיש רשימון כדין או שהותרו טובין כדין, עליו הראיה'.

כאשר הוא התבקש להסביר כיצד אם לא קנה מהבעלים המקורי של הרכב (LOBAU) פרטיו מופיעים בחשבונית שלו, העלה התובע גרסה חדשה שקונה הרכב המקורי YNC ביטל את העסקה ואז הרכב נמכר לו בפעם השנייה (עמ' 26 שו' 4-10).

...

אקדים ואומר, בחנתי את העדויות ואת הראיות, נתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים והגעתי לכלל דעה לדחות את התביעה.

טענת התובע כי הנתבעת הסתירה את טופס הבדיקה (ת/1) שערך המכס בעת הייבוא והתגלה במהלך חקירתה הנגדית של הגב' קונקול, ועל כן חזקת התקינות של המדינה נסתרת, אינה מקובלת עלי.

מכל האמור החלטת המכס להעמיד את ערכו של הרכב על סך 54,500 אירו, חלף הדיווח החסר בהצהרת התובע, ולחיוב התובע בתשלום חסר המס על בסיס סכום זה - היא החלטה סבירה המבוססת כדבעי בראיות שלא נסתרו ואין להתערב בה. 29371 לסיכום התביעה נדחית.

עוד טען שמספר חודשים לפני הגשת התביעה, זמן רב לאחר שהרכב היה בבעלותו, הוא קיבל הודעה מאת רשויות המס בישראל, כי עליו לסור לרשויות המס לצורך בירור כלשהוא וכי כאשר התייצב כנדרש התברר לו כי רשות המסים פתחה בחקירה בעיניינו של הנתבע, חקירה אשר במסגרתה התברר כי הנתבעים הונו את רשויות המס ודיווחו על סכומים לא נכונים ועל תשלומים מופחתים, בעיסקאות שביצעו על מנת לשלשל לכיסם סכומים נוספים.

עוד טענו, שהתובע תובע תשלומים שלפי ההסכם עם הנתבעת חלים עליו, מה עוד שבאשור מסירת הרכב הוא הצהיר כי אין לו כל טענות כנגד הנתבעת ו/או בעליה.

מכיוון שביהמ"ש קבע כי הנתבעים גרמו לחיוב התובע בתשלום גירעון מס עקב ניסוח בחוסר תום לב של ההסכם שנועד להסתיר הקף הרווח שלהם מהעסקה, והתחמקו מהתמודדות עם הבעיה שיצרו, ביהמ"ש מחייב בנוסף בתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש באופן שסך החיוב הכולל יעמוד על 110,000 ש"ח. האם הנתבע חב ביחד ולחוד עם הנתבעת? הנתבעים טענו בכתב ההגנה שיש לדחות את התביעה כנגד הנתבע וכי הוא מעולם לא פעל מול התובע באופן אישי, אלא כאורגן של הנתבעת.

כאמור לעיל, ביהמ"ש קבע שההסכם שהנתבע ערך בשם הנתבעת היה נגוע בחוסר תום לב שכן הנתבע ניסה להסתיר מהתובע שזכותה של הנתבעת לשיטתה לקבל מתוך הסך של 37,671 יורו ששילם התובע לדילרים בחו"ל, על פי הוראות של הנתבעת באמצעות הנתבע, חלק לא מבוטל מהתשלומים.

ביהמ"ש קובע שלשאלת סיווג ההסכם בה עסק קודם לכן, כמכר או כמתן ייעוץ, חשיבות בעיקר לעניין חבות הנתבע בחיובי הנתבעת שכן לשונו החמקמקה של ההסכם שניסח הנתבע נגועה בחוסר תום כאשר הנתבעת מנסה להנות מיתרונות היותה מוכרת הרכב על ידי קביעת תמורה שכוללת רווח שלה בהקף שמוסתר מהקונה, כגון קבלת החזרים שונים שלכאורה מגיעים ללקוח ולא ליועץ, ומצד שני להדוף תביעות כגון התביעה כאן בטענה שהיא לא מוכרת, אלא יועצת בלבד.

...

מכיוון שביהמ"ש קבע כי הנתבעים גרמו לחיוב התובע בתשלום גרעון מס עקב ניסוח בחוסר תום לב של ההסכם שנועד להסתיר היקף הרווח שלהם מהעסקה, והתחמקו מהתמודדות עם הבעיה שיצרו, ביהמ"ש מחייב בנוסף בתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש באופן שסך החיוב הכולל יעמוד על 110,000 ש"ח. האם הנתבע חב ביחד ולחוד עם הנתבעת? הנתבעים טענו בכתב ההגנה שיש לדחות את התביעה כנגד הנתבע וכי הוא מעולם לא פעל מול התובע באופן אישי, אלא כאורגן של הנתבעת.

אולם, מקובלת עליו טענת התובע לפיה יש להעדיף הפסיקה המאוחרת יותר בזמן של כבוד סגנית הנשיא א. כהן בע"א 18879-10-21 שאישרה הרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבע באופן אישי באותו עניין בגין מחדל אחר של הנתבע.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד כלהלן: הסך של 110,000 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.