בתחילת הדיון הוסבה תשומת לב ב"כ הנתבע לכך שההמחאות שבוטלו אינן כוללות אינדיקאציה לכך שנמשכו "למוטב בלבד" ובתשובה טען כי השרטוט, סימון ה"קרוס", מלמד על "אי סחירות", אך הוסיף כי ההמחאות נימסרו לבחיס תוך הסכמה חיצונית להן לפיה הן אינן סחירות, ועל כן בחיס העביר את ההמחאות שלא כדין לבנק.
לעניין הטענה שהעלה ב"כ הנתבעת בדיון כי השרטוט ("קרוס") על גבי ההמחאות לכשעצמו יוצר הגבלה בסחירות, דינה כמובן דחיה, שכן שרטוט כזה, ללא כיתוב המורה מפורשות על הגבלת הסחירות, עניינו חיוב האוחז לסחר את ההמחאה לבנק לשם גביה [ראו סעיף 76 (א)(2) לפקודת השיטריות (נוסח חדש), להלן "הפקודה" בצרוף האמור אצל זוסמן, דיני שטרות, מהד' שישית, עמ' 358; וכן, למשל, ע"א (ת"א) 1067/90 הבנק הבנלאומי הראשון בע"מ נ' לוי, מופיע במאגרים].
לגבי הטענה כי לבנק אין זכות תביעה כנגד הנתבע אלא כנגד בחיס שבחשבונו הופקדו השיקים, מובן כי גם היא דינה דחיה, שכן הבנק הוא האוחז בהמחאות, לאחר שהן הוסבו לו על ידי בחיס, בחתימת הסבה המופיעה על גבי ההמחאות.
) אך אם יש בידי מבקש הרשות להיתגונן או המתנגד לבצוע שטר להראות כי בפיו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על בית המשפט להסתפק בכך בשלב ראשוני זה ולאפשר את ההתגוננות כנגד ההליך".
...
בנסיבות התיק שבפני, אני סבור כי הנתבעת לא הראתה כי באמתחתה הגנה ברת סיכויים, ולו קלושים, להתקבל.
ההתנגדות נדחית אפוא.
הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ביחס להליך שבפני, בשיעור כולל של 15,000 ₪.
