תביעה לאכיפת הסכם מכר שולחן אוכל

לפני תביעה בהמרצת פתיחה, לאכיפת הסכם זיכיון מיום 6/2/13 בין המבקשת - אלמה און בע"מ , לבין המשיבה- ג'פאניקה בע"מ, אשר במסגרתו הוקנה למבקשת זיכיון להפעלת מסעדה מרשת ג'פאניקה ברחוב בית לחם 34 בירושלים.

מבוא - העובדות הרלוואנטיות אשר אינן שנויות במחלוקת; המשיבה- ג'פאניקה בע"מ, הנה חברה המנהלת רשת מסעדות אוכל יפני ואסייתי והנה בעלת זכויות בסימני מסחר רשומים של רשת בתי העסק.

בסעיף 24 נקבע כי החברה תהיה רשאית להביא ההסכם לידי סיום, בין היתר מקום בו: "הזכיין הפר הוראות הסכם זה בהפרה יסודית וההפרה לא תוקנה בתוך 14 ימים". המבקשת החלה להפעיל מסעדה במקום העסק, בהתאם להוראות הסכם הזיכיון וזאת, החל מחודש יולי 2013 ועושה כן ברציפות עד למועד כתיבת פסק דין זה. במאמר מוסגר אציין, כבר בשלב זה, כי המסעדה נשוא התביעה (וככל הנראה כל מסעדה ברשת זו), נתונה לארבעה סוגים של ביקורות תקופתיות: ביקורת חודשית המכונה "לקוח סמוי"; ביקורות תברואה יזומות במסגרתן נלקחות דגימות מזון לבדיקת מעבדה ונבדקים התנאים התברואתיים במסעדה (ניקיון, תנאי הגיינה וכיוצא בכך), אציין כי ביקורות אלו נערכו בעבור הרשת על ידי חברת ביו טסט, שהיא חברת בדיקות חיצונית המספקת שירותי לווי ופקוח תברואתי ואשר העבירה את דוחות הבקורת מידי חודש למבקשת ולמשיבה; ביקורות תקופתיות של נציגי הרשת שבמסגרתן מבקרים נציגי הרשת במסעדה ומעירים את הערותיהם בנוגע לתפעול המסעדה, ניקיון, איכות השרות והמנות וכיוצא באלו; ודוחות חודשיים סטטיסטיים בהתייחס לשירות המשלוחים- מכירות המשלוח, טיב המנות שנשלחו, התאמת המשלוח להזמנה וכיוצא בכך.

זאת ועוד, מוסכם כי, בסיכומו של דבר, הפגישה האמורה הסתיימה מיד לאחר תחילתה, משנציגי המבקשת עזבו את הפגישה וזאת הואיל ולטענתם במסגרת הפגישה התנהג אליהם בעלי המשיבה- מר ברק אברמוב -בזלזול עת ישב כשרגליו על השולחן ולאחר שהוטחו בהם, לטענתם, האשמות סרק.

...

המבקשת טוענת מנגד כי בהינתן שבמסגרת הודעת הביטול לא הועלתה טענה בדבר סיום ההסכם הואיל ולא נמסרה הודעה על מימוש האופציה במועד - הרי שאין לאפשר למשיבה להעלות הטענה המבוססת על סיום ההסכם בשל אי מימוש האופציה.

סוף דבר; אשר על כן ולאור קביעתי ולפיה ההסכם בוטל כדין, התביעה הנסבה על אכיפתו – נדחית.

בהינתן שהמשיבה עצמה הציגה למבקשת חלופה ולפיה – תחת פינוי המושכר והשבתו לידי המשיבה, תהיה המבקשת רשאית להמשיך ולהפעיל מסעדה במקום וזאת, תוך שהינה נוטלת על עצמה את חיובי המשיבה בהתאם להסכם השכירות אל מול בעלי הנכס וכן, תוך שהינה מסירה כל מיתוג המזהה המסעדה עם המשיבה – הנני קובעת, כי המשיבה תודיע בתוך 14 ימים מהיום האם היא בוחרת בחלופה זו. ככל שתבקש המבקשת להסכים לחלופה ולפיה היא נשארת בנכס, תסדיר תנאי החלופה- קרי כניסה בנעלי המשיבה בהסכם השכירות וכן, הסרת כל המיתוג והכל עד ליום 22/11/18 וככל שתבחר שלא לממש חלופה זו, תהיה רשאית המשיבה לנקוט כנגדה בהליכים על פי כל דין הנובעים מביטול ההסכם על ידה וזאת, החל מהמועד הקבוע למסירת ההודעה.

לחילופין נטען, כי גם אם ייקבע, שלא כפי גישת מאוחדת, כי אישורה לא הביא להשתכללותו של הסכם מחייב בין הצדדים, אזי הפועל היוצא של הפרתה הגסה של חובת תום הלב מצד וייסברג, מקים לה עילת תביעה לפי סעיפים 12 ו – 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 (להלן – חוק החוזים), שאינה מוגבלת לפסיקת פיצוי בלבד, כי אם לקביעה לפיה "המשא ומתן השתכלל לכדי הסכם מחייב והשלמת פרטיו, אכיפת חזרה לשולחן המשא ומתן על הצד המפר". מאוחדת טוענת כי הוכיחה סיכוי טוב לזכות בתביעה, וכי גם מאזן הנוחות נוטה בבירור לצידה, משהצווים נושא הבקשה נדרשים לצורך הבטחת סעד האכיפה לו היא עותרת בתביעה ועל מנת למנוע "מעשה עשוי". כן נטען כי על בית המשפט לשמר את המצב שהיה קיים ערב הפרת החוזה, כי ניזקה גדול לאין ערוך מנזק כספי -שעשוי להגרם לוייסברג או לפתאל, וכי בכל מקרה יש לזקוף לחובת וייסברג את חוסר תום ליבה "הזועק לשמיים" את הצגת מצגי שוא ואת הותרתה בפני שוקת שבורה.

וינברג סבורה כי לא זו בלבד שתביעת מאוחדת משוללת סיכוי אלא שמאזן הנוחות משחק לטובתה, לאור התקשרותה עם סוויצ-אפ בהסכם ארוך טווח, וביחוד לאור החשש שהבניין, שאמור להיות מוכן בעוד מספר חודשים יהפוך ל"פיל לבן" שלא ניתן למכרו, גם לא להשכירו, עד סיום ההליכים בתביעה העיקרית - נזק של מיליונים רבים, עת מאוחדת תוכל לרכוש לעצמה ביניין זול יותר, בהתאם לתקציבה המוגבל.

...

בהקשר זה אציין כי מצאתי לדחות את טענת המשיבות לפיה באישורה לרכוש 290 / 240 חלקים מחלופה א' להצעת ויסברג, לא חצתה מאוחדת את רף המינימום הנדרש לשטח של 7700 מ"ר. מקובלת עלי תשובת עו"ד חורש המסביר כי לפי טבלת השטחים שבהצעת וייסברג (עמוד 21) מסתכם השטח הכולל של קומות ארבע עד אחת עשרה ב 7818 מ"ר נטו ו 9672 מ"ר ברוטו.

אני סבורה שהבניין צריך להיות מאוכלס, אם ברכישה ע"י מאוחדת ואם בשכירות ע"י וייסברג, באופן שטענות הצדדים תתברנה בהמשך, בהיבט כספי.

לאחר שהצבתי במקבילית הכוחות את כל הנתונים הרלבנטיים, ונתתי את הדעת לנזק שעשוי להיגרם למאוחדת אם לא יינתן לה סעד זמני, לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיבות אם יינתן סעד זמני, כמו גם לסעד אפשרי אחר שפגיעתו בצדדים קלה יותר, אף לתום לבם של בעלי הדין, אני מורה כדלקמן: אם תוך עשרה ימים מהיום, שיימנו החל מיום 02.08.2021, תודיע מאוחדת לוייסברג כי הדירקטוריון שלה מאשר להנהלתה לרכוש את בניין WE בדרך מנחם בגין ת"א וזאת בהתאם למלוא חלופה א' להצעת ויסברג ובמלוא המחיר הנדרש על ידה, כי אז יכנס לתוקפו צו מניעה זמני, שתוקפו עד להחלטה אחרת, האוסר על המשיבות לבצע כל פעולה שתוצאתה כניסתו לתוקף ומימושו של הסכם השכירות שנכרת בין וייסברג לבין סוויצ-אפ, אף יאסור על וייסברג לבצע כל פעולה בבניין לרבות עבודות גמר, ככל שאינה עולה בקנה אחד עם הצעת וייסברג כפי שהוגשה בהליך המכרז ותנאיו, לרבות העברה או שינוי הזכויות בו - הכל כנגד הפקדת ערבות בנקאית בסך מיליון ₪.

בעלת האונייה מוסיפה כי הדין מקל עם נושי בעלי אוניות בכך שמאפשר להם להמציא את כתב התביעה לאונייה עצמה, לתפוס אותה כבטוחה ואף להפרע מדמי מכירתה מבלי שיידרשו לאתר את בעליה ולהגיש נגדם תביעה אישית.

למשל, מצוות אכילת מצה היא חובה על הגברא; היהודי והיהודייה הבוגרים חייבים לאכול מצה בליל-הסדר (הרמב"ם, היד החזקה, הילכות חמץ ומצה, פרק ו, סעיף א').

החובה היא להתקין מזוזה על שערי ודלתות הבית (שולחן ערוך, יורה דיעה, סימן רפו).

ביחס לכך, מקובלת עליי עמדתו של בית משפט קמא בדבר ההצדקה לקליטתו האגבית של פסק הדין הגרמני לפי סעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי-חוץ, כמו גם מסקנותיו לגבי סמכותו של בית המשפט הגרמני לידון בתובענה וסופיות פסק הדין.

משקם השתק פלוגתא הן לגבי שאלת קיומם של יחסים חוזיים בין הצדדים הן לגבי שאלת דין החוזה, נסתם למעשה הגולל על תובענת המבקשת, באופן המצדיק את דחייתה על הסף, מעילה זו ולא בשל השתק עילה כקביעת בית משפט קמא.

...

לנוכח כל זאת, אני סבור כי בשלה העת להכריע בסוגיה זו, ולקבוע כי ככלל, העיקרון של השתק עילה לא יחול מקום בו הצדדים מתחלפים ביניהם בתפקידי התובע והנתבע.

סוף דבר, אני מצטרף לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט נ' הנדל, ולפיה דין הערעור להידחות, ואולם מסקנתי זו נסמכת על הטעמים שפורטו על ידי לעיל.

השופט נ' סולברג: דעתי כדעתו של חברי השופט נ' הנדל, כי דין הערעור לדחיה; המערערת אכן מושתקת מלהגיש את תביעתהּ.

אין מחלוקת כי בשלב כלשהוא פנה הנתבע למשרד תיווך והביע את רצונו למכור את יחידתו, ומשרד התיווך תלה שלט בהתאם, ראו עדות הנתבע בעמ' 34 שו' 30: "בשלב מסוים רציתי למכור". אין מחלוקת כי התובעים היו מאוד מעוניינים, שלא אומר להוטים, לרכוש את היחידה לאור האפשרות להרחיב את דירתם בדרך זו, ראו עדות התובע בעמ' 10 שו' 12; שו' 27-29; עמ' 11 שו' 24-25: "בשביל שאני אוכל לחיות בבית שלי, עם שלושה ילדים הייתי צריך עוד מקום, הילדה צריכה שולחן לעשות שיעורים". כבר כעת ניתן לקבוע כי ליחידת הנתבע יש ערך מיוחד עבור התובעים, ולקביעה זו יש משמעות להמשך.

ביום 9/10/17 שלח ב"כ הנתבע מייל בזו הלשון: "מרשי בקש להודיע כי בשלב זה ועד להסדרת בעיניין הוא אינו מעוניין להיתקשר בחוזה מכר", ראו נספח ל"ח לתצהיר התובע; ביום 18/10/17 נשלח מייל מטעם הנתבע לפיו "מרשי טרם קיבל החלטה והוא שוקל את צעדיו" (נספח מ"א); ביום 23/10/17 נשלח מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים מטעם ב"כ התובעים, שם נאמר בין היתר שבין הצדדים נחתם הסכם מכר מחייב והתבקשה אכיפתו, ראו נספח מ"ב לתצהיר התובע; בימים 29/10/17 ו – 31/10/17 הוחלפו מסרונים בין הצדדים (נספח ל"ט לתצהיר התובע), כאשר במיסרון הנתבע נאמר: "...אף אחד גם לא קובע בשבילי את המחשבות של בן אדם לא הודעתי לגבי עניין שאתה מציע לסבך אדם שבסופו של דבר חבר ילדות שעובר תקופה קשה (השוכר, ח.פ) ואם אגיע למסקנה שצריך לעשות משהו בנדון תהיה זאת רק בדרך הטובה בלבד ובדרך שלי כרגע אתן לזמן ולדרך שלי לעשות את שלו רק בדרך הטובה אם יהיה משהו חדש תשמע ממני כי אני לא מתכוון להיות עם הדבר מורט העצבים זה עולה לי גם בבריאות!!! חג שמח". על רקע הדברים המתוארים לעיל, הגישו התובעים את התביעה שבפניי ביום 21/11/17, במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב, בהתאם לטיוטה הסופית שנשלחה (נספח ל"ב).

...

ביום 9/10/17 שלח ב"כ הנתבע מייל בזו הלשון: "מרשי בקש להודיע כי בשלב זה ועד להסדרת בעניין הוא אינו מעוניין להתקשר בחוזה מכר", ראו נספח ל"ח לתצהיר התובע; ביום 18/10/17 נשלח מייל מטעם הנתבע לפיו "מרשי טרם קיבל החלטה והוא שוקל את צעדיו" (נספח מ"א); ביום 23/10/17 נשלח מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים מטעם ב"כ התובעים, שם נאמר בין היתר שבין הצדדים נחתם הסכם מכר מחייב והתבקשה אכיפתו, ראו נספח מ"ב לתצהיר התובע; בימים 29/10/17 ו – 31/10/17 הוחלפו מסרונים בין הצדדים (נספח ל"ט לתצהיר התובע), כאשר במסרון הנתבע נאמר: "...אף אחד גם לא קובע בשבילי את המחשבות של בן אדם לא הודעתי לגבי עניין שאתה מציע לסבך אדם שבסופו של דבר חבר ילדות שעובר תקופה קשה (השוכר, ח.פ) ואם אגיע למסקנה שצריך לעשות משהו בנידון תהיה זאת רק בדרך הטובה בלבד ובדרך שלי כרגע אתן לזמן ולדרך שלי לעשות את שלו רק בדרך הטובה אם יהיה משהו חדש תשמע ממני כי אני לא מתכוון להיות עם הדבר מורט העצבים זה עולה לי גם בבריאות!!! חג שמח". על רקע הדברים המתוארים לעיל, הגישו התובעים את התביעה שבפניי ביום 21/11/17, במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב, בהתאם לטיוטה הסופית שנשלחה (נספח ל"ב).

"האמור בסעיף 12 אינו בגדר כלל, המיושם במקרה של גישה נוקשה ודווקנית במשא ומתן. עניינו ביושר לבב ולא בגמישות האופי או בנועם ההליכות. סעיף 12 הנ"ל אינו בא לכפות על אלו המנהלים משא ומתן את החובה לכרות חוזה בכל תנאי ובכל מחיר ולחייב בפיצויים את כל מי שמחליט, לפי מיטב שיקולו ומצפונו, שעיסקה פלונית המוצעת לו אינה כדאית ואינה רצויה, וזאת גם אם מתברר, כי הוא שגה בכך מבחינה אובייקטיבית. סעיף 12 דן במערכת נסיבות מוגדרת ומיוחדת, אשר עניינה סטייה מנורמה מוסרית, החלה על כל אלו המנהלים את המשא ומתן, ואשר עניינה התנהגות שאין מצפים לה מצד אדם הגון וישר-דרך, מאחר שיש בה כדי להערים על הצד האחר, או שיש בה, למשל, משום הסתרה פסולה של נתונים עובדתיים, אשר הצד האחר למשא ומתן זכאי לדעת אותם ואשר מן הראוי היה לגלותם לו מראש. סיכומה של נקודה זו - יכול פלוני להפסיק משא ומתן בנסיבות המצדיקות זאת מבחינתו, לפי שיקולו ומצפונו, ואשר אינן מוצדקות מבחינת הנתונים האובייקטיביים, ולמרות זאת לא יגלה בכך בית המשפט, לפי נסיבותיו של העניין, העדר תום-לב דווקא. חוסר הצדקה עניינית, המעוגנת בשיקולו של צד למשא ומתן המאמין בתום-לב בצדקתו, אינו עולה בהכרח כדי חוסר תום- לב." במקרה הנדון, לא התרשמתי כי פרישתו של הנתבע מהמו"מ נעשתה בחוסר תום לב, כך גם עלה מחקירתו כאשר נשאל מדוע למעשה כך החליט " כי החלטתי שאני לא מעוניין להיקשר לעסקת מכירה משום שהעבודה שלי התרסקה, אין לי פרנסה מזה שנים רבות אני סובל עם אשתי שיש לה מחלת נפש חמורה.. סכיזופרניה, ותחת לחצים במשך כל השנים האלה עוד להתעסק עם הדבר הזה לא יכולתי להמשיך אותו, לכן הפסקנו ולא המשכנו לא יכולת להמשיך יותר..." (עמ' 34 שורה 16), וגם "תחת לחץ לא עושים עסקה". לא מצאתי כל מניע נסתר או פסול בפרישתו של הנתבע מהמו"מ; הוא לא מכר את דירתו לאחר; לא נעשתה כל השבחה בנכס; הנכס עדיין עומד ריק ולא הושכר.

לפיכך – אין לי אלא לקבוע שהפרישה מהמשא ומתן אינה נגועה בחוסר תום לב. סוף דבר בין הצדדים התנהל משא ומתן שלא הבשיל לכדי הסכם מחייב; אין מקום להורות על אכיפת הטיוטה הסופית ואין מקום לקבוע כי פרישתו של הנתבע מהמשא ומתן נעשתה בחוסר תום לב. משכך, דין התביעה להידחות.

התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

בבקשת האישור, הוגדרו חברי הקבוצה כ-"כל מי שרכש מהמשיבה מוצר שהוצג במסגרת מבצע הנחה פקטבי, בשבע השנים שקדמו לבקשה זו ועד למתן פסק דין חלוט בתובענה". עילות התביעה הן: הפרת ס' 2 ,4, 8 ,15(א) ל-חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; הפרת תקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפירסום מחירי נכסים ושירותים), התשנ"א-1991; הפרת הנחיות הממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, בעיניין פירסום והצגת מחירי מבצעים, מיום 30.4.2013; רשלנות לפי ס' 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968; אכיפת הסכם, הפרת חובת תום הלב מכח ס' 12 ,39 ,61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973; עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט-1979.

עקרי הסדר הפשרה הגדרת חברי הקבוצה: "כל מי שרכש מהמשיבה מוצר שהוצג במסגרת מבצע הנחה פקטבי, בשבע השנים שקדמו לבקשה זו ועד למתן פסק דין חלוט בתובענה". הצדדים הגיעו לכלל הסכמה כי תמורת סילוק סופי ומוחלט של טענות המבקשת וחברי הקבוצה ומבלי להודות בטענות הצדדים, המשיבה תפעל כדלקמן: הסדרה לעתיד - המשיבה תקפיד כי מבצעים או מכירות מיוחדות שתציג במוצריה הנמכרים באתר ובסניפים, יחושבו ביחס למחירם הרגיל שהיה בתוקף 7 ימים לפחות קודם לעריכת המבצע או המכירה המיוחדת.

הטבה- המשיבה תעניק לציבור הטבות בסך של 400,000 ₪ בשתי חלופות אפשריות: חלופה אחת, באמצעות הענקת כסא במתנה ללא עלות לכל צרכן שירכוש אצלה שולחן אוכל.

...

עוד יש להתחשב בסיכון שנטלו המבקשת ובאי כוחה שכן לו הייתה הבקשה נדחית, הייתה יורדת עבודתם לטמיון תוך חיובם בהוצאות.

על מנת לעודד הסדרי פשרה ראויים אשר יחסכו זמן שיפוטי יקר, ובהינתן כי משאבי המערכת המשפטית היו מינימאליים שעה שלא התקיים ולו דיון אחד, הריני נעתרת לבקשת הצדדים ומאשרת פטור מתשלום החלק השני של האגרה.

סוף דבר הריני מאשרת את הסדר הפשרה בין המבקשת לבין המשיבה ונותנת לו תוקף של פסק דין.