ביום 27.11.16 הנתבע סבור כי עומדת לו הזכות לפתוח מסעדה בשרית, לאחר שמסעדה אחרת ביישוב (של גב' ויטראול) פונתה והוא מבקש את אישור האגודה לאחת משתיים: הכנסת שותף וקבלת פיצוי חלקי או מכירת "הזיכיון" להקמת מסעדה לגורם חצוני בסכום של כ-100,000 ₪ וויתור על דרישת הפצוי (נספח כ"א לתצהיר הנתבע).
עוד טענה התובעת, תקופת השכירות הסתיימה, העיסוק המקורי שאליו התחייב הנתבע בחוזה פסק, ולכן דחיית תביעת הפינוי וקבלת צו עשה או צו מניעה קבוע כפי שבקש הנתבע, משמעם יצירת חוזה שכירות חדש שבו התנאים מוכתבים על ידי בית המשפט, מה שלא סביר שייעשה, וגם אם היה חוסר תום לב בהתנהלות האגודה, טענה המוכחשת על ידה, אין בכך כדי לחייב הארכת חוזה השכירות, אלא יש לברר ההשלכות של חוסר תום הלב במסגרת תביעת הפיצויים, ואין מקום להחזיק המושכר כ"בן ערובה".
משהפסיק לשלם דמי שכירות ב-1.11.16, הנתבע לא היה זכאי להמשיך ולהחזיק במושכר בוודא שלא אחרי ה-31.12.16, או אחרי שמכר ופינה את כל הציוד והסחורה שנותרו במקום.
התרשמתי כי האגודה היתה בעבר גמישה עם מטרות שונות של עסקים בתחומה, ועדיין תנאי לחתימת הסכם או שינוי מטרתו העסקית הוא קבלת רשותה של האגודה מראש, ורשות כזו לא התקבלה בנסיבות ובאופן שבו היתנהל הנתבע, אשר מחד, לא באמת רצה לנהל מסעדה בשרית, אלא סבר שיש לו זכות להשכיר המקום בשכירות משנה, על אף שתקופת השכירות הסתיימה, באופן שיוכל לגרוף רווחים מעצם התיווך, והכל כדי לכסות על הפסדיו, שלא הוכח שמקורם בהתנהגות מעוולת כלשהיא של האגודה.
ראו לדוגמא ה"פ (מחוזי י-ם) 20822-08-10 אקווה בלה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (27.3.2011), שם נאמר: "אכיפה בשל היתנהגות חסרת תום לב בשלב הטרום חוזי, שנויה במחלוקת, ואולם גם אלה הסבורים כי ניתן להעניק סעד של אכיפה במקרה כזה, מחזיקים בדיעה כי הדבר יכול להעשות רק במקרים חריגים ונדירים, ואלו לא מתקיימים במקרה דנן."
גם בעניינינו, לא מדובר במקרה בו כל פרטי ההסכם כבר סוכמו, הועלו על הכתב ואושרו, וכל שנותר הוא לחתום חתימה פורמלית על חוזה.
...
בסופו של דבר זכה דוד סקורקה המכונה "דוד המלך" להפעיל את המקום.
סוף דבר
תביעת הפינוי מתקבלת מהטעם כי חוזה השכירות פקע וכי טענות הנתבע בדבר הפסדים כספיים או הבטחות שלא קוימו צריכות להידון בתביעה כספית, אם בכלל.
אני דוחה את תביעת הנתבע לצו מניעה קבוע.
