תביעה לאכיפת הסכם התקנת מערכת אבטחה

בית משפט השלום בקריית גת ת"א 32013-03-17 בפני כב' השופט אבישי זבולון תובעים 1. פלוני באמצעות ב"כ עו"ד יוסף ע. אלצאנע 2. המוסד לביטוח לאומי באמצעות ב"כ עו"ד עמראן ח'טיב נתבעים 1.מוקד ח.א.ש מערכות ושירותים 2.מגדל חברה לביטוח בע"מ באמצעות ב"כ עו"ד יריב מדר 3.משרד החינוך והתרבות באמצעות ב"כ ש. ברג 4.מועצה אזורית אל קסום באמצעות ב"כ עו"ד חן אביטן פסק דין

הנתבעת 2 הסכימה לבטח חברת שמירה/ביטחון העוסקת ב"חברת שמירה, אבטחה, שירותי ניקיון, התקנת מערכות אזעקה ושירותי מוקד, בית קפה, גלידריה, מסעדה", מכאן כי עבודה של גיזום באמצעות מסור חשמלי אינה נכללת בהגדרת הפוליסה.

הכל במטרה לאכוף את נהלי הבטיחות (ע"א 9073/09 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף [פורסם בנבו]).

בנוסף, בהתאם לחוזה היתקשרות שבין הנתבעת 1, מעסיקתו של התובע לבין הנתבעת 4, אשר שכרה את שירותיה של הנתבעת 1 עולה כי מדובר בשרותי ניקיון בלבד ולא כלולות בחוזה עבודות של גיזום, מכאן כי פעולת התובע היתה חריגה ולא בהתאם לנדרש ממנו.

...

אין לצפות ממנהל בית הספר להיות נוכח בבית הספר בזמן בו מתבצעת העבודה ואין מקום לצפות ממנו לחשוב כי התובע יבחר על דעת עצמו לבצע עבודת גיזום תוך הסתייעות במסור חשמלי, אותה לא ביצע מעולם ולא הוכשר לה. מכל האמור הגעתי למסקנה כי התובע קיבל הנחייה ממנהל בית הספר לפתוח את שערי בית הספר ביום שישי, לעובדי המועצה שיגיעו לגזום את הגדר החיה.

לפיכך אין מנוס מהקביעה כי דין תביעת התובעים להידחות.

דומה כי אף בית הדין הארצי בפרשת שמלה עמד על קושי זה, אך ביכר שלא לפסול מקרה זה על הסף, וזאת בשל "ההקשר הרחב שבו הוגשה התביעה", "קרי היותה של תביעה זו חלק בלתי נפרד משרשרת הליכים בהם נתבעו זכויותיהם של עובדי שמירה ואבטחה" (סע' 23 ו-24 לפרשת שמלה) – דבר שאינו מיתקיים בעניינינו, שכן שם נידרש בית הדין "לקבוע אם כשלה ההסתדרות באופן המזכה את המשיבים בסעדים הנתבעים על ידם, ובכלל זאת צו עשה של הפעלת ועדת האכיפה בעיניינם" (סע' 36 לעניין שמלה).

דא עקא, כי מיהותה שונה בתכלית מנסיבות המקרה שבעניינינו, הן מאחר שבעניינינו מדובר בענף הבניה והן לנוכח מנגנון הפעולה הנידרש, שכן בפרשת שמלה היתמקדה התביעה במנגנון הסכם האכיפה בענף השמירה ודרישת המשיבים שם מההסתדרות, טרם הגשת התביעה בעיניינם, לפעול לאכיפתו ולביצועו כאשר ההסתדרות ביכרה להפנותם לוועדה הפריטטית הענפית.

חמישית, ביום 1.1.2021 ניכנסו לתוקפן תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן- התקנות החדשות).

בחלק א' שעניינו "עקרונות יסוד", נקבע, בין היתר, כי "הליך שפוטי ראוי והוגן מיתקיים במערכת שיפוטית... (ה) מכריעה בתוך זמן סביר על יסוד הטענות ההדדיות המובאות לפניה, מנהלת את ההליך ופוסקת בו באופן שוויוני, מידתי ויעיל ומנמקת את החלטותיה.

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התביעה כנגד ההסתדרות להימחק.

פסק דין מבוא בפניי תביעה שהוגשה על ידי מ.מ.ד.ע. נכסים בע"מ (להלן: "ממדע") וגוונים איבוק אפוקסי בע"מ (להלן: "גוונים") (להלן ביחד: "התובעות"), במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי, סעד של אכיפת הסכם וצו עשה קבוע, וכן סעד כספי בגין נזקים שנגרמו לתובעות לטענתן כתוצאה מהפרת הסכם מכר מקרקעין שנחתם בין ממדע לבין צנורות המזרח התיכון בע"מ (להלן: "הנתבעת") לאחר שהנתבעת לא פעלה להעברת הזכויות במקרקעין שמכרה לממדע על שם ממדע במסגרת סד הזמנים עליו הוסכם בהסכם, ועשתה כן רק לאחר הגשת התביעה ובחלוף למעלה מ-12 שנים לאחר חתימת ההסכם.

בנוסף, נטען כי כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הנתבעת, נגרמו לתובעות וממשיכים להגרם להן נזקים נוספים וכבדים, שבאים לידי ביטוי באלה: (א) שכירת שירותי אבטחה בשל העידר אפשרות לגדר את המקרקעין, לאור תואי הדרך שחוצה את המקרקעין, ואשר לגביו התחייבה הנתבעת בפני ממדע כי זה עתיד להשתנות במסגרת הפרצלציה על דרך העתקתו באופן שיקיף את המקרקעין ולא יחצה אותם; (ב) הפסד כספי שניגרם עקב חוסר אפשרות להתקנת מערכת סולרית לייצור חשמל על גגות המבנים שרכשה ממדע מן הנתבעת; (ג) הוצאות שנגרמו בשל העידר אפשרות להעברת מיפעל התובעות מעפולה למיתחם המקרקעין בעכו עד לרישום הזכויות.

במסגרת התביעה טענו התובעות כי בעקבות הפרת הנתבעת את ההסכם, נגרמו להן נזקים כספיים עצומים, שבאו לידי ביטוי כאמור ב-3 ראשי נזק: (א) הוצאות שמירה שהוצאו בשל העידר יכולת לגדר את המקרקעין בשל תואי הדרך שחוצה אותם; (ב) הפסדים כספיים שנגרמו בשל העידר אפשרות להתקנת מערכת סולרית לייצור חשמל בהיעדר רישום הזכויות במקרקעין על שם ממדע; (3) הוצאות שנגרמו בשל העידר יכולת לאחד את המפעל בעפולה עם המפעל בעכו.

...

לפיכך, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעות את הפיצוי המוסכם בסך של 50,000$ בערכם השקלי נכון למועד התשלום ובלבד שהסכום שישולם לא יפחת מסכום הפיצוי נכון למועד פסק הדין.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעות, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 50,000 ₪.

עם זאת, לא מצאתי כאמור לעיל להיעתר בשלב זה לבקשת התובעות לקצוב לנתבעת זמן להשלמת הליכי הפרצלציה, רישום הזכויות על שם ממדע בלשכת רישום מקרקעין ורישום הבית כבית משותף, משביצוע האמור כפוף לשיתוף פעולה עם גופים חיצוניים להסכם.

ביום 18.6.17 חתמה התובעת על "תוספת להסכם מיום 15.12.2016 " עם הנתבעת לפיו : "....השוכרת תשיב את החזקה במושכר לידי המשכירה כשהוא במצבו לפני ארוע ההצתה ובכלל זה כשמערכת המתזים, הספינקלרים וכן מערכת החשמל שבו תקינה, נקי, מסוייד באזורים בהם פגעה השריפה וגרמה לנזק כולל פיח ומסודר, לשביעות רצון המשכירה וזאת עד ליום 30.06.2017. " (סעיף 3 לתוספת להסכם) וכן :" כך לדוגמא בין היתר, השוכרת תתקין דלת כניסה למושכר במקום הדלת שניזוקה על ידי הפורצים "(סעיף 4 לתוספת להסכם) (התוספת להסכם צורפה כנספח י"א לכתב התביעה).

בפרוטוקול נכתב: "בוצע ניקיון במקום שטיפה של הריצפה ופינוי. הותקנה דלת כנסיה ראשית. הוחלף מנעול חדש לדלת הראשית. הוחלפו על המתזים ע"י פיני מערכות ב-3/7/17. 12 תאורת פנסי תיקרה ..." בחודש אוגוסט 2017 הגישה התובעת תביעה זו שבפניי לתשלום דמי השכירות, ואילו הנתבעת הגישה במקביל ב- 18.2.18 תביעה בבית משפט השלום בתל-אביב בגין הנזק הנטען כנגד התובעת, חברת השמירה, חברת הביטוח הפניקס ועוד שניים נוספים (ת.א 41789-02-18 מובק מעבדות קוסמטיקה בע"מ נ' הפניקס ואח', להלן: "התביעה נגד הפניקס" או "התיק השני ").

בהתאם לאמור בנספח ד' להסכם שם נקבע תפקיד חברת הניהול אשר פעלה מטעם התובעת בסעיף 4.1.5 לפיה :"שמירה, אבטחה ובקרת כניסות בשטחים הציבוריים ..". לטענת הנתבעים התובעת היא זו שהפרה את הסכם השכירות משלא הציבה שמירה אפקטיבית ומשכך דין התביעה להדחות.

סעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") קובע: "(א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים." בעיניין זה נקבע בע"א (מרכז) 11146-04-22 אייסוניק קיד מערכות בע"מ נ' לה ריין יזמות ואירועים בע"מ (פורסם בנבו, ניתן ביום 22.8.22 )( דעת רוב של השופטות רוטנברג ונד"ב ) : "

...

כמו כן בהעדר עילה אישית כנגדו לא מתקיימות החלופות שבסעיף 6 לחוק החברות, תשכ"ט-1999 על כן אין הצדקה להרמת מסך כנגדו ועל התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות על הסף (בסעיף 38-40 לתצהיר מר מחמוד).

סוף דבר: לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעים ביחד או לחוד לשלם לתובעת תוך 30 יום את הסכומים המפורטים להלן: דמי שכירות : 84,832 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום החוזי ועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

נטען כי לבקשת האישור לא צרף המבקש תשתית עובדתית מינימלית התומכת בטענותיו לגבי עילת התביעה האישית ולמיטב ידיעת המשיבה "המבקש לא נרשם לשירותי החברה מיוזמתו, אלא הוזמן לפלטפורמה על ידי משתמש אחר... עובר לארוע האבטחה, המבקש ביקר בפלטפורמה של החברה רק פעם אחת למשך מספר דקות... ולא העלה אז לפלטפורמה של החברה מידע" (שם, סעיף 22.1).

לגבי ההטבה המוצעת בהסכם הפשרה סבור היועץ המשפטי כי החשש לליקוי אבטחת מידע במערכות המשיבה יוצר קושי בבחינת התועלת שבהטבה, שכן ההטבה היא שימוש במערכות המשיבה באופן שעלול ליצור סיכון אבטחת מידע נוסף למי שנטען כי כבר נפגע.

אמנם, העדר הליך מינהלי לאכיפת הוראות דיני הגנת הפרטיות עשוי, בנסיבות מתאימות, להוות אינדיקאציה לאמתות תוכן הצהרת מר יפת לפיה: "החברה עמדה ועומדת בסטאנדארט חוק הגנת הפרטיות והתקנות, להגנה על מידע, לפני ארוע האבטחה ולאחריו" (סעיף 22 לתצהיר מר יפת).

...

עוד אני מורה כי הקרן תקצה את הכספים שיתקבלו אליה כחלק מביצוע הסדר פשרה זה לגופים העוסקים בקידום השמירה על פרטיות בכלל ופרטיות במידע בפרט.

סוף דבר מאחר שמצאתי כי הסדר הפשרה הוא "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינים של חברי הקבוצה" (סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות), אני מאשרת את הסדר הפשרה המתוקן על כל תנאיו ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני קובעת כי מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה מהווה גם סילוק וויתור של המבקש ושל חברי הקבוצה כהגדרתם בהסדר הפשרה המתוקן כלפי המשיבה.