תביעה לאכיפת אחריות על עבודות איטום לקויות

לפני תביעה כספית, נזיקית על סך 35,403 ₪ ומתן צו עשה שעניינה ניזקי רטיבות ונזילות מים בדירת התובע כתוצאה מאיטום לקוי של גג הבניין המשותף.

אם לא יופקד הסכום האמור תוך 7 ימים ייתן בית המשפט החלטה ולפיה הדיירים האחרים יפקידו הסכום שחסר בחלוקה יחסית ביניהם ויינתן פסק דין בר אכיפה כנגד שייר שלא שילם את חלקו.

ביום 25.9.17 הודיעו הנתבעות 6 ו-12 כי אין באפשרות הנתבעת 12 לקחת האחריות על עבודת איטום הגג ואולם צורפה הצעת מחיר לאיטום גג המבנה כולו על סך 25,793 ₪.

...

כמו כן, אני מורה כי הנתבעים, יישאו, יחד ולחוד, בסך של 330 ₪ עבור הוצאות התובע וכן בסך נוסף של 3,417 ₪ כולל מע"מ עבור שכר טרחת עו"ד התובע.

אני דוחה את רכיב התביעה שעניינו פיצוי בגין הפרת תקנון ועגמת נפש שכן, רכיב זה הוא בשיקול דעת בית המשפט.

באשר לתשלום שכר טרחת מומחה בית המשפט על סך 4,799 ₪ כולל מע"מ, אשר שולם על ידי הנתבעות 6 ו-12, כמימון ביניים - אני קובעת כי על כל הנתבעים, להשיב לנתבעות 6 ו-12 חלקם היחסי בסכום זה תוך 30 יום.

לפיה, על פי חוות דעת המקורית שהגיש בתיק בבית משפט השלום באשדוד (שאת אכיפתה תבעו התובעים בתביעה זו) התבקשו הצדדים להגיש מראש תכנית עבודה מוסכמת לתיקון ליקויי האיטום ולמנות מפקח בנייה המתמצא בעבודות האיטום.

אף אם נניח כי קיימות כיום בבניין נזילות רבות, מהו הקשר בין נזילות אלה לבין הטענה לליקויי בנייה של הנתבעת? הרי נזילות בחלוף שנים רבות מאז הקמת הבניין עשויות לנבוע גם מתחזוקה לקויה (התובעים לא הצביעו על עבודות תיחזוקה כלשהן שבוצעו על ידם כנדרש).

מכאן אפשר שמקורו אינו בליקוי בניה, כי אם בהעדר תיחזוקה, שהאחריות לה חלה על הדיירים שלא ביצעו במשך שנים עבודות תיחזוקה, כפי שציין המומחה.

...

ביום 18.10.19, לאחר ששמעתי את המומחה, ואת טענות הצדדים, פירטתי את מסקנותיי ואת הוראותיי ביחס להמשך ההליך.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה למינוי מומחה נוסף להידחות.

התובעים, שנמנעו מחקירה נגדית (ובכלל זאת לא ניסו להטיח בפני המומחה כי התמונות או הסרטונים מתייחסים כביכול לנזילות מהמקומות שתוקנו) לא סתרו מסקנה זו. העובדה שקיימות נזילות במקומות אחרים בחניון, הנצפות רק בימים גשומים במיוחד - נתון שאף הוא לא נסתר על ידי התובעים, שנמנעו מלחקור את המומחה בחקירה נגדית - בוודאי אינה נזקפת לחובת המומחה.

נקבעה חלוקת אחריות בדבר עלויות התיקונים: גגות במימון צד ג'; חניונים במימון משותף בחלקים שוים של הנתבעת וצד ג'; מבואות במימון הנתבעת; ככל שהמומחה יקבע שבעיית איטום הנה באחריות דייר פלוני, הוא יישא בעלות התיקון.

לפיה, על פי חוות דעת המקורית שהגיש בתיק בבית משפט השלום באשדוד (שאת אכיפתה תבעו התובעים בתביעה זו) התבקשו הצדדים להגיש מראש תכנית עבודה מוסכמת לתיקון ליקויי האיטום ולמנות מפקח בנייה המתמצא בעבודות האיטום.

אף אם נניח כי קיימות כיום בבניין נזילות רבות, מהו הקשר בין נזילות אלה לבין הטענה לליקויי בנייה של הנתבעת? הרי נזילות בחלוף שנים רבות מאז הקמת הבניין עשויות לנבוע גם מתחזוקה לקויה (התובעים לא הצביעו על עבודות תיחזוקה כלשהן שבוצעו על ידם כנדרש).

...

לאחר ששמעתי את המומחה, ואת טענות הצדדים, אפרט להלן את מסקנותיי.

בהתאם לכל האמור לעיל, על מנת לסיים את התיק יש לבצע את התיקונים והבדיקות ביחס לשתי נקודות הנזילה, בהתאם לחוות דעת המומחה.

לפיכך, אני מורה כדלקמן: נזילה בסמוך לצנרת הביוב בחניון: הנתבעת והצד השלישי יתאמו עם משפחת מזור, וכן עם מומחה בית המשפט, את מועד ביצוע התיקון הנדרש, כאשר התיקון יבוצע ויושלם בתוך 30 ימים מהיום.

בהמשך לפירוט הליקויים בדירה, צוין: "...לא נותר לתובעים, אלא לעתור לערכאות, על מנת לאכוף על הנתבעים לשלם לתובעים את העלויות הנדרשות להם לבצוע תיקון הליקויים" (סעיף 39 לכתב התביעה).

באשר לטענת הנתבעים לפיהן הייתה עדיין אחריות לעבודות וניתן היה לפיכך לתקנם באמצעות בעלי המיקצוע שביצעו את אותן עבודות אציין כי המומחה גורוביץ' נישאל במהלך חקירתו הנגדית באשר לתקופת האחריות שניתנת בדרך כלל לעבודות איטום, וזאת בטענה כי במועד גילוי ליקויי הרטיבות, עדיין הייתה אחריות בגין עבודות האיטום שבוצעו בדירה, בעת בנייתה, ולכן היה על התובעים לפנות לבעל המיקצוע שביצע את העבודות.

בשום שלב אם כן, הנתבעים לא הפנו את התובעים לאיש מיקצוע שביצע את עבודות האיטום בדירה, או טענו בפניהם כי ישנה אחריות על העבודות, והפנו אותם לאיש מיקצוע זה. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי חוות דעת התובעים בעיניין הרטיבות והאיטום בגג המבנה, לא נסתרה ע"י הנתבעים, וכי הוכח כי הנתבעים ידעו על הרטיבות ו/או היה עליהם לדעת עליה וכן הוכח כי התובעים פנו לנתבעים בעיניין הרטיבות והתובעים לא פתרו את בעיית הרטיבות.

...

אני קובעת כי הנתבעים ישלמו לתובעים סכום כולל של 6,500 +12,500 + 8,000 ₪, והכל כפי שפורט לעיל.

לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות וכן לא מצאתי לנכון לפסוק שכ"ט בשל הפער הגדול בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר.

לא מצאתי גם ליתן צו הפוך להוצאות ותשלום שכ"ט (היינו שהתובעים ישלמו לנתבעים), שכן בסופו של דבר כן חויבו הנתבעים לשלם סכום מסוים לתובעים.

בנושא זה הפנו ופרטו הרוכשים באריכות לסעיפים שונים במסגרת הסכם הקבלן אשר לטענתם מעידים על אחריות הקבלן לתיקון הליקויים בפרויקט ועל סמכות הכונס לפקח ולנקוט באמצעי אכיפה נגד הקבלן.

בנוסף, הקבלן חתום על כל אחד ואחד מהסכמי קבלני המשנה במסגרתם התחייב הקבלן כי הוא מעסיק את קבלני המשנה וכי הוא הגורם האחראי על פקוח ותאום העבודה בין כל קבלני המשנה.

כך למשל טענה ניר אביב כי אין להטיל עליה אחריות בגין ליקויים שנוצרו עובר להליך כנוס הנכסים ובנוסף חלק מהטענות עוסקות בהיעדר "צוות בשטח" ובכך שהתיקונים שכן בוצעו היו קוסמטיים בלבד ונועדו לייצר "שקט תעשייתי". יתר על כן, הסעדים המתבקשים כוללים מינוי גורמים מקצועיים: מומחה לליקויים; מאתר נזילות/יועץ איטום; "ופרויקטור" שאליו יוכלו הרוכשים לפנות.

לעמדת הממונה גם הסוגיות המשפטיות העולות בחזית המחלוקת שבין הקבלן לבין הכונס יצריכו בירור עובדתי סבוך למדי ובכללן: האם כל אחד מהצדדים להסכם הקבלן ידע או היה יכול לדעת אודות ליקויים שהיו בתכנון או בבניה במועד עריכת ההסכם האמור; האם הסכם הקבלן נכרת תוך מצג שוא של הכונס באשר לליקויים ובהסתמך עליו, ומהצד השני האם הסכם הקבלן נערך תוך הסתמכות הכונס על אחריות הקבלן בגין שנת הבדק ותיקון הליקויים; ככל שיש לראות בהסכם הקבלן כחוזה לטובת הרוכשים- האם יש במצג שוא כזה ככל שיהיה כדי לפטור את הקבלן מאחריותו כלפי הרוכשים לבצוע מלוא התיקונים הדרושים או שמא עליו לחזור בתביעת שיפוי נפרדת לכונס לאחר ביצועם וללא מעורבות הרוכשים בהליך; האם האחריות כלפי הקבלן במקרה כזה תוטל על הכונס או הנושות המובטחות או שבכלל תונח לפתחה של החברה; ועוד.

...

מסקנה זו מחייבת מתן היתר לניהול התביעה נגד הכונס בכובעו זה (להבדיל מתביעה אישית), מחוץ לכותלי בית המשפט של הכינוס, שאם לא כן, יצאו הרוכשים קרחים מכאן ומכאן ולא תהא ערכאה שתוכל לברר את עניינם מול הכונס.

והרי באותה מידה ממש, לו היה הכונס נוקט בהליך למתן הוראות ובית המשפט היה מגיע לכלל מסקנה כי מפאת מורכבותו הוא איננו ראוי להידון בדרך שכזו, אזי בית המשפט היה מתיר לכונס להגיש תביעה אזרחית רגילה.

סוף דבר סיכומו של דבר, מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, אין מקום לברר את הבקשה הנוכחית במתכונת דיונית של בקשה למתן הוראות.