תביעה לאישור גמול השתלמות לעורכת דין במוסד לביטוח לאומי

השנייה, הפרשות בחסר של חלק המעסיק לקרן הישתלמות.

ככל שיישארו במועד זה עובדים זכאים נוספים אשר לא קיבלו את התשלומים המגיעים להם מכוח הסדר הפשרה יפנה ב"כ התובעת לבית הדין בבקשה להורות למוסד לביטוח לאומי או רשויות המס למסור פרטים אודות חברי הקבוצה לרבות כתובתם העדכנית לצורך יצירת קשר עימם.

נכון יהיה להביא את הדברים כלשונם: "אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטירחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטירחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטירחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטירחה קטן." לאחר בחינת הצעת הצדדים, בהעדר היתנגדות היועמ"ש, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הצעת הצדדים ונבהיר עמדתנו להלן.

משכך, אנו סבורים כי שכר הטירחה שהוצע הוא שכר טירחה ראוי אשר יש בו כדי לתמרץ ולעודד את עורכי הדין להגיש לבית דין זה בקשות אישור ראויות כמו זו. נוכח כל האמור, אנו קובעים כי שכר הטירחה שיקבל ב"כ המייצג יהיה כלהלן: א. 11% מתוך התשלום הראשון בסך של 4,500,000 ₪, היינו, 495,000 ₪.

ג. שכר הטירחה לא יעלה על סך כולל של 820,000 ₪ בצרוף מע"מ. באשר לגמול התובעת המייצגת – לאחר בחינת מלוא השיקולים הצריכים לעניין, ובשים לב לכך שהתובעת לא נכחה במהלך הדיונים שהתקיימו לפנינו במסגרת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית אנו סבורים כי הגמול שהציעו הצדדים הנו גמול ראוי שיש בו כדי לעודד עובדים להגיש כמותה בקשות לאישור תובענות ייצוגיות ראויות.

...

נוכח האמור, לתובעת המייצגת ישולם גמול בסך 20,000 ₪ ברוטו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה. סוף דבר והוראות נוספות לביצוע פסק הדין הבקשה לאישור הסדר הפשרה מתקבלת, כך שהסדר הפשרה מקבל תוקף של פסק דין.

הנתבעת תשלם בתוך 30 יום מהיום לתובעת המייצגת את הסך של 20,000 ₪ ברוטו.

הנתבעת תשלם בתוך 30 יום מהיום לב"כ המייצג סך של 495,000 ₪ בהתאם לסעיף 27א לעיל.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 45378-03-20 21 אוקטובר 2021 לפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם נציג ציבור (עובדים) מר חיים מויסי נציג ציבור (מעסיקים) מר טרודי עאמר התובעת סאמיה נעמה ע"י ב"כ: עו"ד כמאל דבאח הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד מורן מרדכי גלסברג פסק דין

תביעת התובעת להכיר בארוע כתאונת עבודה נדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 02.05.2019, בנימוק שההשתלמות בה הישתתפה התובעת היא לצורך גמול הישתלמות.

ראו לענין זה עב"ל (ארצי) 5104-09-16 אסתר אבוקרט - המוסד לביטוח לאומי (נבו 20.06.2018) שם חזר בית הדין על הפסיקה לגבי הצורך בהרחבת הכסוי הבטוחי לפעולות נילוות לעבודה – "נקודת המוצא הנה כי 'יש לפרש את סעיף 79 הנ"ל באופן המעניק כסוי בטוחי לא רק לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע מלאכתם בפועל אלא גם לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע פעילויות 'נילוות לעבודה', כגון השתלמויות ואירועי ספורט ונופש, התפתחה מתוך ההכרה כי בשוק התעסוקה המודרני יחסי עובד ומעסיק משתרעים אל מעבר לשעות ולמסגרות העבודה הרשמיות וחלים גם על פעילויות שאינן קשורות במישרין לעבודה... נמצא כי פעמים רבות יש למעסיק אינטרס בעריכת פעילויות מחוץ לשעות העבודה לאור החשיבות שבפיתוח ההון האנושי ובהעמקת היחסים והקשר בין העובדים לבין עצמם ובינם למקום העבודה. על כן נפסק כי כאשר קיימת זיקה בין פעילויות אלה ובין העבודה יש הצדקה להכיר בתאונות המתרחשות במהלכם כתאונות עבודה...' (מתוך בג"ץ 339/13 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (26.10.14))." על מנת שתאונה שאירעה למבוטח במהלך פעולה נלווית לעבודה תוכר כתאונת עבודה, צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא הוכחת הקשר הסיבתי בין הארוע הכולל בו נטל המבוטח חלק לבין העבודה עצמה.

[2: עב"ל (ארצי ) 7159-10-12 המוסד לביטוח לאומי - רון בוגוסלבסקי (נבו 23.06.2014) (פרשת בוגוסלובסקי)] עוד נקבע בפרשת בוגוסלבסקי כי "המטרה היא לפיכך לאתר איזו פגיעה, המתרחשת מחוץ למהלך הרגיל של העבודה, ראוי שתוגן במסגרת החוק ותיחשב כפגיעה בעבודה. לצורך כך "יש לבחון את גבולות הארוע והפעילות במהלכה נפגע העובד, תוך שיקבעו אופים, תכליתם ומהותם של הארוע והפעילות מושא התובענה" (עב"ל 825/06 המוסד לביטוח לאומי - עפרה קיפרמן, [פורסם בנבו] מיום 10.12.07).

[footnoteRef:7] [5: עמ' 10 לפרוט' ש' 7] [6: עמ' 9 לפרוט' ש' 6-4] [7: עמ' 8 לפרוט' ש' 26] התובעת העידה ומנהלת בית הספר אישרה כי העידר הישתתפות התובעת בהשתלמות היה יכול להביא לביטול תפקידה כמחנכת אותו היא ממלא מזה כעשרים שנים ולהעברת הטיפול בסרוב הישתתפות עובד הוראה בהשתלמות למפקח פיתוח מקצועי מטעם משרד החינוך.

...

אשר על כן, דין הערעור להידחות.

אשר על כן סבורים אנו כי קיימת זיקה סבירה, ואינטרס של המעסיק בהשתתפות התובעת בהשתלמות של עובדי ההוראה – מחנכי כיתות בבית הספר בו היא מלמדת.

לסיכום לאור האמור לעיל, ובהתחשב בשקלול כלל נסיבות המקרה ויישום ההלכה הנהוגה בנושא ההשתלמויות, החלטנו לקבל את התביעה.

בעבר הועסקה בלישכת עוה"ד בתפקדי רכזת השתלמויות, אולם במועד התאונה לא הייתה שכירה אלא עבדה כעצמאית.

התובעת הגישה שתי תביעות כנגד המוסד (שאוחדו על ידי בית הדין): תביעה לתשלום דמי תאונה (שתחילה נדחתה, ולאחר מכן הוכרה במהלך בירור ההליך), ותביעה לתשלום דמי פגיעה – נשואת פס"ד זה. ביום 02.08.2018 ניתן פסק דינו של בית דין זה (להלן גם: פסה"ד הראשון), לפיו נדחתה תביעתה של התובעת לקבלת דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי: "יב. לאור כל זאת, ולאור בחינת יישומם של מבחני המשנה האמורים לעיל, דין התביעה להדחות. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי משחק הכדורסל שבמהלכו נפגעה היה בגדר "פעילות נלווית" לעיסוקה כעורכת דין עצמאית.

התובעת לא הוכיחה אינטרס כלכלי ישיר – מעסיק או לקוח בעל אינטרס במשחק מסוים אשר לגביו ניתן לתובעת תגמול.

במסגרת פסה"ד מיום 02.08.2018 לא הוגשה עמדת לישכת עורכי הדין, והתביעה נדחתה בין היתר מכיוון שלא ברור היה, האם מדובר בתקציב של הלישכה המגיע מדמי החבר השנתיים אשר נגבים מעורכי הדין.

...

התובעת הגישה שתי תביעות כנגד המוסד (שאוחדו על ידי בית הדין): תביעה לתשלום דמי תאונה (שתחילה נדחתה, ולאחר מכן הוכרה במהלך בירור ההליך), ותביעה לתשלום דמי פגיעה – נשואת פס"ד זה. ביום 02.08.2018 ניתן פסק דינו של בית דין זה (להלן גם: פסה"ד הראשון), לפיו נדחתה תביעתה של התובעת לקבלת דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי: "יב. לאור כל זאת, ולאור בחינת יישומם של מבחני המשנה האמורים לעיל, דין התביעה להידחות. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי משחק הכדורסל שבמהלכו נפגעה היה בגדר "פעילות נלווית" לעיסוקה כעורכת דין עצמאית.

בחוות דעתה המפורטת של לשכת עורכי הדין , כמפורט מעלה, עולה, כי לנוכח היתרונות המקצועיים מהם נהנים חברי הלשכה אשר משתתפים בליגה למקומות עבודה, לרבות הקשרים המקצועיים, הפניית הלקוחות והעשרת הידע המקצועי וכן לאור אופייה הייחודי של לשכת עורכי הדין, שהחברות בה הינה כפויה ואינה וולונטרית, יש לקבל את תביעתה של התובעת.

יצויין כבר עתה, כי מקובלת עליי עמדת הלשכה.

סוף דבר: בנסיבות העניין, התביעה מתקבלת.

לעובד נפסקו 2,524 ₪ בגין רכיבי התביעה (לאחר קזוז סך של 1,937 ₪ שהופקדו בפקדון מסתננים), ומנגד חויב העובד בתשלום שכ"ט עורך דין בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

הלכה היא כי "מקום בו ניתן תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם הוכח, מעדויות אמינות, אחרת" (דב"ע מז/146- 3 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19, 27).

אשר לרכיבי התביעה השונים, נדחתה תביעת העובד לגמול שעות נוספות נוכח הודיית העובד כי עבד כל יום באותן השעות, מכיוון שאישר שחתם על כרטיס נוכחות, וכי "השעות המופיעות בתלוש שכר הן השעות שביצע התובע או למצער לא הוכח אחרת ע"י התובע". עם זאת, נוכח קיומו של פער בין השעות ששולמו לדו"ח הנוכחות בסך 457 ₪, בו הודתה המעסיקה, נפסק סכום זה לעובד.

(ב) בהכללה, בצד התשלום מופיעים בתלוש השכר הרכיבים שעות נוספות 125%; נסיעות; גמל פנסיה; ע"ח קרן הישתלמות; הבראה רגיל; תוספת ותק (לאחר שנה); ובחלק מהתלושים - גמל נסיעות; קזוז הפסקה; שעות חג. (ג) בהכללה, בצד הנכויים מופיעים הרכיבים הבאים: מס הכנסה וביטוח לאומי; מפרעה, ביטוח רפואי, נמב, הלוואה.

אשר לנכויים קבע בית הדין האיזורי כי - "ניכוי נבמ" הנו עבור עריכת ביטוח רפואי, כשהוצג טופס המאשר עריכתו, ולכן הוא אותנטי; "ניכוי הלוואות" הנו רכיב פקטבי; "ניכוי מפרעות" הנו עבור הוצאות נסיעה, ולכן הנו אותנטי; "תמורת הודעה מוקדמת" הנו רכיב שהחברה היתה רשאית לנכותו (2,552 ₪), אך בסכום מופחת מזה שניכתה בפועל (4,577 ₪), ולכן נפסק לעובד החלק שנוכה ביתר (2,448 ש"ח); ביחס ל"פקדון מסתננים" נקבע כי "הסכומים שנוכו משכרו של התובע בחודשים 6-8/17 בסך 3,448 ₪ הועברו לפקדון מסתננים ועל כן התביעה בגין רכיב זה נדחתה.

...

לסיכום: בחלק זה של פסק הדין עמדנו על הכללים הראייתיים שלפיהם יש לבחון את טענתם העיקרית של העובדים בערעורים שלפנינו, לפיה שכרם המוסכם עמד על 30 ₪ נטו לשעה.

אשר לחיוב בהפקדה לגמל בגין שעות נוספות לא מצאנו הצדקה לכך, כשעל פי הדין המעסיק רשאי, אך לא חייב, לבצע הפקדות לגמל ופיצויי פיטורים מרכיב השעות הנוספות, אשר בנסיבות העניין לא הוכח כי אינו אותנטי.

סוף דבר - ערעור החברה מתקבל בחלקו: (1) הערעור על החיוב בתשלום פיצוי בגין הודעה לעובד, הפרש דמי חגים בסך 101 ₪, שיעור ניכוי דמי ההודעה המוקדמת והוצאות משפט – נדחה.

אשר להוצאות משפט בערעור סבורים אנו כי על אף שעיקר הערעור התקבל, ובשים לב לכך שאי מסירת ההודעה לעובד תרמה לאי הבהירות - כל צד יישא בהוצאותיו.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 57866-11-20 לפני: כב' השופטת קרן כהן נציג ציבור (עובדים) מר חיים מויסי נציג ציבור (מעסיקים) גב' עדי סלע התובעת פאתן ח'לאילה ע"י ב"כ עו"ד נזיה אבו ריא הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד ג'ומאנה בחוס פסק דין

לפנינו תביעת התובעת להכיר בתאונה שארעה ביום 6.1.2020 במהלך הישתלמות כתאונת עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ב-1995.

נמצא כי פעמים רבות יש למעסיק אינטרס בעריכת פעילויות מחוץ לשעות העבודה לאור החשיבות שבפיתוח ההון האנושי ובהעמקת היחסים והקשר בין העובדים לבין עצמם ובינם למקום העבודה"[footnoteRef:15].

] "מבחן העזר העקרי שצוין בפסיקה הנו קיומו של אינטרס למעסיק בארוע או בפעילות מושא הדיון, כאשר מבחני המשנה הנם, בין היתר, מי יזם את הפעילות ולאיזו מטרה; מי ארגן את הפעילות; מי מימן אותה; האם הייתה חובת הישתתפות ישירה או עקיפה; האם הפעילות נערכה בשעות העבודה; האם זמן הפעילות הוכר כזמן עבודה; מי היו המשתתפים בפעילות; מה מידת הרלוואנטיות של הארוע לפעילותו של המעסיק או לעבודתם של העובדים; מה מידת הזיקה של הפעילות לקידום האינטרסים של העובדים והמעסיק; האם הייתה מעורבות של ועד העובדים כחלק מההסכמות הקיבוציות במקום העבודה; והאם גילה המעסיק עניין בפעילות (ראו למשל את דב"ע מט/183 - 0 המוסד לביטוח לאומי - רונית כנף, פד"ע כא 464 (1990); עב"ל 368/08 רינה עאמר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 5.7.09). אין מדובר ברשימה סגורה, ואף אין צורך כי יתקיימו כל הסממנים המלמדים על זיקת המעסיק על מנת שייקבע כי הפעילות הנה 'נלווית לעבודה'. הבחינה תתבצע על סמך שיקלול כלל הנסיבות; על פי מכלול צרכי מקום העבודה לרבות בהקשרי רווחה, יחסי אנוש, גיבוש חברתי והעשרה; ותוך לקיחה בחשבון של שינוי העיתים כמפורט לעיל". בעיניין כנף[footnoteRef:18] קבע בית הדין הארצי בנוגע לסוגי ההשתלמויות והזיקה שלהן לעבודה, כך: [18: דב"ע (ארצי) מט/0-183 המוסד לביטוח לאומי – כנף, פד"ע כא 464 (4.5.1990).

שלישית, ימי ההשתלמות הוכרו ואושרו על ידי הערייה לצורך קבלת גמול הישתלמות.

...

כללו של דבר: ממכלול הנסיבות שפורטו לעיל שוכנענו כי התובעת יצאה להשתלמות שלעירייה היה עניין בה, העירייה נתנה אישור ליציאה להשתלמות, העירייה נשאה יחד עם הוועד בחלק מעלויות ההשתלמות וההסעה אליה, מטופס בל/250 ניתן ללמוד שהעירייה לא ראתה בהשתלמות כיציאה לחופשה של העובדים, העירייה שילמה את מלוא שכרם של העובדים בגין ימי ההשתלמות ולכן יש לראותה כפעילות נלווית לעבודה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסכום של 4,500 ₪.