תביעה לאחריות לספק איטום לדירות מפני חדירת מי גשמים

נטען שהוא לא בדק את המשאבה ובור הנקוז בעצמו וביסס את חוות דעתו על הנחה סתמית של כשל במערכת נקוז מי הגשמים.

ב"כ ונונו ביקש שהתביעה העיקרית תדחה כיוון שהאחריות למצב שנוצר בדירה באחריות החברה.

המומחה קבע בגין סעיף זה שדרוש פירוק משטח המרוצף, ביצוע איטום וריצוף בשיפוע העולה על 1% וקבע עלות של 13,000 ₪.

נקבע שאין ספק שהדירה הוצפה במים בזמן ירידת גשמים עקב העידר נקוז מהחצר האנגלית ועוד הוער שבעת הביקור קומת המרתף הייתה משופעת במיטלטלין, לרבות בגדים ושהדיירת טיפלה במשאבה ובחורף האחרון לא היה כשל בנקוז.

צוין שהדירה תוכננה עם קומת מרתף במפלס נמוך מפני הקרקע עם חצר אנגלית המאפשר חדירת אור ושמש לקומה וניתן לנקז את החצר רק בעזרת משאבה.

יוצא מכך כי החברה היא זו שצריכה לשאת בבעיות באספקת החשמל אשר לגביהן קבע המומחה מטעם בית המשפט שהיו הגורם לכך שהמשאבה לא עבדה בזמן הגשמים.

...

ביחס לטענות של בעיות במערכת החשמל נטען שלא ניתן לקבוע אם הדיירת צודקת, וכי המומחה מטעמה לא הציג אסמכתאות שניתן לפיהן להגיע למסקנה שקיימת בעיה בחשמל.

בסופו של דבר למרות הסיכום אודות מסירת חדר נוסף הוא לא נמסר לונונו.

לגבי הרכוש למעט המלאי הנני מקבל את חוות דעתו כאשר הוא הדגיש כי הערכתו התבססה על ניסיונו בתחום הערכת נזקים (עמ 63 ש' 31-34).

ליקוי עקרי אליו מפנים התובעים, קשור באיטום תיקרת החניון התת-קרקעי שבבניינים (להלן: "החניון") ובנקוז ממנו, באופן המאפשר חדירה בלתי פוסקת של מי גשמים והשקיה אליו.

התובעים מדגישים את הצורך שנוצר לדיירי הבניינים להקים סככות בתוך החניון, על מנת שיגנו על רכביהם מפני רטיבות מעל.

לגישתו, איכות עבודת האיטום, באזורים שנחשפו על פי בקשתו, אינה מספקת וניתן לראות את מקור הדליפות.

. אחריות המוכר כלפי הקונה לפי סעיף 4 לחוק המכר (דירות), תחול – בשינויים המחויבים – גם כלפי "קונה משנה", שהוא "מי שרוכש דירה מקונה וכן חליפיו וחליפי הקונה ... המתוה שבו נעשה שימוש הוא של המחאת זכויות הקונה, במפורש או במשתמע, להגיש תביעה נגד המוכר ... בנסיבות העניין, שבהן לא הוגשה תביעה מטעם הקונים המקוריים ואין חשש לכפל פיצוי, נדמה כי אין חשש להחיל את המתוה... ולפיו – כאמור – עילת התביעה של הקונה הראשון הוקנתה לקונה המשנה, ועומדת לו מול המוכר המקורי" (ר' ע"א 4720/10 אקרילית השקעות 1997 בע"מ נ' נציגות הבית המשותף רח' נורית 19 א' ואח' (16.4.12); ת"א (מרכז) 30119-11-12 אליהו חיים חורי ו-111 אח' נ' אאורה השקעות בע"מ (16.1.15)).

לאחר ביקור שערך המומחה באתר הבניינים ביום 6.7.15, ציין בחוות דעתו האחרונה, כך: "ראיתי שהקבלן ניסה לתקן את מרבית הנזילות, אבל הן ממשיכות לנזול. ביקשתי מהדיירים לפתוח את המים יום קודם, כדי שאוכל לראות. הצעתי לאטום את המבנה עם קבלן שיודע את העבודה ונותן עליה אחריות, אבל לא נענינו...בנוסף לשטח דרכו חודרים המים, יש עדיין שני מקומות בחזית שכבר נאטמו, הממשיכים להחדיר מים ומקום מתחת לרמפה המשופעת המשמשת כניסה לחניון, וכן דרך החלק העליון של שני הקירות". המומחה סיכם נושא זה בחקירתו, כך: "רק מה שבחזית נאטם, כל היתר לא נעשה"(ר' פרו' עמ' 87, שו' 11).

...

סיכום אשר לירידת ערך נטענת בבניין 12, מצא מר שנהב כי הסטייה הזניחה לא גרמה לירידת ערך כלשהי לדירות הבניין והתביעה בנושא זה נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעים, בתוך 30 ימים, סכום כולל ומשוערך נכון להיום של 102,000 ₪ בגין ליקויי הרטיבות בבניינים, כחוות דעת המומחה מר בוך.

הנתבעת תשלם לתובעים סכום כולל של 15,000 ₪ בגין עגמת נפש, שישולם אף הוא בתוך 30 ימים.

לטענת התובעת, מעולם לא הובטחה אטימה מוחלטת וגגות הזזה אינם מונעים חדירת מי גשמים באמור בסעיף 6ב' לתנאי האחריות.

לאור כל האמור, הנני מקבלת שהתובעת התחייבה לספק מוצר שאטום מפני חדירת מי גשמים.

כמו כן, הנני מקבלת שהפרגולה שהותקנה במרפסת דירת הנתבעת לא הייתה אטומה בשום צורה ואופן.

לא מצאתי להורות על מחיקת התביעה שכנגד מהנימוקים שלעיל על אף שחתימה על תצהיר בנסיבות המתוארות מהוה פגם חמור וזאת מאחר והפגם תוקן במהלך הדיון עת אישרה הנתבעת לאחר שהוזהרה כדין לומר את האמת שחלקים מסוימים בתצהירה, כגון המטרה שלשמה הוזמנה הפרגולה, הליקויים שהתגלו בה , הלחץ הנפשי שניגרם בעטיים והעובדה שהמצב בא על פיתרונו באמצעות בעל מיקצוע אחר, הנם בידיעתה והחלקים שאינם בידיעתה הנם בידיעת בנה אשר היתנהל בשמה מול כל הגורמים הרלוואנטיים לענייננו.

...

כאמור, הטענה ששולמו סכומים נוספים במזומן נדחית, בהיעדר כל הוכחה.

יתירה מזו, גם כשבית המשפט נעתר לבקשה, לא עמדה הנתבעת במועד שנקצב להגשת התצהיר והגישה אותו ימים ספורים לפני דיון ההוכחות הנדחה.

סוף דבר, התובעת תשלם לנתבעת סך של 6,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך כולל של 1,000 ₪.

הנתבע סבר תחילה כי מקור חדירת הגשמים אינו מדירתו, והוא ניסה לגייס דיירים נוספים למציאת פיתרון כולל.

כך, נמצא כי שכבת הפיברגלס לא נדבקה לאריחי המרפסת, ועל כן לא סיפקה איטום.

דיון והכרעה כאמור, על אף שתחילה הנתבע העלה טענות שונות במישור האחריות הנוגעות לכך שישנה בעיית רטיבות בבניין כולו, הלכה למעשה – ובמיוחד לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט – הנתבע לא חלק על אחריותו לרטיבות בדירת התובעים, אולם העלה טענות לעניין מאמציו לתיקון הרטיבות וזאת במסגרת טענות התובעים לפצוי בגין הנזקים שנגרמו להם.

גובה הנזק בכתב התביעה הנתבעים חילקו את הנזקים שלטענתם נגרמו להם לשלושה חלקים: אבדן היכולת להשתמש בחלק מדירתם בעקבות הנזילות (בגינו עתרו לפצוי בסך של 60,000 ש"ח); נזקים ישירים של השחתת רהיטים ועלויות התיקונים הנדרשים בדירה בשל הרטיבות (בגינם עתרו לפצוי בסך של 80,000 ש"ח); ועגמת נפש (אותה אמדו בסך של 80,000 ש"ח).

זאת, מפני שהתובעים לא איבדו לחלוטין את היכולת להשתמש בחלקים אלה.

התובעים סבלו מדליפות מי גשמים במשך חמישה חורפים לערך.

היתנהלות הנתבע לאחר מכן מעוררת קושי מסוים, אולם בהיתחשב בכך שמדובר בתקופה לאחר שבוצע איטום, עליו שילם הנתבע ממיטב כספו, ובהיתחשב בכך שהובטחה לנתבע אחריות "לכל החיים" על ידי חברת פיברגלס, ניתן לתת משקל מסוים לרצונו של הנתבע למצות את האפשרות לבצע תיקונים באמצעות אותה חברה שלה שילם בעבר.

...

מאחר שהתובעת לא נשאלה על כך, אני מקבלת את טענתה העובדתית.

טענות אלה לא נתמכו באסמכתה כלשהי, ולכן, ראיתי להכיר במחצית הנזק הנטען, בסך של 500 ש"ח. לסיכום, יש לזכות את התובעים בסכום של 41,600 ש"ח בגין הנזקים המיוחדים.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעים פיצוי בסך כולל של 74,600 ש"ח. בנוסף יישא הנתבע בתשלום הוצאות התובעים ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ש"ח. בקביעת הסכום האמור נתתי דעתי לעובדה שהתנהל הליך מלא; לסכום שנתבע לכתחילה ולסכום שנפסק בפועל; ולהסכם שכר הטרחה שהגישו התובעים.

התובע הגיש תביעה כספית וצו עשה כנגד הנתבע בגין חדירת מים ונזקי רטיבות חמורים בדירתו של התובע שלטענת התובע מקורם בדירת הנתבע.

לטעמו, רטיבות בתיקרה מתחילה במקום לא נגיש לגשם מעל קורות ובפינות – מים שיכולים להגיע רק מהמרפסת העליונה דבר המעיד על איטום תת רצפתי לקוי המעביר מים לתקרת המרפסת התחתונה ולכן על מנת לתקן יש לפרק ריצפת מרפסת בדירת הנתבע ולתקן את מערכת האיטום התת ריצפתי לפי הוראות התקן.

גירסתו של המומחה פיירוביץ לפיה חדירת המים בחדר הרחצה הורים ובפרוזדור תחזור על עצמה מאחר ולא בוצע תיקון האיטום התת רצפתי ואינה באה לידי ביטוי כעת ומזה זמן רב משום העדר השמוש בחדר הרחצה בדירתו של הנתבע – אינה מתקבלת על דעתי.

עוד יצוין כי מתקבל על דעתי הסברו של פיירוביץ מדוע אין מדובר ברטיבות הנובעת ממי גשם אלא מקורה מהעדר אטימה מספקת בין המרפסות.

אין דרך פיזיקלית שבה המים היורדים למטה מכוח המשיכה, מטפסים מעלה בצדה השני והפנימי של קורת הבטון והמוגן מפני גשם ומתפשטים על פני תיקרת המרפסת (עמ' 60 בפרוטוקול שורות 8-10).

ההנחה היא דוקא כי מי הגשם המצטברים על פני מרפסתו של הנתבע הם שמחלחלים כלפי מטה אל תיקרת המרפסת בדירתו של התובע.

היתנהלותו של התובע מול הנתבע התרחשה בעיקר בין החודשים אפריל ליוני 2020 בעיקר בעיניין הרטיבות בחדר הרחצה הורים אשר בה טיפל הנתבע כאשר פנה אל בעליו של דירת הפנטהאוז – מי שהתברר כאחראי למקור המים ואף תוקן לבסוף.

...

כמו כן טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה מאחר ולכתב התביעה לא צורף תצהיר תומך וגילוי מסמכים כהוראות תקנות סד"א התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").

אשר על כן, הנני מקבלת את עתירתו של התובע כי על הנתבע לבצע את הנדרש על פי קביעתו של פיירוביץ במרפסת דירתו, דהיינו, לפרק ריצוף המרפסת ולבצע איטום מחדש כאמור שם. העבודות יבוצעו עד 3 חודשים ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבע.

לכן נדחית טענת הנתבע על העדר יריבות.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ (בהתחשב בכך שהתובע ייצג את עצמו) וכן את שכרו של המומחה פיירוביץ על פי חשבונית מס שמעידה על התשלום ושיעורו.